נורמלי זה רע?
אהלן, אני שגיא דקל מרעננה, פעם הייתי כבר בפורום הזה עד שהוציאו אותי מרשימת חברי הפורום והפסקתי, עכשיו אני חוזר בזחילה כדי לשתף אתכם במשהו שמעסיק אותי בזמן האחרון. אנשים שמכירים אותי אומרים שאני בן-אדם נורא מוזר וכשאומרים משהו ``שגיא נורמלי`` או ``שגיא שקט`` מתפקעים מצחוק. ההורים שלי לא גרושים ולא רבים יותר מדי, אני חי בשכונה טובה,יש לי ציונים טובים, אף פעם לא היה לי חוסר מדהים של חברים ולמרות שאני עדין בתול, אף פעם לא היו לי בעיות רציניות עם בנות. אז למה בכל זאת אנשים אומרים עלי ואני חושב על עצמי שאני מוזר? (אני רק רוצה לומר שהכל בידידות....). אי במגמת תיאטרון של כיתה י` ובערב מגמה שלנו אחד מהחלקים שלנו היה של תנועה, תנועה זה בעצם לנתק את עצמך משאר העולם ופשוט ללכת עם הרגש. אז בערב מגמה, מול כל הבי``ס, ההורים ועוד סתם ברנשים שבאו להסתכל, אני הולך כמו מפגר, אבל האמנתי במה שעשיתי. בכל ה20 דקות של התרגיל הרגשתי את הקהל צוחק עלי (לא איתי) ומצביעים עלי, אבל לא נתתי לזה להוציא אותי מהריכוז (מה שלא הורג אותך, מחשל אותך). הסיבה שבגללה סיפרתי את כל זה היא בגלל שגם אחרי המופע אנשים אמרו לי שהייתי טוב (כשאנשים שאתה לא מכיר אומרים לך את זה, זו ההרגשה הכי טובה בעולם). אבל עוד הרבה אנשים אמרו לי שאני מוזר, אתם לא מכירים אותי במיל!!!!! איך אתם אומרים לי שאני מוזר?????!!!!. אבל מה לעשות, אני באמת מוזר, אני יודע את זה וכל מי שמכיר אותי יודע את זה. אז למה? אני הרי אמור להיות האדם הנורמלי בעולם... זה יכול להיות שאני פשוט עושה דברים מוזרים כדי לא להיות כזה? מי רוצה להיות נורמלי? מי רוצה להיות שונה? יש באמת קו באמצע? תחשבו על זה hasaroot
אהלן, אני שגיא דקל מרעננה, פעם הייתי כבר בפורום הזה עד שהוציאו אותי מרשימת חברי הפורום והפסקתי, עכשיו אני חוזר בזחילה כדי לשתף אתכם במשהו שמעסיק אותי בזמן האחרון. אנשים שמכירים אותי אומרים שאני בן-אדם נורא מוזר וכשאומרים משהו ``שגיא נורמלי`` או ``שגיא שקט`` מתפקעים מצחוק. ההורים שלי לא גרושים ולא רבים יותר מדי, אני חי בשכונה טובה,יש לי ציונים טובים, אף פעם לא היה לי חוסר מדהים של חברים ולמרות שאני עדין בתול, אף פעם לא היו לי בעיות רציניות עם בנות. אז למה בכל זאת אנשים אומרים עלי ואני חושב על עצמי שאני מוזר? (אני רק רוצה לומר שהכל בידידות....). אי במגמת תיאטרון של כיתה י` ובערב מגמה שלנו אחד מהחלקים שלנו היה של תנועה, תנועה זה בעצם לנתק את עצמך משאר העולם ופשוט ללכת עם הרגש. אז בערב מגמה, מול כל הבי``ס, ההורים ועוד סתם ברנשים שבאו להסתכל, אני הולך כמו מפגר, אבל האמנתי במה שעשיתי. בכל ה20 דקות של התרגיל הרגשתי את הקהל צוחק עלי (לא איתי) ומצביעים עלי, אבל לא נתתי לזה להוציא אותי מהריכוז (מה שלא הורג אותך, מחשל אותך). הסיבה שבגללה סיפרתי את כל זה היא בגלל שגם אחרי המופע אנשים אמרו לי שהייתי טוב (כשאנשים שאתה לא מכיר אומרים לך את זה, זו ההרגשה הכי טובה בעולם). אבל עוד הרבה אנשים אמרו לי שאני מוזר, אתם לא מכירים אותי במיל!!!!! איך אתם אומרים לי שאני מוזר?????!!!!. אבל מה לעשות, אני באמת מוזר, אני יודע את זה וכל מי שמכיר אותי יודע את זה. אז למה? אני הרי אמור להיות האדם הנורמלי בעולם... זה יכול להיות שאני פשוט עושה דברים מוזרים כדי לא להיות כזה? מי רוצה להיות נורמלי? מי רוצה להיות שונה? יש באמת קו באמצע? תחשבו על זה hasaroot