"נוהל ערב" שאלות
פיץ שלנו בת חודשיים. במשך היום- לא מנסים בכלל להכניס אותה לאיזושהי "שגרה" אני זורמת איתה ובסה"כ באופן טבעי נוצר איזשהו שלד של "סדר-יום" שהולך בקלות: יונקת יפה, נרדמת, בד"כ בכוחות עצמה, בכל מצב ובכל מקום. לפעמים נראה שצריכה קצת עזרה ואז נרדמת בקלות על הידיים/ במנשא. אם מקטרת או בוכה- לרוב אנחנו מבינים די מיד מה רוצה והיא נרגעת. בערב, משהו משתבש לה. בוכה המון ומתקשה להירגע. אני יודעת שחלק מזה זה גזים, אבל זה לא רק ואנחנו לא מצליחים להבין- רעבה? עייפה ולא מצליחה להירדם? אנחנו מנסים ליצור שגרת-ערב כדי להקל עליה. השגרה שיצרנו: אמבטיה ואח"כ הנקה בחדר שלנו (שם ישנה) בחושך ועם מוסיקה נעימה. ומאז- לא מוציאים אותה לסלון (נראה לנו שגירויים בשלב הזה משגעים אותה). הבעיה: הטקס הזה נמשך שעתיים ויותר וכל הזמן הזה לא רגועה. היא נהנית מאד באמבטיה אבל מתחילה לבכות כשמלבישים אותה (לא קורה במשך היום). מעוצבנת נורא כשהיא על הציצי. אם אני רק מרימה לגרעפס מתחילה לבכות. נרגעת אצל אבא שלה על הידיים, אבל כל שינוי תנוחה קטן- בוכה שוב. אין מה לדבר על להוריד אותה למיטה. אני כל פעם מחזירה אותה לציצי והיא לוקחת. לא יכול להיות שהיא רעבה כל הזמן הזה???? אגב- כשנרדמת לבסוף ישנה שנת-לילה מלאה של 6-7 שעות. ועוד אגב- לא לוקחת מוצץ. יש לכן תובנות? משהו שניתן לשנות ב"נוהל-ערב" כדי להקל עליה (ועלינו)? משהו שאנחנו לא מבינים, או עושים "לא נכון"?
פיץ שלנו בת חודשיים. במשך היום- לא מנסים בכלל להכניס אותה לאיזושהי "שגרה" אני זורמת איתה ובסה"כ באופן טבעי נוצר איזשהו שלד של "סדר-יום" שהולך בקלות: יונקת יפה, נרדמת, בד"כ בכוחות עצמה, בכל מצב ובכל מקום. לפעמים נראה שצריכה קצת עזרה ואז נרדמת בקלות על הידיים/ במנשא. אם מקטרת או בוכה- לרוב אנחנו מבינים די מיד מה רוצה והיא נרגעת. בערב, משהו משתבש לה. בוכה המון ומתקשה להירגע. אני יודעת שחלק מזה זה גזים, אבל זה לא רק ואנחנו לא מצליחים להבין- רעבה? עייפה ולא מצליחה להירדם? אנחנו מנסים ליצור שגרת-ערב כדי להקל עליה. השגרה שיצרנו: אמבטיה ואח"כ הנקה בחדר שלנו (שם ישנה) בחושך ועם מוסיקה נעימה. ומאז- לא מוציאים אותה לסלון (נראה לנו שגירויים בשלב הזה משגעים אותה). הבעיה: הטקס הזה נמשך שעתיים ויותר וכל הזמן הזה לא רגועה. היא נהנית מאד באמבטיה אבל מתחילה לבכות כשמלבישים אותה (לא קורה במשך היום). מעוצבנת נורא כשהיא על הציצי. אם אני רק מרימה לגרעפס מתחילה לבכות. נרגעת אצל אבא שלה על הידיים, אבל כל שינוי תנוחה קטן- בוכה שוב. אין מה לדבר על להוריד אותה למיטה. אני כל פעם מחזירה אותה לציצי והיא לוקחת. לא יכול להיות שהיא רעבה כל הזמן הזה???? אגב- כשנרדמת לבסוף ישנה שנת-לילה מלאה של 6-7 שעות. ועוד אגב- לא לוקחת מוצץ. יש לכן תובנות? משהו שניתן לשנות ב"נוהל-ערב" כדי להקל עליה (ועלינו)? משהו שאנחנו לא מבינים, או עושים "לא נכון"?