לא הייתי כזה פסקני. אמרתי לא אחת שזו דעתי (ואני עומד עליה).
בוא נכניס קצת סדר והגיון.
דבש, סוכר, מלח, פסטה, שמן בישול, שמן מנוע, גריז וכו', נמצאים על הסקאלה שבין חיי מדף ארוכים מאד לבין לא מתקלקלים לעולם.
הם שונים תכלית שינוי ממזון תינוקות, מצמיג, ומפירות ואין דין אלה כדין אלה.
 
כשאני קונה - לא חשוב מה (היום גם סבונים וחומרי ניקוי - ע"ע פוסט קודם) - אני מחפש תאריך תפוגה וקונה את הכי מאוחר. זה בטח נכון כשאתה קונה לנכדה.
אני עדיין אומר שכאשר פג תוקף המוצר (בד"כ הוא פג תוקף למכירה), בכלל לא בטוח שהוא נפגם יותר ממה שהיה יום קודם. גם מזון תינוקות מריחים, טועמים, ואם הוא בסדר אז הוא בסדר. לא הייתי לוקח סיכון בתרכובות כמו מחית דוגמת גרבר כי אלה ממש רגישים. גם דגים ובשר הם בעלי מועד תפוגה קצר עד קצר מאד. לא דין אחד לכולם.
אגב, מוצרי חלב שפג תוקפם ואפילו אם החמיצו, אולי נפגם טעמם אבל הם אינם מאבדים את סגולותיהם הטבעיות. הם מעולים לבישול ובמיוחד לאפייה. מנסיון (אם לא העלו עובש או כל מיני צבעים שלא אמורים להיות שם).
לצמיג יש תאריך ייצור (לא ראיתי תפוגה) אבל אחרי 4 שנים - לא הייתי מסתכן. למה? כי צמיג, כמו כל גומי שאינו נמצא בתנועה - מתפורר. אני נזכר שהיה לי פעם זוג נעלים עם סוליית גומי. שכבו אצלי בארון באריזה המקורית - חדשות ממש. זה משהו שקיבלתי ולא היה לי צורך בו. יום אחד החלטתי לנעול אותן והלכתי לחבר. הסוליה לא החזיקה אפילו קילומטר. התפוררה לחלוטין.
לכן יש מה שנקרא - שיקול דלעת.
אגב, תופתע או לא - ממש לפני כמה ימים קראתי מאמר באינטרנט (נדמה לי בוואלה אבל אני לא בטוח) שמחקרים מצביעים על כך שתרופות יבשות (כדורים למיניהם) מחזיקים מעמד עד 15 שנה לאחר שפג תוקפן. אבל היעילות שלהם פוחתת לאחר כמה שנים. אז אפילו תרופות מסוג זה ניתנות לשימוש זמן רב אחרי שחלף מועד אחרון למכירה.