נוטף ארס...
ב"ה ידיעות אחרונות של שבת; (גליון: 24445, עמוד 6, כתבתו של בוקי נאה) כותרת עליונה: העבריין המיתולוגי עמרם אביחיל, שעל הפריצה שלו לבניין המשטרה עשו את הסרט "מתחת לאף", התאבד בגלל חובות לבתי גזינו. כותרת ראשית: "מתחת לאף, הטרגדיה". כותרת משנה: היו זמנים שעמרם אביחיל נחשב למלך העולם התחתון * הכל בגלל שסידר למשטרה את הפאשלה הגדולה בתולדותיה * הוא וחבריו פרצו לתחנה ביפו וגנבו את הכספת עם הכסף והתכשיטים שהוחרמו מאזרחים * הון עתק, באותם ימים * בתקופה האחרונה הוא התמכר להימורים וחטף מכות כי לא החזיר חובות * בשבת האחרונה הוא תלה את עצמו. האורגינל של "אסי סמי בן טובים דפקתי הקופה של המשטרה" תלה עצמו בשבת בגלל חובות לבית קזינו והובא לקבורה ביום ראשון בבית העלמין ירקון הבריונים של הריביתניקים של הקזינו נתנו לו מכות כי לא היה לו כסף להחזיר חובות, אז עמרם אביחיל, שהיה פעם הגנגסטר הכי מכובד ונערץ בישראל, נכנס למסגרייה באור יהודה ותלה שם את עצמו. על המקל הקטן שהחבר'ה של החברה קדישא שמו על תלולית העפר שמעל גופתו רשום "עמרם אביחיל. נולדת ב-1.1.41 - נפטר בכ"ג שבט 11.2.07, בן 66". על השלט הקטן שעל תלולית העפר אין אפילו מילה אחת על הפאשלה הכי גדולה בהיסטוריה של משטרת ישראל. הלילה שבין 11 ל-12 בינואר 1976 היה הלילה השחור ביותר בהיסטוריה של משטרת ישראל מאז קום המדינה. מישהו פרץ את הגדר שהקיפה את בניין המטה הארצי ברחוב סלמה ביפו, נכנס לחצר עם סולם ועם חבלים וטיפס למעלה לחדר 416. בחדר הזה הייתה הכספת של משטרת ישראל, שבה היא שמרה את כל הכסף והתכשיטים שהחרימה מאזרחים. באמצעות איזמלם ופטישים ולומים הוציאו הפורצים את הכספת ממקומה, הובילו אותה על עגלת סבלים ונעלמו. השלל היה 3 מליון לירות ישראליות, שהיו אז כ-450 אלף דולר, והימים היו ימים שבדולר אחד קנו חצי בניין. לימים יכתוב השופט דב לוין בפסק הדין ש"אמצעי השמירה על מתקן ביטחונירגיש שכזהמצביעים על שלומיאליות בל תכופר". התובעת פנינה דבורין ביקשה באותו המשפט להטיל עונש מקסימלי, כי "הפריצה הנועזת שמה ללעג ולקלס את המשטרה". הכבוד שלהמשטרה נזרק על הרצפה. למזלה לא היו אז רשתות טלוויזיה כו היום, אז הסיקור התקשורתי היה צנוע מאוד. היחידה המרכזית של משטרת תל אביב, שבזמנו הייתה עדיין היחידה המרכזית ולא כמו היום חבורת בכיינים בעלי שיעור פענוחים שואף לאפס וסכסוכים פנימיים שלא היו מביישים את מלחמת עירק-אירן, הצליחה אחרי כמה חודשים לתפוס חלק מצוות השודדים. זאכי שם טוב, החתול המטפס, קיבל שבע שנים בפנים, ועמרם אביחיל קיבל רק חמש וחצי. רוב הכסף לא נתפס עד היום. לימים עשה הבמאי ינקול גולדווסר את הסרט הישראלי "מתחת לאף" שמשקף בצורה הכי אמינה, יותר מכל סרט ישראלי אחר את הפרצוף האמיתי של מלחמות השוטרים והגנבים בישראל. שמואל אומני, הבעל של מירי אלוני, שיחק את המפקד השחצן של היחידה המרכזית. משה איבגי שיחק את זאבי שם טוב החתול המטפס, ואורי גבריאלי שיחק את עמרם אביחיל. אחת הסצנות הכי מפורסמות בסרט ההוא היא כשגבריאלי ואיבגי יושבים בבית קפה מלא מפה לפה, וכל יושביו צופים במהדורת החדשים בדיווח על הפריצה לכספת. כל יושבי בית הקפה מוחאים כפיים למבצעים האלמוניים ואומרים אחד לשני שמי שעשה את המבצע הוא גבר שבגברים. אורי גבריאלי אומר לאיבגי "שאני מת לעמוד על השולחן ולצעוק להם 'אני סמי בן טובים דפקתי הקופה של המשטרה'". איבגי נעלב ושואל "מה, לבד?" וגבריאלי עונה לו "לא, לא, עם החבר שלי הרצל". כשעמרם אביחיל השתחחר הוא הוציא מהמחבוא את הכסף, ירד לגרמניה ופתח שם בית קפה. לימים סיפר שכל הכסף התבזבז שם על הימורים. הוא חזר הביתה לאור יהודה והפך להיות נהג מונית. ב-1992 הוא נעצר שווב בישראל. הפעם בגלל שזרק רימון על חנות ירקות באור-יהודה, שרבה על שטח המחיה עם חנות ירקות אחרת. הסנגור שלו, צדוק חוגי, הצליח להוציא אותו מהסיפור הזה עם 27 חודשי מאסר בפועל בלבד. בזכות הכספת של המשטרה הוא היה העבריין הכי מכובד בין עברייני ישראל וקראו לו "אבי הגדול", אבל בשנים האחרונות, כמו אז בתקופת שוד הכספת של המשטרה, הוא הפך לשחקן קלפים חולני. החברים באור-יהודה אומרים שבתקופה האחרונה הוא היה חייב המון כסף לריביתניקים של בתי הימורים, הם לחצו עליו להחזיר חובות ולא היה לו. על הסיפור שמסתובב באור יהודה, תפסו אותו גנסטרים צעירים, שליחי המלווים בריבית, והרביצו לו בגלל שלא החזיר חובות לבתי הימורים. בשבת האחרונה עמרם אביחיל נכנס למסגריה שנמצאת מאחורי מסעדת סעיד 2000 באור יהודה ותלה את עצמו. בכיס שלו לא היה אפילו שקל..." עד כאן הכתבה של בוקי נאה. את ה"איבה" שלו לימ"ר ת"א ניתן לקרוא לבד.. אני לא אכתוב מה אני חושב עליו - אשאיר זאת לשיפוטכם. שבוע טוב.
ב"ה ידיעות אחרונות של שבת; (גליון: 24445, עמוד 6, כתבתו של בוקי נאה) כותרת עליונה: העבריין המיתולוגי עמרם אביחיל, שעל הפריצה שלו לבניין המשטרה עשו את הסרט "מתחת לאף", התאבד בגלל חובות לבתי גזינו. כותרת ראשית: "מתחת לאף, הטרגדיה". כותרת משנה: היו זמנים שעמרם אביחיל נחשב למלך העולם התחתון * הכל בגלל שסידר למשטרה את הפאשלה הגדולה בתולדותיה * הוא וחבריו פרצו לתחנה ביפו וגנבו את הכספת עם הכסף והתכשיטים שהוחרמו מאזרחים * הון עתק, באותם ימים * בתקופה האחרונה הוא התמכר להימורים וחטף מכות כי לא החזיר חובות * בשבת האחרונה הוא תלה את עצמו. האורגינל של "אסי סמי בן טובים דפקתי הקופה של המשטרה" תלה עצמו בשבת בגלל חובות לבית קזינו והובא לקבורה ביום ראשון בבית העלמין ירקון הבריונים של הריביתניקים של הקזינו נתנו לו מכות כי לא היה לו כסף להחזיר חובות, אז עמרם אביחיל, שהיה פעם הגנגסטר הכי מכובד ונערץ בישראל, נכנס למסגרייה באור יהודה ותלה שם את עצמו. על המקל הקטן שהחבר'ה של החברה קדישא שמו על תלולית העפר שמעל גופתו רשום "עמרם אביחיל. נולדת ב-1.1.41 - נפטר בכ"ג שבט 11.2.07, בן 66". על השלט הקטן שעל תלולית העפר אין אפילו מילה אחת על הפאשלה הכי גדולה בהיסטוריה של משטרת ישראל. הלילה שבין 11 ל-12 בינואר 1976 היה הלילה השחור ביותר בהיסטוריה של משטרת ישראל מאז קום המדינה. מישהו פרץ את הגדר שהקיפה את בניין המטה הארצי ברחוב סלמה ביפו, נכנס לחצר עם סולם ועם חבלים וטיפס למעלה לחדר 416. בחדר הזה הייתה הכספת של משטרת ישראל, שבה היא שמרה את כל הכסף והתכשיטים שהחרימה מאזרחים. באמצעות איזמלם ופטישים ולומים הוציאו הפורצים את הכספת ממקומה, הובילו אותה על עגלת סבלים ונעלמו. השלל היה 3 מליון לירות ישראליות, שהיו אז כ-450 אלף דולר, והימים היו ימים שבדולר אחד קנו חצי בניין. לימים יכתוב השופט דב לוין בפסק הדין ש"אמצעי השמירה על מתקן ביטחונירגיש שכזהמצביעים על שלומיאליות בל תכופר". התובעת פנינה דבורין ביקשה באותו המשפט להטיל עונש מקסימלי, כי "הפריצה הנועזת שמה ללעג ולקלס את המשטרה". הכבוד שלהמשטרה נזרק על הרצפה. למזלה לא היו אז רשתות טלוויזיה כו היום, אז הסיקור התקשורתי היה צנוע מאוד. היחידה המרכזית של משטרת תל אביב, שבזמנו הייתה עדיין היחידה המרכזית ולא כמו היום חבורת בכיינים בעלי שיעור פענוחים שואף לאפס וסכסוכים פנימיים שלא היו מביישים את מלחמת עירק-אירן, הצליחה אחרי כמה חודשים לתפוס חלק מצוות השודדים. זאכי שם טוב, החתול המטפס, קיבל שבע שנים בפנים, ועמרם אביחיל קיבל רק חמש וחצי. רוב הכסף לא נתפס עד היום. לימים עשה הבמאי ינקול גולדווסר את הסרט הישראלי "מתחת לאף" שמשקף בצורה הכי אמינה, יותר מכל סרט ישראלי אחר את הפרצוף האמיתי של מלחמות השוטרים והגנבים בישראל. שמואל אומני, הבעל של מירי אלוני, שיחק את המפקד השחצן של היחידה המרכזית. משה איבגי שיחק את זאבי שם טוב החתול המטפס, ואורי גבריאלי שיחק את עמרם אביחיל. אחת הסצנות הכי מפורסמות בסרט ההוא היא כשגבריאלי ואיבגי יושבים בבית קפה מלא מפה לפה, וכל יושביו צופים במהדורת החדשים בדיווח על הפריצה לכספת. כל יושבי בית הקפה מוחאים כפיים למבצעים האלמוניים ואומרים אחד לשני שמי שעשה את המבצע הוא גבר שבגברים. אורי גבריאלי אומר לאיבגי "שאני מת לעמוד על השולחן ולצעוק להם 'אני סמי בן טובים דפקתי הקופה של המשטרה'". איבגי נעלב ושואל "מה, לבד?" וגבריאלי עונה לו "לא, לא, עם החבר שלי הרצל". כשעמרם אביחיל השתחחר הוא הוציא מהמחבוא את הכסף, ירד לגרמניה ופתח שם בית קפה. לימים סיפר שכל הכסף התבזבז שם על הימורים. הוא חזר הביתה לאור יהודה והפך להיות נהג מונית. ב-1992 הוא נעצר שווב בישראל. הפעם בגלל שזרק רימון על חנות ירקות באור-יהודה, שרבה על שטח המחיה עם חנות ירקות אחרת. הסנגור שלו, צדוק חוגי, הצליח להוציא אותו מהסיפור הזה עם 27 חודשי מאסר בפועל בלבד. בזכות הכספת של המשטרה הוא היה העבריין הכי מכובד בין עברייני ישראל וקראו לו "אבי הגדול", אבל בשנים האחרונות, כמו אז בתקופת שוד הכספת של המשטרה, הוא הפך לשחקן קלפים חולני. החברים באור-יהודה אומרים שבתקופה האחרונה הוא היה חייב המון כסף לריביתניקים של בתי הימורים, הם לחצו עליו להחזיר חובות ולא היה לו. על הסיפור שמסתובב באור יהודה, תפסו אותו גנסטרים צעירים, שליחי המלווים בריבית, והרביצו לו בגלל שלא החזיר חובות לבתי הימורים. בשבת האחרונה עמרם אביחיל נכנס למסגריה שנמצאת מאחורי מסעדת סעיד 2000 באור יהודה ותלה את עצמו. בכיס שלו לא היה אפילו שקל..." עד כאן הכתבה של בוקי נאה. את ה"איבה" שלו לימ"ר ת"א ניתן לקרוא לבד.. אני לא אכתוב מה אני חושב עליו - אשאיר זאת לשיפוטכם. שבוע טוב.
