נוף בנימינה

נוף בנימינה

נכתב בנסיעה בקו הרכבת תל אביב חיפה, סמוך למושבה בנימינה ששיריו של המשורר אהוד מנור עולים ומרחפים עד ממש לקרון. כתף הכרמל נצמדת, בצד מחצבת האבן צופה לעת ערב, הנה לכיוון צפונה רכבת עמוסת קרונות ועמה ענני זכרונות. חלונותיו של הבית על יד המסילה שוב רועדים ברגש מימים ימימה כמו לב של אמא. שירת אהוד מנור עולה מבין גגות רעפים עצי אקליפטוס וכרמים ערש הזכרון התמים. שירת המושבה הירוקה עלתה ועולה מאליה מבלי למה ומדוע על דף נייר מהוה. אכן, ימי ילדות יפים מול שמש דום שקיעה שירת ציפורי הבוקר צחוק ילדים מתרונן הירח משמיו מתבונן. מביט שוב מהחלון במנגינה הישנה המוכרת הנוף הולך ומתרחק שיר חדש מתקרב הישר מן הלב. כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו וגם תבנית דפי שירתו.
 

רותי ב.

New member
כל כך יפה כתבת, וזה בדיוק

כך "כי האדם הוא תבנית נוף מולדתו וגם תבנית דפי שירתו." ועכשיו המון מילים שלו, מתערבבות לי עם המילים שלך. אני מאד אוהבת אותו כפזמונאי ומשורר.
 
תודה ../images/Emo13.gif

אני אוהב במיוחד את אלו שכתב לבועז שרעבי ומתי כספי, הם משובחים וגדולים מהחיים !
 
למעלה