נושא שמציק לי

[HAPPY GO LUCKY]

נושא שמציק לי

יש לי נושא שקצת מציק לי, מה אתן אומרות. יונתן חזר הביתה עם ספר מהספריה של הגן, נקרא "המגירה השלישית של סבא", מספר על ילד שאוהב ללכת לבית של סבא וסבתא, כי הוא משחק, אוכל ובלה בלה וגם אוהב לעבוד בחדר עבודה של סבא. לסבא יש 3 מגירות בשולחן כתיבה, אחת לעטים, השנייה לצעצועים כשהיה ילד, והשלישית סגורה ונעולה, ואסור לראות מה יש בפנים. הילד פתח את מגירה וראה"טלאי מהגטו, כרטיס לאוכל בגטו. בקיצור הסבא כעס שהוא פתח את מגירה ואחרי הסביר מה הם כל הדברים. עכשיו אני חושבת שזה לא ספר לילדים בגן, גם מציק לי שמדברים על השואה בגן. חושבת שהם מאוד קטנים להיחשף לנושא. אני לא גדלתי כאן, נראה לי חשוב לדעת אבל לא בגיל הזה. להגיד משהו לגננת לגבי הספר?. או אין טעם או אולי אני טועה

 

[אמאשל נתנאל]

בנושא השואה נחשפים פה בגיל צעיר

אין מה לעשות זה חלק ממה שאנחנו - מי שעבר ומי שלא עבר, בכל גיל חושפים אותם ברמה בה הם יכולים להבין

 

[דינהלה1]

באיזה גיל חושפים אותם לנושא השואה?

אני בהחלט זוכרת כילדה שהיו לי פחדים מהסיפורים ששמעתי. אני יכולה לתאר לעצמי שהגננת יודעת כיצד להעביר את הנושא לילדים. אם קשה לך לפתוח בנושא הזה עם בנך תחליפי ספר. כך לפחות אני הייתי נוהגת.

 

[HAPPY GO LUCKY]

הוא בן גן חובה

הספר כתוב טוב, לא מפחיד אבל בתור מישהיא שלא גדלה בארץ, הנושא הזה עוד קשה. סבא שלי הגיע לדרום אמריקה לפני המלחמה, ההורים שלו הלכו וחלק מהאחים. אצלנו לא דיברו על זה. גדלתי עם תחושה הזאת פשוט לא מדברים. שאלתי כי אולי הראיה שלי לא נכונה.

 

[דינהלה1]

לא יודעת מה לאמר לך

הילדים שלי עדין לא הגיעו לגן חובה מצד שני אני מתארת לעצמי שבגיל 5 פלוס הם כבר מבינים מה קורה סביבם ושואלים שאלות. כשמשמיעים את הצפירה אני מתארת לעצמי שהם סקרנים לדעת במה מדובר. אני לא מסכימה עם הגישה ש"לא צריך לדבר על זה" ידיעת והבנת ההסטוריה חשובה כדי שילדנו ידעו להתמודד עם העתיד במיוחד במדינה מסובכת כמו שלנו. לעתים המציאות כופה זאת עלינו: ילדים בדרום נחשפו מגיל צעיר לטילים וקסאמים וצריכים להתמודד עם פחדים איומים. כך שמצד אחד לא צריך לעטוף את הילדים בצמר גפן כי אלו החיים מצד שני צריך לדעת את המינון ולעשות זאת באופן הדרגתי ונכון בהתאם לגיל. ילדים קולטים יותר ממה שאנחנו ההורים מוכנסים להודות בכך. לדוגמא בהשמע הצפירה לבטח הם ירצו לדעת במה מדובר... ומשהו שנזכרתי מילדותי: כשהייתי ילדה מאוד קטנה בת5 בערך הייתה אשה מבוגרת שגרה בבניין מקביל אלינו והיא נהגה בכל פעם שראתה אותי ואת אמא שלי לגשת אלינו. היא הייתה מלטפת את ראשי מדברת אלי שואלת אותי ואת אמא שלי לשלומי...בתור ילדה לא הבנתי מדוע אני מעניינת אותה כל כך. זכור לי שראיתי ביד שלה את המספר שהגרמנים קעקעו לה בגטו ואף שאלתי את אמא שלי על כך...כמובן שאז לא הבנתי מה זה וכששאלתי על כך את אמי לא קיבלתי ממנה תשובה מספקת. לאחר שנים רבות כשהייתי כבר בגיל העשרה במקרה עלה הנושא בשיחה ושאלתי את אמא שלי על האשה הזאת שבינתיים כבר לא הייתה שם יותר. ואז הסתבר לי שהיא הייתה ניצולת שואה, אמא שלי אמרה לי שכנראה אני הזכרתי לה ילדה מסויימת שהיא הכירה ...היא לא ידעה בדיוק את מי והיא גם מעולם לא העזה לשאול אותה. למרות שהייתי ילדה כל כך קטנה אני זוכרת את פניה עד היום...

 

[אמא של Uri]

מבינה אותך מאד.

אני במקצועי מורה, ואני יודעת עד כמה הנושא הזה קשה. הן ברמה של המורה/גננת, הן ברמה של ההורים והן ברמה של הילדים. יחד עם זאת זה נושא שחייבים כאן בארץ שלנו להעלות אותו. וגם לקטנים, ברמה שלהם כמובן. הספר המסויים הזה הוא ספר מקסים, גם האיורים שלו וגם התוכן מאד עדינים ומתאימים. אם מאד מציק לך, שוחחי עם הגננת היא בטח תדע איך להסביר לך ואיך לתת לך כילים מול הבן שלך. ערב נהדר שיהיה.

 

[אמאשל נתנאל]

אני חושבת שאולי אצלך סף הרגישות גבוה

כי את בעצם דור שני לניצולי שואה אבל שוב זה חלק מרכזי בהסטוריה של העם שלנו ומדברים על זה עם הילדים כבר בגן, הרי יש יום שלם מוקדש לזה