ההבדל בין החרד לזה שאינו
ההבדל מתבטא בכך שהיהודי החרד אוא קודם כל דתי ורק אחר-כך אדם (כלומר: שם את ציוויי ההלכה לפני צו מצפונו מעצם קבלתו ישות אלוהית עליונה כריבון עליו). כפועל יוצא מהבדל זה, "חילוני" ששם את מצפונו והיותו אדם בעדיפות עליונה על צווים אלוהיים כביכול, מצטער על איבוד או פגיעה בחיי כל אדם, באשר הוא אדם. אולי זה לא הזמן, אבל נראה שהויכוח עוד יתעורר בנושא "צדיק באמונתו ימות", ובוודאי שיימצאו המטומטמים שיעלו באוב כל מיני תירוצים דתיים בגרוש כדי לסדר את הסתירה כביכול בין "העונש" לבין "הצדיקות" של השכונה האמורה. הנסיון מראה שהם תמיד מצאו דרך לשפוך סוג כזה של רפש לאחר אירוע קשה.