נו..... איך היה?

[קורות חיי]

נו..... איך היה?

 

[pf26]

כיף אמיתי

אכלנו עד להתפקע, צחקנו המון, קראנו ודילגנו פה ושם, שרנו והילדים היו במצברוח מרומם. וכמו כל שנה, אחרי שהאירוע נגמר אני שואלת את עצמי "זהו? נגמר הבלאגן?". זו השנה הראשונה שאנחנו חוגגים בבית של חברים, מצא חן בעיני. זה מביא י כל מיני מחשבות "כפירה"לגבי השנה הבאה, אבל איפה אני אמצא בארץ חברים שלא חוגגים עם המשפחה?

 

[קורות חיי]

גם אנחנו חגגנו עם חברים-

מצאנו זוג שהסכים לישבור את המסורת המשפחתית- היה נהדר -חוץ ממה שהיה לפני שהגיעו והנה אני מעתיקה מה שכתבתי בפורום אחר- התחלנו קצת לפני הסדר עם המכה הראשונה- דם, בכל מקום- אדוארד נפל מהספה ושתי השפתיים שלו ניפערו לרווחה- דם עליו, על הבגדים,על הריצפה, ש' שניגש אליו מייד התמלא אף הוא, לולי נכנסה לבכי ומשום מה גם הבגדים והפנים והידיים שלה היו מלאות דם, אני התלכלכתי ואז...האורחים הגיעו. בקיצור, במומחיות וברוגע טיפלנו, הרגענו, ניקינו,החלפנו, סידרנו, ליטפנו, חיבקנו והתחלנו את הסדר שהיה מקסים, נהדר, מלא מלא מלא אוכל, הילדים נהנו, המבוגרים נהנו, הכל התנהל כמו שצריך ואז.....אדוארד הקיא. בקיצור, למרות התלאות, היה ממש מקסים וכיף, הכל במקומו, הבית מאורגן ונקי שוב וכבר נירשמה הזמנת מקום אצלינו לשנה הבאה.

 

[גלבועא]

אדוארד השובב ../images/Emo141.gif

 

[גלבועא]

גם אנחנו היינו אצל חברים

בדר"כ אנחנו, מאז שאמי נפטרה אוכלים לבד, מנהלים לילה רגוע מול ספר טוב, מחשב טלוויזיה או קונצרט ברדיו, ב-CD, אלא שהפעם הצטרפנו אל חברים. אני לא קראתי קריאה טקסית של ההגדה מעולם [ קריאה אחרת בוודאי במסגרת לימודיי האקדמיים ובמסגרת עבודתי וכו'], היה מצחיק, קראתי את כל הטקסטים הקשים, הסברתי מלים קשות, נחנקנו מצחוק. היה אוכל, היה יין, היו אנשים שבאו בכוונות טובות לשמוח מנוכחות הדדית. הכינו בבצל הירוק על השולחן ב- דיינו ונחנקו מצחוק כשהדוקטור הרוסי וזוגתו הרופאה [הוריו של הבעל של הבת של החברה] פתחו זוג עיניים בתדהמה. הילדים נהנו זה מחברת זה. - אבי, חסר הרגישות לא הוזמן לאחי הגדול השנה אחרי שהוא העליב את גיסתי בסדר בשנה שעברה אצלה בבית. הוא חגג בבית האבות לבד, אני מניח. זוגתי אומרת שיש לו מישהי כנראה ולכן הוא גם התאמץ מאוד לא להיות מוזמן לאף מקום. הלוואי.

 

[אנפה2]

והנה החוויות שלנו מליל הסדר.

המסובין לשולחן, אחותי

בעלי

בתי הצעירה

ואני

. השולחן היה ערוך לתפארת, כמו שאני יודעת וכמו שאני אוהבת,(סליחה על הצניעות)

. בעלי הלך לבית כנסת

(אנחנו לא דתיים). בשעה 19.30 הגיעו אחותי

ובתי

לבושות בחולצות לבנות מבד הודי, נראו אביביות להפליא רעננות ומבושמות, בתי החזיקה בידה זר פרחים

מרהיב מפרחי נוריות ועוד פרחי שדה (רק כאלה זרים אני אוהבת, אם תחשבו פעם לשלוח לי שתדעו

). בעלי

ערך את ליל הסדר כמו בכל שנה, ואנחנו השתתפנו כתמיד בקריאת כל מיני קטעים, באמצע צילצל בנינו מארה"ב להגיד חג שמח, עשה סבב מיד ליד ודיבר עם כולם. בשולחן הלכו צחוקים

וזכרונות משנים עברו , ומבית הילדות

שלנו. הגיע שעת הסעודה, הגשתי את האוכל, אחותי

אמרה שהגפילטע , מזמן לא יצאו לי כל כך טובים (הזכרתי לה שגם בפעם הקודמת היא אמרה את זה), הכבד הקצוץ היא אמרה שאיננה יכולה להרגע ממנו, (אותו דבר אמרה בפעם שעברה), המרק, היא שאלה מאיזה בשרים הוא עשוי, כל כך טעים הוא, בקיצור היללה ושיבחה כל מאכל, בתי אמרה שתפ"א היא לא אוכלת אף פעם ,רק אצלי כי אני חותכת אותם לאורך (מין שיגעון שלה, שהוא לא ברור לי), מה אם חותכים לרוחב יש לו טעם אחר ?,. אחר כך עברנו לשבת בסלון, שם הגשתי את הקינוח, היו צחוקים

שכמעט השתננו במכנסיים. מה שרציתי להגיד בזה , זה שלא חשוב כמה אנשים מסבים לשולחן ובאים להתארח, שמח וטוב על הלב יכול גם להיות עם מעט אנשים, הם ישבו עד השעה 11.30 ולא האמינו איך חלף לו הזמן כל כך מהר. לארוחת צהריים הגיעו היום, בתי הנשואה , בתי הרווקה , בעלי ואני. ישבנו וסיפרנו חוויות מאתמול, ואז בתי שלא חגגה אתמול איתנו בלילה, סיפרה בדיוק את מה שסיפר גלבועא, שהעדה הפרסית מכים בבצל בליל הסדר, מישהו מהאורחים בסדר שהם השתתפו אתמול היה פרסי וסיפר. או כמה שצחקתי

 

[alona 9]

אנפה,בשנה הבאה

על יד רות....אצלך, קחי בחשבון

 

[אנפה2]

וגם את, אלונה, ברוכה תהיי בביתנו.

 

[alona 9]

../images/Emo23.gif

 

[נירה63]

ליל סדר עם חברים הוא שונה וכייפי

מפני שבמפגש עם חברים אינו טעון מבחינה רגשית כמו עם משפחה. וחלילה וחס מלפגוע במשפחות שכן כייף להן ביחד, גם זה ברור אבל...כאשר בוחרים חברים איתם לחגוג זה מתוך בחירה ואז המפגש הוא אחר כייפי אחר... אנחנו חגגנו הפעם שוב עם המשפחה והיה נחמד ונעים אם כי אני בהחלט חושבת בשנה הבאה באילת החופשייה...ולמה אני מעלה את אילת מפני שאחת מאחיותי ומשפחתה טסו לאיילת לשבוע ואת ליל הסדר עשו באוירה של אילת...אחר לגמרי. בכל אופו לכולםםםםםםםם חג שמח.

 

[49צהוב]

היה בסיידר

הסבו לשולחן אני והגבר- שני הבנים ואימי הקשישה האוכל היה טעים מאד-תודה לאיש... התיישבנו ב-7- בשמונה כבר ישבנו מסובים על יד הטלוזייה לא היתה אוירת חג אבל היה נחמד

 

[m i t a l y]

אצלנו היה נפלא

היו אני ובעלי, 4 ילדיו הנפלאים, בתנו המשותפת וילדתי הגדולה. אני הכנתי את כל ארוחת הסדר וזו היתה הצלחה לא-נורמלית

גם הבנות שרו, הקטנה צרחה וצחקה בכל פעם ששרנו אחד מי יודע, ונהנו. ואת הגג של הבית אפשר היה להרים מדפיקות השולחן והשירה האדירה (מה שבטוח שאת אגרטל הפרחים היינו צריכים להוריד כי אחרת...)

. שני הדברים היחידים שהעיבו על השמחה היו בתו הקטנה של בעלי (שעחל זה אכתוב בהזדמנות אחרת...) ופיצקלה שחלתה מאוד יום אח"כ וישנה כל היום כמעט (ובלילה חגגה...

). ועכשיו, סוף סוף חזרנו צפונה ואני מרגישה כל כך לא בבית... מחכה בצפיה בשמחה ובהתרגשות לאוגוסט...

 

[pf26]

איזה כיף לשמוע את זה

כולי התפעלות מהדרך בה את מתיחסת לילדיו של אישך. אני לא בטוחה שהייתי מסוגלת להתיחס ככה לילדים לא שלי. מקווה שהם יודעים להעריך את זה.

 

[m i t a l y]

תודה ../images/Emo141.gif../images/Emo9.gif

 

[pf26]

מתגעגעת לליל הסדר שלא יהיה עוד

למרות שמאד נהניתי השנה אני עדיין חסרה את הסדרים שהייתי חוגגת כילדה בקיבוץ. הסדרים ההמוניים, כשאבא יושב על הבמה ומנגן ואני גאה בו מאד, סבא או סבתא לידי (כי השני היה גם על הבמה - במקהלה). זוכרת את כל המנגינות בע"פ, זוכרת כשעליתי עם כיתה ב' לשיר "מה נשתנה", הצפיפות, הצחוקים, התחושה המשפחתית למרות שהיו מאות אנשים. ולמחרת העומר עם הרוכבים על הסוסים עם הריקודים והשירים. שוב אבא שלי מנגן לכל אורך הטקס וסבא וסבתא שרים ואני לפעמים רוקדת. יוווו... כמה אפשר להתגעגע לתקופה שלא תהיה עוד. בעלי הציע שבשנה הבאה אסע לקיבוץ לליל הסדר, אבל זה לא יהיה אותו דבר. לא חבל להרוס זכרונות נהדרים?

 

[גלבועא]

לא להרוס, אלא לעדכן

אבל אני מאוד דומה לך. כשאני מגיע למחוז ילדותי, כל הזכרונות שצפים נעלמים במהירות הברק. הקסם שהיה בהם, שדחף אותי או משך אותי לנוע לקראת ה"עבר" מתפוגג.

 

[רותהמואביה]

אין כמו הסדר של הקיבוצים. מבינה את

הגעגועים שלך. הסדר המשפחתי מחוויר לעומת הסדר הקיבוצי. שמחת החג היתה שם במלואה הורגשה בכל פינה, התכונה לפני החג החזרות וכו'. ברור שאם תסעי בשנה הבאה זה לא יהיה אותו דבר, כמו השיר שאומר "זה לא יחזור כל זה כבר איננו." הכל השתנה, הקיבוץ, האנשים, גם את השתנת מאז ובטוח שלא תגיבי כמו ילדה, אלא תראי את הדברים ברגשות של אדם בוגר, החוויה שונה בכל גיל.

 

[avi 38]

היה אחלה

היינו אצל חמתי שם אני מרגיש ממש טוב וסוף סוף היה לי חג שקט הילדים נורא נהנו נחתי כמו שצריך בקיצור היה כיף

 

[גלבועא]

../images/Emo45.gif

ומה הלאה ביחסים עם משפחתך?

 

[avi 38]

כרגיל אן חדש

אני עדיין מנותק מאימי אבי יצר איתי קשר ושוחחנו הבהרתי לו את עמדתי בנושא אימי הוא קיבל אותה האמת שעכשו שאני מרגיש שלם מאוד עם מה שאני החלטתי לעשות אז כצפוי האחים שלי לא מסוגלים להיתמודד אז ביקשו שאני יבא כביכול לעשות סדר הבהרתי שאני לא גננת ולא בא לי לעשות סדר כי ממילא זה יחזור על עצמו כל המריבות אימי זו לא אחת שאתה יכול לדבר איתה והכל נישכח ונידמה לי שאמרתי כאן כבר פעם זה בדיוק כמו אקמול בדיוק לחודש וזה הרבה אני ממש לא רוצה לדבר איתה החיים שלי שקטים הרבה יותר שאני לא מדבר איתה ושומע את כל הקיטורים שלה את כל ההשמצות ההעלבונות ובעיקר מגעיל אותי כל הרכיליות אז אולי אני אלך אבל רק כדי להוכיח שאי אפשר לשנות אותה ושקיר בטון יותר רך מימנה הניתוק ממנה עושה לי רק טוב לא יודע אם אני אלך או לא עדיין לא החלטתי שיהיה לכולנו יום טוב