נזכרתי לאחרונה בסרט דוקומנטרי בו צפיתי לפני כשנתיים
סיפור המאבק לשחרורה של אישה שחורה מן הכלא, קורבן לאלימות ברוטלית במשפחה ש-26 שנים בכלא לא שברו את רוחה, למרות אי-הצדק שנעשה לה. זה התחיל ע"י בן-זוגה שהיכה אותה, אנס את בנותיה ואילץ אותה לעבוד בזנות. כשיצאה מהבית וברחה להוריה, הוא הביא כנופיות אלימות שהיכו ואיימו על משפחתה. בשלב מסויים אחרי אובדן כל תקווה וחוסר שיתוף פעולה מהמשטרה, שני האנשים שיצאו להגן על חייה, הרגו אותו, ומאוחר יותר תובעים הביאו למאסרה בגין הקשר שלה לרציחתו. הסיפור שלה מקבל תפנית בלתי-צפוייה שני עשורים מאוחר יותר, בקליפורניה עובר חוק שמתיר לניצולי אלימות במשפחה שנמצאים בכלא לפתוח מחדש את תיקם. צמד עורכי דין מחליטים להיכנס בכל הכוח בתיק הזה. הם משוכנעים שלאור הראיות שאינן שנויות במחלוקת, יצליחו לשחררה תוך מס' חודשים. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את עומק השחיתות וההתנגדות הפוליטית בה ייתקלו. הסיפור המרגש וסוחט הדמעות הזה, משך תשומת לב עולמית לצומת המטריד הזה שבין אלימות לבין צדק פלילי, ומעלה את השאלה האם מערכת הצדק האמריקאית מעוותת עד כדי שהיא אינה ניתנת לתיקון.
סיפורה של האישה הוא דוגמא לאחת המחלות הקשות של החברה האמריקאית: בשנים האחרונות אחוז הנשים שנכנסו לכלא לתקופות גדולות עלה בעשרות אחוזים, רובן הגדול, נשים שסבלו שנים ארוכות של אלימות קשה מצד בעליהן.
אולם התובע הכללי באיזור לוס אנג'לס, שם התרחש הארוע, התנגד לחוק וסרב לשחרר אותה מוקדם ועוד נשים כמותה. החוק החדש קבע שנשים כמוה ישבו בכלא שש שנים בלבד. אך היא ישבה כמעט 26 שנים. היא סיימה מספר תארים והפכה למנהיגה חיובית בכלא לפני שנכנסו לחיה צמד עורכי הדין ופעלו 7 שנים בהתנדבות למען שיחרורה.
הסרט מספר סיפור חשוב על מערכת המשפט האמריקאית השמרנית ועל חוסר התקווה של נשים שסבלו שנים של אלימות מצד בעליהן ובנוסף נאלצות לשלם מחיר כבד במאסר.
בין היתר, הסרט הוקרן מול בכירים במערכת המשפט האמריקאי במטרה לקדם את המסר למען נשים שעברו התעללות. "בלי להיות נאיבים מדי, אנחנו מאמינים שהסרט יכול לקדם משהו בדעת הקהל ובמערכת המשפטית. הקמפיין שעשינו לאורך השנים לשחרורה זכה להד תקשורתי גדול. אנחנו מקרינים את הסרט גם בתיכונים אמריקאים והצעירים מגיבים מאוד חזק לסרט. חשוב לנו לחנך את הדור הצעיר לחתירה לצדק חברתי".
סיפור המאבק לשחרורה של אישה שחורה מן הכלא, קורבן לאלימות ברוטלית במשפחה ש-26 שנים בכלא לא שברו את רוחה, למרות אי-הצדק שנעשה לה. זה התחיל ע"י בן-זוגה שהיכה אותה, אנס את בנותיה ואילץ אותה לעבוד בזנות. כשיצאה מהבית וברחה להוריה, הוא הביא כנופיות אלימות שהיכו ואיימו על משפחתה. בשלב מסויים אחרי אובדן כל תקווה וחוסר שיתוף פעולה מהמשטרה, שני האנשים שיצאו להגן על חייה, הרגו אותו, ומאוחר יותר תובעים הביאו למאסרה בגין הקשר שלה לרציחתו. הסיפור שלה מקבל תפנית בלתי-צפוייה שני עשורים מאוחר יותר, בקליפורניה עובר חוק שמתיר לניצולי אלימות במשפחה שנמצאים בכלא לפתוח מחדש את תיקם. צמד עורכי דין מחליטים להיכנס בכל הכוח בתיק הזה. הם משוכנעים שלאור הראיות שאינן שנויות במחלוקת, יצליחו לשחררה תוך מס' חודשים. מה שהם לא לקחו בחשבון זה את עומק השחיתות וההתנגדות הפוליטית בה ייתקלו. הסיפור המרגש וסוחט הדמעות הזה, משך תשומת לב עולמית לצומת המטריד הזה שבין אלימות לבין צדק פלילי, ומעלה את השאלה האם מערכת הצדק האמריקאית מעוותת עד כדי שהיא אינה ניתנת לתיקון.
סיפורה של האישה הוא דוגמא לאחת המחלות הקשות של החברה האמריקאית: בשנים האחרונות אחוז הנשים שנכנסו לכלא לתקופות גדולות עלה בעשרות אחוזים, רובן הגדול, נשים שסבלו שנים ארוכות של אלימות קשה מצד בעליהן.
אולם התובע הכללי באיזור לוס אנג'לס, שם התרחש הארוע, התנגד לחוק וסרב לשחרר אותה מוקדם ועוד נשים כמותה. החוק החדש קבע שנשים כמוה ישבו בכלא שש שנים בלבד. אך היא ישבה כמעט 26 שנים. היא סיימה מספר תארים והפכה למנהיגה חיובית בכלא לפני שנכנסו לחיה צמד עורכי הדין ופעלו 7 שנים בהתנדבות למען שיחרורה.
הסרט מספר סיפור חשוב על מערכת המשפט האמריקאית השמרנית ועל חוסר התקווה של נשים שסבלו שנים של אלימות מצד בעליהן ובנוסף נאלצות לשלם מחיר כבד במאסר.
בין היתר, הסרט הוקרן מול בכירים במערכת המשפט האמריקאי במטרה לקדם את המסר למען נשים שעברו התעללות. "בלי להיות נאיבים מדי, אנחנו מאמינים שהסרט יכול לקדם משהו בדעת הקהל ובמערכת המשפטית. הקמפיין שעשינו לאורך השנים לשחרורה זכה להד תקשורתי גדול. אנחנו מקרינים את הסרט גם בתיכונים אמריקאים והצעירים מגיבים מאוד חזק לסרט. חשוב לנו לחנך את הדור הצעיר לחתירה לצדק חברתי".