The Mars Volta - Frances the Mute
בדומה לThe Tangent, הפעם במקום ללכת על אלבום עם מספר סביר של רצועות רצופות, הלכו על חמישה קטעים בעלי מגניטוד אפי כביכול. הקטע החמישי אורכו כשלושים דקות, אבל אין זה קטע טיפוסי של שלושים דקות כפי שנהוג אצל להקות פרוג. מדובר באלבום ביזארי, כרגיל, אם כי עם תחושה קצת של פספוס ושל שידור חוזר. חוץ מכמה ניסיונות להפתיע עם חצוצרות וסקסופון וקטע ספרדי תמוה, הסאונד די דומה, והקומפוזיציה לא מרחיקה לכת. הלחנים המיוחדים והמעניינים של De-loused נעדרים כאן. באופן כללי, האלבום נוטה הרבה יותר לכיוון הקרימזון ופחות לכיוון הפאנק המביא בראש. זה לא אלבום רע, ואפילו אלבום טוב למעשה, ועדיין חסרות לי עוד כמה האזנות על מנת שאכיר אותו כמו שצריך. אבל מה שכן, יש כאן תחושה שאחרי ההשקעה הרבה על כל פרט ופרט באלבום הקודם, אולי היה עדיף שסדריק ועומר יישבו קצת יותר ויחשבו על קונספט חדש, במקום פשוט להגיד "טוב, אז נעשה פה סולו אטונאלי מחורטט כמו בפעם שעברה וייצא טוב, לא?" ונ.ב: יהודה, אתה יוצא להליכות עם האלבום הזה? איפה אתה הולך, בין צוקים ותהומים?