נוסעת ללא נודע
מחר אני טסה לדנמרק עם אמא, סבא שלי גוסס ואומרים שלא יראה את סופשבוע.. כבר לא יודעת מה מרגישה...דממה,שיתוק..רק דואגת לאמא שנורא לחוצה..רוצה להעיג לפני...רוצה להספיק...לראות , להרגיש, לאמר מה שצריך או רוצה להגיד, להיפרד לפני ש... סבא שלי גוסס ולא יודעת איך אני מרגישה..מבולבלת...זה לא אותו הסבא שאיבדתי לפני שנה - שהיה לי סבא מגיל אפש..שליטף וחיבק ואהב וכל כך דאג...זה לא אותו הסבא שאיבדתי לפני שנה שלא נפסיק עד יומו האחרון לעודד ולאמר לי כמה שאני חשובה לו... אבל זה סבא שלי..זה סבא שרק לפני שנה ביקרתי אותו בפעם האחרונה..ושם בדנמרק הקרה בביקור שאמור היה להיות ביקור יומולדת שלי ..קיבלתי את ההודעה שהסבא שלי בישראל מת....ואז בפעם הראשונה בחיי הסבא הדני שלי חיבק אותי..הצמיד אותי אליו ונתן לי לבכות...ונישק ואהב ודאג לי - ילדה בת 35.... והסבא הזה ביקש שנבוא להיפרד..הוא אמר שיש לו מהשהו חשוב לספר לנו...וחשוב שנדע...ועכשיו הוא גוסס ואני לא יודעת מה מרגישה...שנתיים וחצי מאז אחי נהרג ושנה מאז שסבא שלי נפתר ועכשיו ..הולך לי עוד אחד... ואני לא יודעת מה אני מרגישה...אתם חושבים שככל שעוברים עלינו יותר ויותר ימים כאילו אנחנו מתחילים להתחסן? לא יודעת..נורא מבולבלת...לא יכולה לישון... מחר אני טסה...ונורא דואגת לאמא..שרק תספיק לראות אותו שוב בפעם האחרונה לפני... נוסעת ללא נודע - או כן נודע שלא רוצה לדעת..רואה לפני שחור....יודעת מה מחכה ולא רוצה לחשוב על זה...סבא שלי גוסס..ואחר כך ימות..ואנחנו נצטרך לארגן לוויה ולהתקשר לחברים שלא מכירים ומכרים שלא ידענו שקיימים ולהיפרד מסבא ומהשורשים בדנמרק ...ואני כל כך פוחדת...ורק דואגת שאמא תהיה בסדר...
מחר אני טסה לדנמרק עם אמא, סבא שלי גוסס ואומרים שלא יראה את סופשבוע.. כבר לא יודעת מה מרגישה...דממה,שיתוק..רק דואגת לאמא שנורא לחוצה..רוצה להעיג לפני...רוצה להספיק...לראות , להרגיש, לאמר מה שצריך או רוצה להגיד, להיפרד לפני ש... סבא שלי גוסס ולא יודעת איך אני מרגישה..מבולבלת...זה לא אותו הסבא שאיבדתי לפני שנה - שהיה לי סבא מגיל אפש..שליטף וחיבק ואהב וכל כך דאג...זה לא אותו הסבא שאיבדתי לפני שנה שלא נפסיק עד יומו האחרון לעודד ולאמר לי כמה שאני חשובה לו... אבל זה סבא שלי..זה סבא שרק לפני שנה ביקרתי אותו בפעם האחרונה..ושם בדנמרק הקרה בביקור שאמור היה להיות ביקור יומולדת שלי ..קיבלתי את ההודעה שהסבא שלי בישראל מת....ואז בפעם הראשונה בחיי הסבא הדני שלי חיבק אותי..הצמיד אותי אליו ונתן לי לבכות...ונישק ואהב ודאג לי - ילדה בת 35.... והסבא הזה ביקש שנבוא להיפרד..הוא אמר שיש לו מהשהו חשוב לספר לנו...וחשוב שנדע...ועכשיו הוא גוסס ואני לא יודעת מה מרגישה...שנתיים וחצי מאז אחי נהרג ושנה מאז שסבא שלי נפתר ועכשיו ..הולך לי עוד אחד... ואני לא יודעת מה אני מרגישה...אתם חושבים שככל שעוברים עלינו יותר ויותר ימים כאילו אנחנו מתחילים להתחסן? לא יודעת..נורא מבולבלת...לא יכולה לישון... מחר אני טסה...ונורא דואגת לאמא..שרק תספיק לראות אותו שוב בפעם האחרונה לפני... נוסעת ללא נודע - או כן נודע שלא רוצה לדעת..רואה לפני שחור....יודעת מה מחכה ולא רוצה לחשוב על זה...סבא שלי גוסס..ואחר כך ימות..ואנחנו נצטרך לארגן לוויה ולהתקשר לחברים שלא מכירים ומכרים שלא ידענו שקיימים ולהיפרד מסבא ומהשורשים בדנמרק ...ואני כל כך פוחדת...ורק דואגת שאמא תהיה בסדר...
