The Only Me
New member
נוסעת מתמידה.
זה עידן שלא כתבתי, ואולי הגיע הזמן לחדש מסורת? אז כך. לאחרונה, אני מוצא את עצמי מוביל אנשים ממקום למקום, כנהג של אוטובוס. עבודה שיגרתית. מתחיל בשעה קבועה. מסלול קבוע נוסעים בד"כ קבועים וכמובן שגם נוסעות קבועות. אחת מהן, דיקלה, משכה את תשומת ליבי כבר מהנסיעה הראשונה שבה נסעה איתי מגבולות העיר הדתית אל עבר העיר העברית. היא הייתה יורדת בתחנה קבועה, ע"י האולפנא לבנות דתיות, ואין ספק כי הייתה דתייה. לבושה העיד על צניעות. חצאית ארוכה, חולצה כהה המכסה כל טפח שאסור לו שייראה בציבור, אבל עדיין, לא הצליח להסתיר את יופייה ומבנה גופה של דיקלה. הרבה מאוד פעמים ניסיתי לפתוח עימה בשיחה. כזו של חולין, ולקח זמן עד שאכן נפתחה שיחה שכזו, אי שם במהלך השבוע שעבר, ביום חורפי, גשום, עם מעט נוסעים לשימחת שנינו לא היו מהקבועים, שוחחנו לנו על דא ועל הא. והנה, חלפנו על פני האולפנא, ודיקלה לא יורדת. מה קרה? שאלתי? היום, אני איתך, ענתה. תוך זמן קצר, נשארנו לבדנו שתוך האוטובוס, וכשהגענו לתחנה הסופית, ידעתי כי מצפה לי הפסקה ארוכה ולכן הסטתי את האוטובוס הצידה מהתחנה הגדולה. ומבלי לשאול הצקרבצי, והתיישבתי לידה. ראיתי כי דיקלה מסמיקה, אולם לא נבהלת. היא נצמדה אליי, והיה ברור, כי היא עוברת חוויה שלא הייתה מוכרת לה עד עתה. דיקלה נשענה אחורנית, ואני ניצלתי את העניין והתחלתי ללטף את ירכיה מעל לחצאית, כשבכל ליטוף וליטוף, אני דואג להעלות מעט את החצאית מעלה מעלה, עד שידיי נגעו בבשר החשוף מעל לגרביה הכהות. הבטתי בדיקלה, עיניה היו עצומות והיא גנחה בלחש. העזתי ובכנסתי את ידי אל בין ירכיה החמות מגששת דרכה את מעלה ירכיה, אל תחתון הכותנה, שבנוגעי בו, חשתי ברטיבות החמה שנספגה בו. שלחתי אצבע אל מתחת לתחתון הכותנה, והתחלתי לשחק בין שפתי ערוותה הבתוליות, בעוד היא פושקת את רגליה. שמעתי אותה לוחשת: אל תפסיק. זה כל כך טוב. והחדרתי את האצבע אל בין השפתיים הרטובות הבתוליות. ידה השמאלית של דיקלה נשלחה אל מכנסיי, כף ידה החלה לשפשף את זיקפתי ופותחת, כאילו מבלי משים את הרוכסן, נכנסת פנימה אל מתחת לתחתוניי, ומתוודעת בעדינות לזיקפה האדירה שהייתה שם. ............> עד כאן לעכשיו. צריך להמשיך לנהוג.
זה עידן שלא כתבתי, ואולי הגיע הזמן לחדש מסורת? אז כך. לאחרונה, אני מוצא את עצמי מוביל אנשים ממקום למקום, כנהג של אוטובוס. עבודה שיגרתית. מתחיל בשעה קבועה. מסלול קבוע נוסעים בד"כ קבועים וכמובן שגם נוסעות קבועות. אחת מהן, דיקלה, משכה את תשומת ליבי כבר מהנסיעה הראשונה שבה נסעה איתי מגבולות העיר הדתית אל עבר העיר העברית. היא הייתה יורדת בתחנה קבועה, ע"י האולפנא לבנות דתיות, ואין ספק כי הייתה דתייה. לבושה העיד על צניעות. חצאית ארוכה, חולצה כהה המכסה כל טפח שאסור לו שייראה בציבור, אבל עדיין, לא הצליח להסתיר את יופייה ומבנה גופה של דיקלה. הרבה מאוד פעמים ניסיתי לפתוח עימה בשיחה. כזו של חולין, ולקח זמן עד שאכן נפתחה שיחה שכזו, אי שם במהלך השבוע שעבר, ביום חורפי, גשום, עם מעט נוסעים לשימחת שנינו לא היו מהקבועים, שוחחנו לנו על דא ועל הא. והנה, חלפנו על פני האולפנא, ודיקלה לא יורדת. מה קרה? שאלתי? היום, אני איתך, ענתה. תוך זמן קצר, נשארנו לבדנו שתוך האוטובוס, וכשהגענו לתחנה הסופית, ידעתי כי מצפה לי הפסקה ארוכה ולכן הסטתי את האוטובוס הצידה מהתחנה הגדולה. ומבלי לשאול הצקרבצי, והתיישבתי לידה. ראיתי כי דיקלה מסמיקה, אולם לא נבהלת. היא נצמדה אליי, והיה ברור, כי היא עוברת חוויה שלא הייתה מוכרת לה עד עתה. דיקלה נשענה אחורנית, ואני ניצלתי את העניין והתחלתי ללטף את ירכיה מעל לחצאית, כשבכל ליטוף וליטוף, אני דואג להעלות מעט את החצאית מעלה מעלה, עד שידיי נגעו בבשר החשוף מעל לגרביה הכהות. הבטתי בדיקלה, עיניה היו עצומות והיא גנחה בלחש. העזתי ובכנסתי את ידי אל בין ירכיה החמות מגששת דרכה את מעלה ירכיה, אל תחתון הכותנה, שבנוגעי בו, חשתי ברטיבות החמה שנספגה בו. שלחתי אצבע אל מתחת לתחתון הכותנה, והתחלתי לשחק בין שפתי ערוותה הבתוליות, בעוד היא פושקת את רגליה. שמעתי אותה לוחשת: אל תפסיק. זה כל כך טוב. והחדרתי את האצבע אל בין השפתיים הרטובות הבתוליות. ידה השמאלית של דיקלה נשלחה אל מכנסיי, כף ידה החלה לשפשף את זיקפתי ופותחת, כאילו מבלי משים את הרוכסן, נכנסת פנימה אל מתחת לתחתוניי, ומתוודעת בעדינות לזיקפה האדירה שהייתה שם. ............> עד כאן לעכשיו. צריך להמשיך לנהוג.
