מרגש כרגיל..
יש לי שני סיפורים לספר: (מי שמשעמם אותו לקרוא שלא יתבייש לצאת) 1.לפני שנתיים אני עזרתי בבית-הספר שלי לארגן את השמות של כל החללים שלמדו בביה"ס כדי להקריא. 79 במספר. אני זוכרת שחשבתי "רק שלא יגיע ל-80".. והנה היום.. באותו הטקס ממש אבל שנתיים יותר מאוחר הקריאו את 82 הבוגרים שנפלו. 3 בוגרים יותר בתוך שנתיים, ואני או אחים שלי מכירים כל אחד מהם. אחד חבר טוב של אחי ששירת איתו. 2.אצלנו בביה"ס באים לפעמים לטקס יום הזכרון חיילים עם מדים, כאלה שהיו תלמידים בביה"ס. השנה אח שלי שבא עם חברים (יש לי שני אחים חיילים). הוא עמד כל הטקס זקוף וכואב, ושתבינו אח שלי רק לפני שנתיים למד בבית-ספר הזה ובאותו הטקס ממש היו צריכים לצעוק עליו שיעמוד בהמנון ושיפסיק לקשקש.. הצבא משנה משהו.. היה לי מרגש לראות.. איך היה לך מייק?
