נופלת....נאבדת........

[הרגש1987]

נופלת....נאבדת........

שלום לכולם,
אז ככה, דיי קשה לי אפילו לכתוב את זה כי פשוט לא דיברתי על זה עם אף אחד, עד עכשיו, זה נשמר עמוק עמוק בפנים.
אני בת 25, גרה בדרום הרחוק ועובדת בעבודה קשה וטובענית.
אני נמצאת במערכת יחסים מזה 5 שנים, עם בחור בן 27.
אנחנו גרים יחד, מסודרים, מרווחים יפה.
והכל מתפורר, מבחינתי.
כל הזמן אותם ריבים, כי אף אחד לא רוצה לקחת צעד ולהשתנות. לאחרונה זה אפילו החריף, ונהיה בלתי נסבל לחזור הביתה.
הרבה זמן חשבתי שזה הגבר בשבילי, אבל עכשיו כשאנשים שואלים אותי מתי החתונה, אני צוחקת ומעבירה נושא.
הרבה דברים שיש בו - מפריעים לי, והפוך. אני כ"כ רוצה לפרק את החבילה, אבל הפחד חזק ממני.
אני מפחדת להשאר לבד, שיגידו לי "איזו טיפשה את, אין זוגיות מושלמת", אני מפחדת להיות אותה אחת, זאת שבת 35 ועדיין גרה לבד עם חתול.
אני מפחדת להשאר לבד. זה אוחז אותי חזק ולא עוזב. הרי בנינו חיים יחד, אנחנו חיים 3 שנים יחד, הדירה והכל. הכל. כל העולם שבנוי סביבי מכיל אותו.
אני מרגישה שהוא לא האדם שאיתו רוצה לחיות כל חיי. אבל מצד שני - איך אדע, אולי האנשים בחוץ גרועים יותר?...
ההרגשה הזו התחילה לפני חצי שנה. חצי שנה אני חייה ככה. הכל להתחיל מזהף שהכרתי בחור חדש בעבודה. בהתחלה נקשרנו ולא ייחסתי לזה חשיבות, אמרתי לעצמי שזה יעבור, שאני אכיר אותו יותר וזה ישרר אותי. אבל זה לא משחרר אותי, אנחנו מדברים כל יום, צוחקים יחד, יש בינינו חיבור שלא הרגישתי בחיים. אני יודעת שיש לו רגשות כלפיי. הוא כמובן לא מראה שום דבר, הוא בחור מכבד, שיודע שיש לי חבר ולעולם לא יתחיל לפתח משהו בעקבות הידיעה הזאת. בטעם גילי זאת, אחרי שחבר שלו - שהיה שיכור, פלט זאת כשעמדתי קרוב, ועשיתי את עצמי לא שומעת - כשבפנים התהפך לי כל הגוף.
אני יודעת ש...זה סוג של רגש לא ממומש, זה אתגר, ויכול מאוד להיות שברגע שאני אממש אותו, אז זה יעלם...ואני אבכה על מה שאיבדתי...
מצד אחר...מה שכואב לי עוד יותר שהחבר שלי הוא הגבר היחידי שהייתי איתו...והאם אצליח לחיות את כל חיי בלי לחוש תשוקה מגבר אחר? האם ייתכן?...

אני כ"כ אבודה, מפוחדת.
לא יודעת לאן ללכת.
לא יודעת לאן לברוח.
לא יודעת מה לעשות.
אני כבר לא יכולה לראות את הבחור מהעבודה, כל שיחה שלנו יחד..מעולם לא היה לי חיבור כזה עם גבר...גם לא כשהתחלתי לצאת עם החבר...
אני רוצה שזה ייפסק.
אני מפחדת לקחת את החיים שלי בידיים ולעזוב את הדירה,
לשבור את כל מה שבניתי עד עכשיו.
להשאר לבד.

 

[צפרדעית82]

התשובות הן לא פשוטות

אין פה נוסחא ברורה של איך צריך לפעול, לפני שפועלים צריך לבדוק את כל הפרמטרים במשוואה שלך
1. החבר שלך הוא הגבר הראשון וכרגע גם היחיד שלך
2. אתם מנהלים זוגיות משותפת ממש קרובה והוא חלק מאוד משמעותי בחייך
3. יש מישהו בעבודה שאת סוג של מאוהבת בו
4. גילית שהחבר מהעבודה גם מאוהב בך

לגבי הויכוחים והלבטים לגבי החבר הנוכחי, זה ברור וגם כתבת שזה קשור בצורה מוחלטת להתאהבות שלך בבחור מהעבודה אז לא הייתי מתרגשת מהויכוחים וכו', את מחבלת באופן מודע או לא מודע בקשר עם החבר כדי לקבל אישור יציאה ולא ממש מצליחה.אם לא היה ברקע המישהו הזה כנראה שהייתם ממשיכים בקו הרגוע שלכם.

את עומדת בפניי החלטה- ללכת ולנסות עם הבחור מהעבודה עם סיכוי שתישארי קירחת משני הצדדים או להישאר עם החבר הנוכחי וליהנות מביטחון וכנראה גם חתונה בקרוב מתישהו.

לדעתי, עד שלא תביני מה קורה או יכול לקרות בינך לבין זה מהעבודה את לא תהיי מסוגלת באמת לשכוח ממנו ולהמשיך הלאה ולהתכרבל עם החבר הנוכחי שלך ולשים את השני מאחורה. זה מבעבע בתוכך ולא נותן מנוח.

הבחור מהעבודה פנוי? מתאים לך מבחינות אחרות שחשובות לך? יש סיכוי סביר שיצא מזה משהו משמעותי?
אם כן, אז אולי תשבי ותפתחי בפניו את הקלפים? בעדינות ולא במילים נחרצות.. אבל כן, יש מקום לפתוח את זה. אין טעם לשמור את זה בבטן.

תראי לאיפה השיחה הזאת תוביל אותך..
לפעמים צריך לגלות אומץ בחיים כדי לבחור את מה שבאמת יעשה אותך מאושר, לא תמיד זה מתיישב עם הדרך הבטוחה..

 

[הרגש1987]

אתה צודק...

הקטע הרע הוא, שהריבים היו קיימים גם לפניו. ריבים שכוללים גם קללות, והאשמות, ומה לא...
אןלי זה מה שמייאש אותי ואחרי כל התקופה הזאת...פשוט אין לי כוח...
נכון, אני מאמינה שההחרפה נובעת מכך שפשוט לא אכפת לי, אני אפילו לא מחפשת להשלים. אין לי בעיה לא לדבר איתו שבועיים (כשזה מה שקורה עכשיו בפועל)...
הבחור בעבודה יוצא כרגע עם מישהי...אך לא רצינית...הוא מספר לי הכל ואנחנו שותפים לכל רגע...כל משמרת שלנו ביחד, אנחנו צמודים אחד לשני, ולפעמים נשארים גם מעבר...רק כדי לשבת, לדבר, לצחוק, להציק אחד לשני וכו'...מתביישים ליצור קשר עין עמוק...ואני גם, מנסה לא להסתכל לא בעיניים שלו..זה גורם לי להיות אבודה עוד יותר...
אני גם מבינה את הצד שלו, הרי מה הוא יכול לעשות כשעומדת מולו בחורה עם חבר - 5 שנים, שעם רגל אחת כבר מול הרב...
עד לפני חצי שנה מעולם לא הייתי במצב הזה, אני עובדת עם הרבה גברים ויש לי הרבה ידידים בעבודה, ומעולם אף אחד לא סחף אותי ככה...
עד לפני חצי שנה האמנתי שכל זוגיות בסופו של דבר היא "חצי כוח" ושאני נמצאת במצב טוב...אז מה..כולם רבים..כולם מבטיחים ולא מקיימים..כל הגברים הם כאלה..
וכמובן שגם הגיעו המחשבות של הלהיות עם בחור אחד כל החיים...כשפתאום זה קשה לי לחשוב שזה הסקס היחידי שאני אחווה כל חיי...

 

[צפרדעית82]

השעון מתקתק, ולא הביולוגי..

נראה שהתחלת כבר את תהליך הפרידה מהחבר הנוכחי שלך לפני חצי שנה.
זה התחיל כמשהו לא ברור, די אמורפי, המשיך במשפטי "כל הגברים הם.. בכל הזוגיות יש.."
המשיך בקשר שנרקם והולך ומתחזק עם ההוא מהעבודה
תשמעי, אני לא מאמינה שיש לך באמת אפשרות לחזור אחורה ולהיות עם החבר הנוכחי ששלך. זהו, עברת את נקודת האל-חזור בעניין הזה.
שינוי מהותי כלשהו הולך לקרות לך בחיים. השאלה היא איך הוא יקרה, וזה תלוי בעיקר בך!
או שתיגררי אחרי מאורעות החיים מפוחדת ותצאי חבולה ואולי עם תחושות אשמה ומה לא.. או שתקחי אחריות על החיים שלך ותבחרי בצורה מודעת במה עושה לך טוב ומה את רוצה באמת.
עד גיל 35 יש לך 10 שנים! את יודעת כמה יכול לקרות לך ב 10 שנים? זה כמעט חצי ממה שחיית עד עכשיו!...
את יודעת כמה גברים תוכלי ללהכיר בזמן הזה? בכמה מעגלים חברתיים תסתובבי?
תאמיני בעצמך,תחייכי, תצאי להרפתקאה הכי גדולה והכי מרתקת שנקראת "החיים שלך"

 

[Aski7]

 

[מריוס זכריה]

עם פחד קשה להתווכח

עד חצי ההודעה שלך אמרתי לעצמי: זוג עם קשיים, למה שלא ילכו לטיפול זוגי?
אבל אז קראתי: "אני מרגישה שהוא לא האדם שאיתו רוצה לחיות כל חיי" - ופה בשבילי נגמר הסיפור. מכאן, כל השאר זה פחד.

לגבי הבחור מהעבודה, דעתי (והרוב כאן יסכימו אתי): אי אפשר לדעת. יכול ל היות שהוא יהיה אהבת חייך, ויכול להיות שאחרי מימוש הקשר יתברר שאין בזה תוחלת (ורוב הסיכויים שלני). אבל, יגידו לך כאן, זה לא משנה. הבחור הזה בעיקר בא כדי להעיר אותך משנת הנוחות והפחד שלך, למציאות: יש חבר נאמן וקבוע, אמה מה? זה לא זה.

על המציאות בחוץ אני יכול להגיד לך בדיוק מה יש: יש גרועים מהחבר שלך, ויש טובים ממנו. מה זה גרוע או טוב? זה לא מושג מוחלט. זה בהתאמה אליך. יש יותר מאתימים ויש פחות מתאימים. באחריות 100%. זה הסיפור.

ולגבי הפחד, כמו שאמרתי, אין מה להתווכח. או שתחצי את הים בקפיצה, או שתזחלי דרכו לאט ותשתי הרבה מים, או שתלכי למטפל'מאמן/קוסם שיעזור לך. אלו האופציות.

שלא תחשבי שלא מבינים אותך פה. אין כמעט אחד שלא עבר את זה. אבל זה העניין: שזה עובר. להיתקע במקום לא מתאים בגלל פחד? לא רעיון טוב.

 

[הרגש1987]

תודה על התגובה.

קשה לי להפנים שאחרי 5 שנים אני אשכרה חושבת שזה לא זה.
האם עצם המחשבה - היא זו שמראה שמשהו כאן מקולקל?

 

[מריוס זכריה]

יש לזה שתי תשובות, ושתיהן "כן"

ברמה הפשוטה, כן, המשחבה הזאת, שהיא מעבר לשמבר של שבוע שבועיים, בעצם חצי שנה, התאהבות באחר וכולי - היא בהחלט מראה שמשהו מקולקל.

ברמה הפילוסופית יותר (שלא תהיי במתח, התשובה היא עדיין "כן"), הרי שיש פער בין המציאות לכשעצמה, לבין התפישה שלנו אותה. בעצם אין לנו יכולת לתפוש ישרות את המציאות שלא דרך החושים + פילטר הפרשנות שבנוי מהמשוגים שלנו. אז המחשבה עצמה לא בהכרח מראה על המציאות, אבל מצד שני, את המציאות עצמה לא ניתן לדעת, אז מה שנשאר הוא המחשבה, וגם, לא פחות חשוב, התחושה (שזה סוג אחר של מחשבה). בקיצור, לא יודע מה למה כל הפלסף הזה היה נחוץ, אבל לא נורא. (יכל להיות יותר גרוע). כך או אחרת - יש בעיה ויש קילקול.

וזה גם די טבעי. חמש שנים בגילכם זה המון זמן. אתם משתנים ומתפתחים, ולא תמיד בני זוג מתפתחים בכיוונים תואמים. ככה זה.

 

[הרגש1987]

תודה על התשובה.

אני מבינה את מה שאתה אומר,
ולא יודעת למה אני עדיין מחפשת למה כן, מחפשת במה להאחז.
וכל מה שנותר לי זה התקופה שהיה לנו טוב יחד, אבל לאט לאט זה עובר ונהיה מטושטש יותר ואני מרגישה שאני חיה על זכרונות.
אתה צודקת לגביי הגיל, והרבה פעמים אני חושבת שזה מה שקרה לנו, כל אחד גדל להיות משהו אחר, ואנחנו עדיין ממשיכים להאחז אחד בשני.
ומה הטעם בעצם...

 

[seeyou]

אנחנו מדברים כל יום, צוחקים יחד,יש בינינו כימ

זה מסביר למה נופלת....נאבדת......

זה ברור שעם הבחור החדש ההתחלה היא יותר נעימה מאשר עם החבר שלך

מכאן מתחילות רוב הבעיות בזוגיות/נשואים


מי מבטיח שהגבר המקסים הזה יתנהג שונה מהקודם?

בחורה מחפשת זוגיות שמתאימה לה וגבר זוג מחפש זוגיות שמתאימה לו-לכול אחד יש אינטרסים

כול עוד בני הזוג לא מצליחים להתגבר על האגו שלהם ולהתפשר להזוגיות לא תחזיק מעמד.


במצב כפי שאת מתארת בגלל הבחור החדש את מרגישה את הדברים השלילים בזוגיות שלך ולא מעריכה מה שיש לכם

כאשר תעמדי מול החלטה רק תביני על מה שיש לך---"טובה ציפור אחת ביד משתיים על העץ"



יוסי

 

[הרגש1987]

נכון...

מצד אחד אני מסכימה איתך, ואני אומרת שזה יעלם..
מצד שני...לעולם לא חוויתי את זה. אני עובדת בחברה שברובה גברים, הרבה חכמים, אינטלגנטים, משכילים וכו' וכו'.
זה מעולם לא קרה לי, מעולם לא נסחפתי כך אחרי הבן אדם. רציתי שזה יעבור אבל אני כבר חצי שנה ככה. זה לא מרפה ממני.
אני מריגשה שהלב שלי מתפוצץ...שהגעתי כבר לשיא...שאני לא יכולה להכיל יותר...

 

[seeyou]

טענה "מוצדקת"-"לעולם לא חוויתי את זה"

תמיד יהיו "הפתעות" נעימות בחיים במיוחד כאשר נימצאים בזוגיות מוגמית/מונוטונית



יש חברים לכימיב ויש לפיזיקה

גם גברים חולמים על מצב מושלם לנשואים


יוסי

 

[מיציפיצי1]

נו, די כבר, תשכבי איתו ודי

יהיה מוצלח - סבבה, זה ידרבן אותך לעזוב את חבר שלך.
יהיה לא מוצלח - עדיין ידרבן אותך לעזוב את החבר שלך.
תיתפסי על ידי חבר שלך - עוד יותר טוב, הבעה שלך תיפתר מאליה...

 

[הרגש1987]

האמת היא ש...

זה לא קשור באופן ישיר לסקס.
יש הרבה גברים בחוץ שנראים לטעמי ואם זה היה הדבר היחיד שהיה מטריד אותי, כבר מזמן הייתי פותרת אותו.
מלבד הסקס יש את הזוגיות, שזה הדבר החשוב לי באמת. למצוא סקס זאת לא בעיה.

 

[איציק911]

אם תיתחתני איתו יהיה גרוע יותר

חייבת להיות חזקה ולהיפרד כי אם חלילה תיתחתני איתו חייך יהיו גיהנום,וכל זה בלי קשר לבחור שהכרת בעבודה,כי גם אם היית אומרת שטוב לך איתו ואת דלוקה על מישהו אחר היה מספיק להבין שאת סתם איתו.

אל תהי עם מישהו מתוך לחץ או חוסר ברירה או פחד ואל תהרסי את חייך.

לאחר שתיפרדי ממנו את יכולה לנסות להתחיל בקשר עם הבחור מהעבודה ואם לא יצליח אז לא נורא, בלי לחץץץץץץץץץץ

הלחץץץץ יוביל אותך לגיהנום.

 

[הרגש1987]

הלחץ...המקום הבטוח...ההרגל

אני כ"כ קשה עם עצמי.
הלוואי שהוא היה נשבר ועוזב אותי, חלמתי על כך לא פעם...

 

[איציק911]

המקום הבטוח ההרגל כל זה יהפוך את חייך לגיהנום

אל תיקברי את עצמך ואל תהי כמו כל המיסכנים שיתחתנו מהסיבות האלו ומצאו את עצמם מהר מאוד גרושים עם ילד או שניים וחיים קשים וקיללו את הרגע שיתחתנו והיו מתים להיות רווקים

 

[נועז גולן]

מה שמנהל אותך כעת

מה שמנהל אותך כעת הוא לא אהבה, לא תשוקה, לא רצון.
מה שמנהל אותך כעת הוא פחד.
פחד הוא היועץ הכי גרוע שאת צריכה כעת.
מאוד מציע לך לפנות למטפל או מאמן שאיתו תוכלי לעבוד על הפחד ולמצא את הדרך הנכונה לך.
אין בעולמי נכון או לא נכון, מותר או אסור...
יש נכון לך ויש מה שלא נכון לך.
את נמצאת כעת במקום לא נכון לך!
נועז

 

[V i n a]

קורה במשפחות הכי טובות.

הרשי לי לפתוח בציטוט:

.."מה שכואב לי עוד יותר שהחבר שלי הוא הגבר היחידי שהייתי איתו...והאם אצליח לחיות את כל חיי בלי לחוש תשוקה מגבר אחר? האם ייתכן?"..

בפירוש, לא.. זה לא יתכן.

דבר ראשון, אנשים משתנים. וזה לא סוד.
את לא אותה הבחורה שהיית בגיל 20, את מתבגרת ומשתנה, ובד"כ מה שהתאים לנו בגיל 20 לא בהכרח יתאים לנו שנים לאחר מכן.
כך שאני חושבת שאין כאן עניין של אשמה, יש כאן תהליך טבעי שאנשים עוברים בגילאים הללו ויש המון פחד. .

דבר שני, אני בטוחה שקיימות הנשים ששכבו עם גבר אחד כל חייהן ומעולם לא חשו החמצה או סקרנות וחיו את חייהן בערווה טובה,
אבל אני יכולה לומר לך בוודאות שלא רק שהן במיעוט, אלא שהן גם חיות בסוג של הכחשה..

אגב, גם אם תנכסי לעצמך עבר מיני עשיר ומגוון אין שום ערובה לכך שלא תמצאי את עצמך נמשכת לאחרים בעודך מחויבת לאחד.
על אחת כמה וכמה אם הגבר שלך הוא היחיד ברשימה.. הסקרנות לבדה תעביר אותך על דעתך מדי פעם, וזה רק טבעי.

במקרה הזה, אני חושבת שהעניין הרבה פחות מסובך משנדמה לך.
את בעצמך יודעת שזה כבר לא זה.. בפוסט שלך את לא מתארת כמה את אוהבת את החבר שלך וכמה את מפחדת להמשיך הלאה, בלעדיו.
את מתארת פחד "לשבור מה שבנית", להיות לבד, לעזוב את הדירה, לגלות שלא הכל מושלם בחוץ ..
אלו פחדים של מישהו שכבר החליט לעזוב (או לפחות יודע שעליו לעזוב), ורק מפחד לבצע את המהלך עצמו.

הסיבה שהתאהבת באחר היא רק הזרז, ותורמת לכך גם העובדה שהקשר שלך עם החבר כבר היה בשלבי גסיסה מתקדמים.
אך הבעיה הייתה צצה במוקדם או במאוחר, אם לא היה הבחור מהעבודה זה היה שמשון מהמכולת או כל אחד אחר לצורך העניין.
מאחר ואת צעירה וחסרת נסיון, הדבר המתבקש, לדעתי, הוא ללכת עם האינסטינקטים שלך ולצבור קצת חוויות ונסיון חיים.
הפחד לא צריך לשתק אותך, את יודעת היטב שהגיע הזמן להתקדם.

רק זכרי שתמיד יהיו פיתויים ואנשים שונים ומגוונים שתתקלי בהם, ואנחנו לא מפסיקים להמשך לאחרים כשאנחנו בתוך מערכת יחסים מחייבת.
עם השנים את תלמדי שאין ערובה לשום דבר אף פעם, ושבכל זוגיות ובכל אדם יש טוב ופחות טוב, זה הכל עניין של התאמה.
אך אני בהחלט חושבת שאת צריכה ללמוד את הדברים הללו על בשרך ולא להסתפק במה שיספרו לך ובמה שתשמעי מהצד.

בהצלחה

 

[קארניו]

אז מה שמנהל אותך הוא הפחד מקיבעון ושגרה

אבל את יותר מפחדת מהשינוי , מהפרידה וההליכה לאיבוד. ובגלל שדרכו של הפחד לכווץ ולשתק את בעצם מוותרת על חייך .
והפחדים מלווים אותך לכל מקום כל הזמן וכמה אנרגיה את משקיעה בכמות הפחדים איתם את מתמודדת. והפחד הזה מצמצם אפשרויות וכל מה שאת רואה הן בעיקר מפלצות וסכנות לא ממשיות .
במקום להיכנע לפחד תתיידדי איתו ותתעסקי איתו עד שיתפוגג ואז גם תיפרדי ממנו.