נורא ואיום!

[ספיישיל]

נורא ואיום!

איך הבן יוכל לחיות עם עצמו,בעובדה שהרג את אבא שלו? איזה מסכנים....איזה שבת שחורה נהיתה להם?

 

[ליידי דרמה]

בהקשר למה זה?

 

[hag70]

היתה תאונת דרכים לפני כמה ימים

שבה בן שנהג הרג את אביו. באיזור המרכז אאלט.

 

[pf26]

גם אתמול היתה תאונה

שנהרגו ונפצעו בני משפחה. מה יהיה? יש לי עכשיו שני נהגים חדשים בבית: החיילת והבן שסיים יב' (הידד הידד). להגיד שאני ישנה במנוחה קשה לי. החשש המרכזי שלי זה לא מהנהיגה שלהם, כי בעלי בדק אותם ועשה להם אין סוף תרגולים לפני שיצאו לכביש לבד. החשש שלי זה מהנהג שליד שמחיל להשתולל בכביש. תאמינו לי שהעייפות מחוסר שינה כשהם קטנטנים זה כלום, לעומת העייפות מהדאגה כשהם גדולים.

 

[ליידי דרמה]

אמרתי שמאז שנולדים לנו ילדים - כבר לא ישנים

שום לילה , בהתחלה זה אוכל אחר כך שיניים ואז ביעותי לילה ואז יציאות ובילויים ואז צבא וככה - לנצח. הדאגה שלנו אליהם לא ניפסקת לרגע.

 

[nutmeg]

תלוי בשני פרמטרים

1- כמה הוא חסון 2- כמה הסביבה הקרובה תסלח לו ותהיה מוכנה לתמוך בשיקום שלו. הדברים הללו קורים כל הזמן פשוט לא כל הזמן שומעים זאת. יש לי כרגע מטופל שנהג, היה מעורב בתאונה שלא באשמתו, ובן דודו שהיה לידו נהרג. זה בכלל לא משנה שהתאונה לא הייתה באשמתו, הוא מרגיש אשם. אשם שיצא חמש דקות לפני הזמן, שבחר את מסלול הנסיעה הספציפי וכו' וכו'.

 

[pf26]

את מעלה כאן עניין נוסף

תחושת האשמה שמלווה את הבנאדם ולא משנה אם הוא אשם או לא. להבדיל אלפי הבדלות - מישהי שנאנסה ומאשימה את עצמה כי הלכה במקום מסוים, לבשה בגד מסוים, הסתכלה לכיוון א' במקום ב'. העובדות לא משנות. מה שקובע זו ההרגשה הפנימית ותגובת הסביבה.

 

[צימעס]

חונכנו לאשמה.

חונכנו לחיפוש אשמים. ואז, אם לא מוצאים אשם אחר, אז אני אשמה. ולהפך - הדרך היחידה להסיר ממני אשמה היא להפיל אותה על אחרים. חוכמה מאוד גדולה, לדעתי, להתנהל בעולם בלי חיפוש אשמים, ובלי רגשות אשמה. זה הרבה יותר פרודוקטיבי. (אבל לא תמיד קל להסביר לאחרים שאני לא מחפשת אשמים, אלא רק מחפשת פתרונות למצב).

 

[ליידי דרמה]

אין לי בעיה לא להאשים אחרים בכישלונות שלי

או בטויותש לי. הבעיה שלי היא עם רגשות האשמה.

 

[ליידי דרמה]

בטויותש לי= בטעויות שלי

 

[pf26]

../images/Emo45.gif

למרות שעוד לא ברור לי אם זה עניין של חינוך מודע או משהו גנטי. אני עומדת משתאה מול אלה שמסירים מעליהם כל אחריות, במיוחד מכיוון שאני מרגישה אשמה באופן קבוע בכל מצב. אכן רצוי להתנהל בעולם שלי לחפש אשמים ובלי רגשות אשמה. אני באופן אישי עוד מחפשת את הדרך....

 

[rachel046]

בעלי וביתי

נפצעו קשה בתאונת דרכים - הבת שלי הייתה בת 6 וחצי והיא לא הייתה חגורה ונפגעה קשה מאד בראש כשהיא עפה לשמשה הקידמית.לכאורה הייתי צריכה לכעוס על בעלי שנסע איתה לא חגורה(ואני חושבת שכן כעסתי בתת המודע)אבל במציאות סלחתי וקיבלתי.רגשות האשם שלו עצמו היו מאד כבדות ולקח המון שנים והרבה טיפולים פסיכולוגיים עד שהוא השלים עם הכל(פגיעה שלה,פגיעה שלו,רגשות אשם וקושי פיזי ונפשי).גם אני עברתי טיפול נפשי ארוך(שנתיים)..זה לא פשוט. לי חבל שאנשים לא שומעים ומפנימים את מה שקורה בכבישים.היום אני נוהגת אחרת - עיניים רק על הכביש...הקפדה על חגירה...הקפדה על כל כללי המהירות ותשומת לב לכל תמרור.אבל כמו שאמרו כאן -אפשר להיות הכי טובים בנהיגה ואז להתקל באיזה נהג מטורף .או אולי לא מטורף אלא נהג שסתם התעסק עם הרדיו בשניה גורלי. אנשים..בבקשה בבקשה בבקשה הקפידו על נהיגה נכונה....חבל חבל חבל על החיים שלכם ושל יקיריכם...

 

[ליידי דרמה]

אפשר לשאול מה מצבה של הבת היום?

 

[rachel046]

היום היא בת 14

לומדת בבית ספר ללקויות למידה בחינוך המיוחד - בית ספר נהדר שיודע להוציא ממנה את המיטב הם יודעים לעשות לה טוב.לא פשוט..גם גיל ההתבגרות שזה קשה גם ככה וגם כל הקשיים שיש לה.הרבה פעמים נכנסתי כאן וקיבלתי תשובות גם בלי ששאלתי שאלה

אני אוהבת את האוירה כאן בפורום ונהנית לקרוא כמעט כל יום...

 

[ליידי דרמה]

מאחלת לבת בריאות טובה ולך - את מוזמנת

להמשיך לכתוב ולא רק לקרוא

 

[pf26]

הרבה בריאות וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

 

[3אדריאן היחיד]

זה אכן לא פשוט בכלל

מקווה שהם בסדר היום,ליבי אתך. מכירה את ההרגשה כי בני נפגע קשה בראש והיה במצב קריטי , לפני 7 שנים, בתאונת אופנוע, אני עד היום תמיד חוששת כשהוא יוצא מפתח הבית. לא עברתי טיפול כי שנה וחצי הוא היה בשיקום ולא היה לי זמן לעצמי.