לגביי מה שאמרת...
הבעיה היא שלפעמים כשיש רע,ולא חשוב הכמות אלא האיכות כמו שאומרים, הוא גם מסתיר לנו את הטוב,ולכן אנחנו לא יכולים לראות את הטוב. לא שאנחנו לא רוצים,פשוט לא יכולים...צריך להיות במקום הזה כדי להבין את ההרגשה הזו,כי אני יודע ושמעתי את זה כל כך הרבה פעמים-"אין דבר כזה בחיים לא יכול,יש לא רוצה..."(הרי כבר בטירונות "מלמדים" את זה...). אני אישית,לא כל כך מאמין במשפט הזה,אבל ברור שיש הרבה אנשים שמאמינים בו בכל ליבם.אני מניח שכל אחד היה מתישהו במקום הזה,אבל את צריכה גם לזכור שלא כולנו דומים בכוחות שלנו,יש חזקים יותר ויש חזקים פחות,וממה שנראה לי העניין של חשיבה חיובית "מתאים" יותר,סליחה על המילה,לאנשים שבאופי שלהם הם יותר חזקים,ולכן הם גם יכולים להאמין במשהו אפילו אם הם לא רואים אותו.אני לא רואה את עצמי כבן אדם כזה,אני נשבר די מהר,אפילו מאבד תקווה לעיתים קרובות,מתייאש כשדברים לא הולכים או מסתדרים כפי שרוצים או חושבים,לא עומד בלחץ וכדומה,ולכן אני חושב שחשיבה חיובית שאתה מרגיש שאתה כופה אותה על עצמך היא לא מתאימה לי,אבל ברור שכל אחד הוא שונה וכל אחד צריך לפעול ע"פ מה שנראה לו שמתאים. אני גם יכול לספר לך לגביי,אפילו אם זה קצת קשה להאמין לאור רוב הודעותיי,שאני בן אדם אופטימי מטבעי(כן,כן!),ותמיד הייתי נעזר במחשבות חיוביות לגביי(לא משפטים חוזרים כמו בספרים אבל באופן כללי לגביי תקווה לשינוי שתגיע אליי בעתיד),אבל בשנה האחרונה אחרי כל מיני דברים שקרו לי,אחרי שבאמת דיברתי,כתבתי,בכיתי ושחררתי,כפי שציינת,פתאום כבר לא יכולתי להמשיך בחשיבה החיובית הזו ובאופטימיות שתמיד הייתה לי.את כתבת לא להתכחש לכאב,אבל זה בדיוק מה שהרגשתי שעשיתי עם המחשבות החיוביות-האופטימיות.רק לאחרונה,כשהתחלתי באמת לעשות כל מיני דברים ולשפר את המצב שלי,רק אז הרגשתי את השינוי שמתחיל להגיע אליי,אבל לא מדובר בשינוי דרמטי עד כה.כמו שכתבתי פה פעם,כל החיים שלי הזנחתי את הבריאות הגופנית והנפשית שלי,ורק שהתחלתי לטפל בדברים האלו אני מרגיש שאני סוףסוף עושה משהו למען השינוי ולא רק מדבר על הצורך שלי בו.רק מתוך העשייה הגיעה התחלת ההרגשה הטובה(ובדרך כלל המאוד לא יציבה ונוטה להשתנות).את יודעת שלגביי חלק מהבעיות הגופניות שלי אני תמיד חשבתי שהם בלתי פתירות? אני רציני,ככה חשבתי כי הייתי סגור בתוך העולם שלי ולא שמעתי מה שיש לעולם להציע.ועכשיו,אני כבר מעל חודש מטופל בטיפול בדיקור ופתאום אני מרגיש שיפור.אמנם זה לא ריפוי מלא כפי שאני מקווה יקרה לי פעם,אבל את יודעת איזו הרגשה טובה הייתה לי בשבועות האחרונים כשפתאום הסימפטומים שתמיד חשבתי ילוו אותי כל החיים נעלמים להם לאט לאט? זו הרגשה מדהימה! והגעתי לזה רק ע"י עשייה,לא ע"י אמירות חיוביות כאלו או אחרות.אותו דבר לגביי הטיפול הפסיכולוגי,שאף פעם לא עברתי,למרות שהרבה זמן ידעתי שאני זקוק לו כדי לצאת מהמצב שלי,וגם עכשיו אני לא בטוח עדיין לגביי סוג הטיפול שאני צריך לעבור ואיזה מהם יתאים לי,אבל שבוע הבא אני סוףסוף מתחיל את הדרך שלי לגלות את זה בעצמי,בהתחלה זה יהיה נסיון,ומשם אני אלך לפי הרגשתי...אבל לא הגעתי לשם ע"י מחשבות חיוביות או אופטימיות,כי אני מרגיש שכבר איבדתי את היכולת הזו שהייתה לי פעם.הגעתי לשם משום שלא הייתה לי ברירה,משום שאחרת כבר לא הייתי מחזיק מעמד בעולם הזה ונעלם ממנו,כמה שקשה לי להגיד את זה.אני לא יודע מתי זה היה קורה אילולא הייתי עושה כל מיני דברים,אבל זה היה קורה מתישהו ואני בטוח שהיה מגיע הרגע שפשוט לא הייתי יכול יותר להחזיק מעמד.בגלל זה תמיד היה חשוב לי לקבל תמיכה מעשית,בגלל זה תמיד האמנתי בידידות של אנשים אמיתיים במציאות ולא כאלו וירטואלים,יהיו המילים שלהם טובות ככל שיהיו.שום דבר שיגידו לי לא משתווה למה שאני חווה בעצמי,שום מחשבות חיוביות שאני יאמר לעצמי לא ישתוו לחוויות חיוביות שאני יעבור וכן הלאה... טוב,נראה לי שוב הגזמתי והקצנתי את הדברים... תראי,יש לי לפעמים הודעות כאלו שאני שופך מחשבות שעוברות לי בראש בלי חשבון וללא קשר למה שנאמר לי,ונראה לי שזה עוד מקרה כזה.אני מקווה שתקבלי זאת בהבנה.בכל מקרה,אני שוב יחזור שאני מדבר רק עליי.איך אומרים "כל לקיחת אחריות על תוכן הנאמר רק על חשבון זה שלוקח אותם..."(בטח גם לא אמרתי את זה נכון,אבל הכוונה בטח ברורה-שמדובר רק במחשבות שלי וברור שכל אחד יש לו מחשבות שונות הנובעות מהאופי שלו,מהעבר שלו,מהטראומות שלו,מהחוויות שלו וכדומה...).
