נהיגה בחלום
שלום לכולם! שמח לראות שהפורום נמצא במצב טוב.
כמו שהכותרת משקפת, ברצוני לשתף חצלול מעניין שהיה לי היום.
אז כנראה שקצת נדודי שינה בשעות הבוקר המוקדמות עשו את שלהם, וכשנרדמתי נכנסתי לסדרת חלומות ארוכים ומפורטים (שמעניינים בפני עצמם, אבל את זה אני אשאיר ליומן שאני לא כותב).
באחד מהם אני נמצא בחדר השינה בבית, ומשהו גורם לי (איך לא) לבצע את בדיקת השעון. במספר הסטות מבט הספרות מתחלפות להן, והרגשת ההפתעה וההתלהבות מציפה אותי. גם לאחר 10 שנים של חלומות צלולים הפליאה ברגע הגילוי הזה לא פחתה. איך יכול להיות שמה שהיה עד לפני רגע מציאותי ללא צל של ספק, כולו פרי המוח שלי?
אבל משהו מפריע לי. אני מרגיש שאני "רואה רק בעין אחת", כמו שמרגישים כשמכסים עין אחת עם היד וראיית העומק של המרחב אינה קיימת.
אני ניגש למראה ומולי ניצבת באופן נורמלי לחלוטין הבבואה שלי שדי דומה לי. אני ממלמל כמה מילים ובן רגע אני מרגיש שראיית העומק חוזרת, כאילו הסרתי את היד מן העין! אני זוכר שזה די הדהים אותי, הוכחה מוחשית שראיית עומק היא תכונה של המוח ולא של העין, שכן הגוף שלי לא קיים באף שלב בחלום.
לאחר עוד כמה השתעשויות עם הבבואה שלי (היא לא תמיד עקבה אחרי התנועות שביצעתי וניסיתי לשכנע אותה לעשות זאת) אני יוצא מהחדר ומתעופף קצת בבית.
אני מדמיין כיצד הידיים שלי הם בעצם כנפיים גדולות שהאוויר מחליק תחתיהן תוך כדי שהוא מרים אותי למעלה.
ועכשיו מגיעים לחלק הכיפי
. אני לא יודע כל כך מה לעשות, אך המודעות גבוהה והחצלול לא מסתיים. אז אני לוקח את המפתחות של הרכב ויוצא החוצה, ובחצר אני רואה את הכלב שלי ז''ל נובח ורץ לקראתי בשמחה (אני חושב שזה די מעניין פסיכולוגית מדוע בכל החצלולים האחרונים הכלב מגיע אפילו בלי שאני מזמן אותו, בעוד שיש אנשים מתים שאני כבר שנים מנסה לזמנם בחצלולים ולא מצליח).
אני מלטף אותו קצת ונכנס לאוטו. אני יוצא אל הכביש ומתחיל לנהוג ופשוט נדהם עד כמה הכל מציאותי: הרחוב צבעוני ואנשים הולכים בו, השמש חמימה ומלטפת ואני שולט באוטו בדיוק כמו במציאות. אני כל כך עירני שזה מרגיש יותר מציאות מדומה מאשר חלום, ומתלהב שזאת הפעם הראשונה EVER שאני נוהג בחצלול!
ובכן, אני מתחיל לתהות איך הכל כל כך נורמלי ורגוע. אני מכיר את התת מודע שלי - איך זה שלא קופצים לי ילדים לכביש?
ובאמת בידיעה שלא יקרה לי כלום, אני רוצה שיקרה משהו מעניין אם כבר יוצא לי לנהוג. אני מתחיל להתקרב לסוף הרחוב ולוחץ בכל העוצמה על דוושת הגז, ושומע את המנוע משתולל, מרגיש את הרכב מעביר הילוכים בפתאומיות ואת הרוח מהחלון מתגברת.
ולפתע - בדיוק לפני הכיכר שבסוף הרחוב אני רואה משאית גדולה שחוסמת את הכביש באופן רוחבי כך שאין אפשרות לעבור. אני מצחקק לעצמי bring it on, ומגביר מהירות עוד יותר.
וכמו שניחשתם - אני מתנגש במשאית בשיא המהירות, רואה אותה מתעקמת ושומע זכוכיות נשברות. ואני? אני כבר עזבתי את המציאות המדומה
.
אני נמצא ב"מקום מעבר" של בין שיתוק שינה לחלום ולבסוף אפילו לא מתעורר. סדרת החלומות ממשיכה אבל הצלילות נגמרה.
אז לחדשים בתחום - אל תוותרו, זה יכול להגיע ובגדול!
שלום לכולם! שמח לראות שהפורום נמצא במצב טוב.
כמו שהכותרת משקפת, ברצוני לשתף חצלול מעניין שהיה לי היום.
אז כנראה שקצת נדודי שינה בשעות הבוקר המוקדמות עשו את שלהם, וכשנרדמתי נכנסתי לסדרת חלומות ארוכים ומפורטים (שמעניינים בפני עצמם, אבל את זה אני אשאיר ליומן שאני לא כותב).
באחד מהם אני נמצא בחדר השינה בבית, ומשהו גורם לי (איך לא) לבצע את בדיקת השעון. במספר הסטות מבט הספרות מתחלפות להן, והרגשת ההפתעה וההתלהבות מציפה אותי. גם לאחר 10 שנים של חלומות צלולים הפליאה ברגע הגילוי הזה לא פחתה. איך יכול להיות שמה שהיה עד לפני רגע מציאותי ללא צל של ספק, כולו פרי המוח שלי?
אבל משהו מפריע לי. אני מרגיש שאני "רואה רק בעין אחת", כמו שמרגישים כשמכסים עין אחת עם היד וראיית העומק של המרחב אינה קיימת.
אני ניגש למראה ומולי ניצבת באופן נורמלי לחלוטין הבבואה שלי שדי דומה לי. אני ממלמל כמה מילים ובן רגע אני מרגיש שראיית העומק חוזרת, כאילו הסרתי את היד מן העין! אני זוכר שזה די הדהים אותי, הוכחה מוחשית שראיית עומק היא תכונה של המוח ולא של העין, שכן הגוף שלי לא קיים באף שלב בחלום.
לאחר עוד כמה השתעשויות עם הבבואה שלי (היא לא תמיד עקבה אחרי התנועות שביצעתי וניסיתי לשכנע אותה לעשות זאת) אני יוצא מהחדר ומתעופף קצת בבית.
אני מדמיין כיצד הידיים שלי הם בעצם כנפיים גדולות שהאוויר מחליק תחתיהן תוך כדי שהוא מרים אותי למעלה.
ועכשיו מגיעים לחלק הכיפי
אני מלטף אותו קצת ונכנס לאוטו. אני יוצא אל הכביש ומתחיל לנהוג ופשוט נדהם עד כמה הכל מציאותי: הרחוב צבעוני ואנשים הולכים בו, השמש חמימה ומלטפת ואני שולט באוטו בדיוק כמו במציאות. אני כל כך עירני שזה מרגיש יותר מציאות מדומה מאשר חלום, ומתלהב שזאת הפעם הראשונה EVER שאני נוהג בחצלול!
ובכן, אני מתחיל לתהות איך הכל כל כך נורמלי ורגוע. אני מכיר את התת מודע שלי - איך זה שלא קופצים לי ילדים לכביש?
ובאמת בידיעה שלא יקרה לי כלום, אני רוצה שיקרה משהו מעניין אם כבר יוצא לי לנהוג. אני מתחיל להתקרב לסוף הרחוב ולוחץ בכל העוצמה על דוושת הגז, ושומע את המנוע משתולל, מרגיש את הרכב מעביר הילוכים בפתאומיות ואת הרוח מהחלון מתגברת.
ולפתע - בדיוק לפני הכיכר שבסוף הרחוב אני רואה משאית גדולה שחוסמת את הכביש באופן רוחבי כך שאין אפשרות לעבור. אני מצחקק לעצמי bring it on, ומגביר מהירות עוד יותר.
וכמו שניחשתם - אני מתנגש במשאית בשיא המהירות, רואה אותה מתעקמת ושומע זכוכיות נשברות. ואני? אני כבר עזבתי את המציאות המדומה
אני נמצא ב"מקום מעבר" של בין שיתוק שינה לחלום ולבסוף אפילו לא מתעורר. סדרת החלומות ממשיכה אבל הצלילות נגמרה.
אז לחדשים בתחום - אל תוותרו, זה יכול להגיע ובגדול!