נושא למחשבה...

[אבי 122]

נושא למחשבה...

פרפ' קראסו אומר:
"כל אחד יכול להיות רופא אבל לא כל אחד יכול להיות רופא טוב"
ואני אומר שהעיקרון הזה נכון עוד יותר- ביחס למטפלים.

 

[mic26]

פרופסור קראסו

יכול לדחוף את משפטי המחץ שלו. סליחה, אבל אין לי שום הערכה למכונת הכסף והפרסום הזאת שנקראת קראסו.

 

[אבי 122]

ובכל זאת...

יש משהו במשפט הזה.

 

[mic26]

שנכון לכל מקצוע

 

[hal767]

אכן כך.

זה באמת לא משפט מבריק במיוחד. הוא גם לא נכון.
מה, כל אחד יכול להיות רופא?
שטויות.

 

[אבי 122]

אני לא מתייחס למשפט זה כלשונו

אצלי הדגש הוא על כך שלא כל רופא הוא רופא טוב.
ואותו דבר אני חושב על אנשי מקצוע מתחומים אחרים.
אני לא מתרשם מאדם בגלל שהוא מוגדר כ"איש מקצוע".
אני מקווה שכוונתי ברורה.

 

[mic26]

בוודאי

הדבר הראשון שאנו ממליצים למי ששואל על טיפול או מטפל, הוא שישאל מסביבו ויקשיב להמלצות, ולא יחפש בדפי זהב או על לוחות מודעות. ברור שהעובדה שמישהו מכנה את עצמו "מטפל מקצועי", ואפילו אם יש לו איזושהי תעודה, לא אומרת כלום.
פשוט הפרופסור הזה מעורר בי כזה אנטגוניזם שלא משנה איזה משפט הוא אומר, אני לא אקשיב. וכמו שהאל אמר, לא כל אדם יכול להיות רופא, ובטח שלא כל אדם יכול להיות מטפל. בשביל להיות רופא חייבים להיות מסוגלים ללמוד המון. אבל מטפל צריך איכויות נוספות ופחות קלות להשגה.

אני אקח את מה שכתבת למקום אחר.
בשנת אלפיים סיימתי ארבע שנים של לימודים במחזור הלימודים הגדול ביותר במכללת מדיסין תל-אביב ז"ל. הרוב המוחלט של חברי לספסל הלימודים לא עסק מאז ברפואה משלימה. מדובר באלפי אנשים. זה מאוד העציב אותי, כי לכמה מהם היו כוונות טובות וכישרון. (אני לא מדברת על אלה שגילגלו ג'וינטים בשעור). המסקנה המתבקשת מבחינתי היתה שמאוד קשה להיות מטפל, כי אנחנו לומדים לטפל באנשים אבל כדי שזה יהיה מקצוע, צריכים לדעת לנהל קליניקה, לשווק את עצמנו ועוד, ולא כל מטפל בנוי לכך.
היום אני חושבת אחרת. אני קודם כל חושבת, שלא ייתכן שכזה מספר עצום של אנשים נועד לטפל, במיוחד לא בארץ כל כך קטנה.
אני חושבת שחשוב שאנשים יתחברו לצד הרוחני שלהם, יחפשו דרך נעימה יותר לחיות, פילוסופית חיים והדרכה. ולימודי רפואה משלימה הם ממש לא הדרך היחידה לעשות את זה.
לסיום, אצטט את מורתי הסינית האהובה: "כשמישהו נמצא במקום שבו הנשמה שלו רוצה להיות, הוא לא מרוויח כסף ולא צריך לרדוף אחרי הכסף. הכסף מגיע אליו".

 

[נעמי66]

מיק, משפט מעולה של מורתך הסינית. אאמץ אותו.

 

[hal767]

וברוח הדברים

על הצד הרוחני של עבודת המטפל, אני מביא קישור למאמר שכתבתי על ד"ר רזון ז"ל, איש יקר שאני חייב לו הרבה.

http://cafe.themarker.com/post/2543224/

 

[אבי 122]

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא ? ? ?

האל, המאמר שכתבת גרם לי התרגשות רבה !
אשמח להכיר אנשים כמוהו !
כאלו הם הרופאים האמיתיים !
לצערי אני נתקל בעיקר במטפלים מזן אחר !!!

 

[hal767]

דווקא פגשתי כאלה מהרפואה המערבית

 

[ilan91]

לפעמים אני מתגעגע אליו...

אפילו השארתי בנייד את השם והמספר שלו.

 

[0 אור 0]

אלפי??

באמת?
כל המכללה שבה סיימתי נטורופתיה, על כל המחזורים שלמדו במקביללא הגיעה ל 100 איש,
גם כיתה בסמינר הקיבוצים בה הייתי מעורבת איכשהו מנתה כעשרים אולי 30 איש.
אפילו כשלמדתי הנדסת מחשבים אוניברסיטה במחזור שנחשב ממש גדול היינו כמאה ומשהו. מאז עברו אי אלו שנים, והמחזורים גדלו - ועדיין הם לא מתקרבים אפילו לאלף .
האמנם?

 

[mic26]

ידעתי שהמספר הזה יסבך אותי

עוד כשכתבתי אותו הוא נראה לי בעייתי. אכן, השתתפתי במחזור הלימוד הכי גדול של הרפואה הסינית בארץ לדורותיה. אבל טעיתי בניסוח.
היינו יותר מאלף תלמידים בשנה שבה התחלתי ללמוד, אבל זה היה מספר התלמידים שלמד במגמת הרפואה הסינית, לא רק בשנה שלי, אלא גם בשנים ב' והלאה.
הרגשתי נכון לכתוב אלפים כי כשסיימתי ללמוד הכרתי גם את המחזורים שהגיעו אחרי, בתור אסיסטנטית.

 

[0 אור 0]

וואו נשמע מטורף לגמרי

אפילו עם התיקון, לא תיארתי לעצמי שמדובר בכאלו כמויות,
ואני די מודעת לזה שהיום ככל אדם שני שאני פוגשת מטפל במשהו (או למד)

 

[נ ע מ ה מ ה]

האם משהו כ"כ מקולקל בחברה

שהיא צריכה כ"כ הרבה מטפלים, מאמנים, יועצים, מרפאים, מומחים?
האם החברה כולה חולה? אם כן מה מקור החולי? פיזי? נפשי? רגשי? רוחני?
אם החברה זה שיקוף מאקרו של האדם הבודד, האם המצב מאוזן?
אשמח לתשובתכם

 

[0 אור 0]

לדעתי המון אנשים פשוט לומדים מתוך ענין

אני (וכמוני עוד הרבה אנשים שלמדו אתי בכל מיני שלבים של החיים) לא הלכתי ללמוד מקצוע,
יוגה אני מתרגלת כבר מילדות וצמחי המרפא גם הם תחביב ארוך שנים.
מאוחר יותר, פשוט רציתי להעמיק יותר ברפלקסולוגיה, אחרי שעזרה לי כל כך, ומשם נסחפתי לעוד קורס ועוד נושא ,
ותיקי הפורום אולי זוכרים שבהתחלה בכלל לא הגדרתי את עצמי כמטפלת (למרות שכבר סיימתי לימודי רפלקסולוגיה ועיסוי) - ורק אחרי 3-4 שנים קיבלתי על עצמי את ההגדרה הזו.
אבל כשאתה לומד ורוכש כלים לסייע לאחרים, אתה גם מתחיל להשתמש בהם.

 

[ינוקא1]

בנוסף לדבריה של אור ,

אני חושב שהכמיהה לרוחניות משחקת כאן תפקיד חשוב.
העולם היום הוא חומרי וחומרני , גם הידע היום (בניגוד לעבר) הוא חומרי וחומרני.
גם הדת הפכה למשהו מאוד סיסטמתי ומסודר עם חוקים וטקסים ופחות "רוחנית".
כך שהעולם היום צמא לרוחניות.

עיסוק ברפואה משלימה ובתחומים הקרובים לנפש - כמו אומנות לסוגיה , הן הדרכים היחידות היום בהם אדם יכול להיות "רוחני" וגם לעשות מזה מקצוע.
גם מאומנות קשה להתפרנס , אז הרוב מעדיפים להיות מטפלים.

לא רק זה , זוהי גם רוחניות ש"עובדת" - אם אתה מצליח לרפא מישהו בעזרת מחטים או הילינג , למשל , אתה רואה הוכחה חיה שהאדם הוא יותר מאשר "חומר".

לי ברור שנמשכתי לתחום בגלל היותי אדם קצת "רוחני" , וכמעט בכל תחום אחר לא הייתי מצליח להסתדר.

 

[0 אור 0]

תודה על התוספת - אכן נשמט מדברי

 

[mic26]

כן

החברה שלנו חולה בכל כך הרבה רבדים שאני אפילו לא יודעת איפה להתחיל.
באופן הבסיסי ביותר אפשר לומר שהלוואי שכל אדם חולה יזכה בטיפול טבעי טוב. כמה אנשים מאושפזים בבתי החולים שהצוותים בהם כורעים תחת העומס? ברור שהחברה חולה.
אבל החולי לא נמדד רק במספר החולים העצום. הוא נמדד גם ביחס שלנו אל עצמנו ואל הזולת. בתרופות שאנו לוקחים, בגלולות נגד הריון ושאר הדרכים שלנו להשחית את הגוף, כמו אלימות, סקס הרסני, סמים, סגריות ועוד. הוא נמדד בחוסר אהבה ובכך ששכחנו לגמרי למה אנחנו חיים.