נדנדה..
היי, אני רותם ואני חדשה בפורום, אבל לא כלכך חדשה בה"א.. אני קוראת כאן די הרבה, ואני מקווה שאולי אני אוכל לפרוק פה את מה שאני מרגישה וחושבת מבלי להישפט.. ----------------------- ככה אני, כמו נדנדה.. פעם אחת בדיאטה, אוכלת קלוריות ספורות ורגע אחרי, שאני קצת נחה, נושמת לרווחה ומפעילה את משקלי אל הקרקע, אני הופכת את צד הנדנדה ואני למטה.. אוכלת בלי לחשוב, מרגישה כבדה ומגעילה, שונאת את עצמי. וכלכך קשה להרים את עצמי, להיות בצד השני של הנדנדה, להיות שוב למעלה.. לפעמים הנדנדה שלי עולה כלכך גבוה, אני מאושרת, וטוב לי, אני רוצה להשתנות, אני מלאת אנרגיה ורוח בשיער. ושנייה אחרי זה, שוב, אני נופלת מהגובה האדיר הזה, על הפנים. כולי מלאה שריטות ופצעים מהמכה. אני למטה, שוקעת בבוץ, בקושי מצליחה להזיז את גופי, כדי לעלות על הנדנדה שוב.. אז עכשיו אני בסדר.. אני אוכלת במידה, ושונאת את עצמי במידה.. אני חיה. אבל ברגע שיהיה לי טוב, וסוף סוף אנשום שוב לרווחה, אני יודעת שאפול למטה. אני יודעת שאני ב"בסדר" מזויף.. אני יודעת שזה עניין זמני. שבסך הכל אני עכשיו מתנדנדת לאט ובבטחה. אבל אני עוד אקח תנופה, אני יודעת את זה. אני ארצה שזו תהיה תנופה למעלה. לעוף.. אבל ככזה זה.. התנופה הגדולה קדימה, בסוף תיקח אותי אחורה, ממש חזק. או שאני שוב אעוף מהנדנדה ואפול על הפרצוף.. אני מנסה להפוך את התנודות לכמה שפחות חזקות, למתונות אבל אז, אין עלייה בכלל. הכל, רגיל.. אין היי, אין שיא. אין לאן לשאוף אין אנרגיה. איך יורדים מהנדנדה הזאת?!
היי, אני רותם ואני חדשה בפורום, אבל לא כלכך חדשה בה"א.. אני קוראת כאן די הרבה, ואני מקווה שאולי אני אוכל לפרוק פה את מה שאני מרגישה וחושבת מבלי להישפט.. ----------------------- ככה אני, כמו נדנדה.. פעם אחת בדיאטה, אוכלת קלוריות ספורות ורגע אחרי, שאני קצת נחה, נושמת לרווחה ומפעילה את משקלי אל הקרקע, אני הופכת את צד הנדנדה ואני למטה.. אוכלת בלי לחשוב, מרגישה כבדה ומגעילה, שונאת את עצמי. וכלכך קשה להרים את עצמי, להיות בצד השני של הנדנדה, להיות שוב למעלה.. לפעמים הנדנדה שלי עולה כלכך גבוה, אני מאושרת, וטוב לי, אני רוצה להשתנות, אני מלאת אנרגיה ורוח בשיער. ושנייה אחרי זה, שוב, אני נופלת מהגובה האדיר הזה, על הפנים. כולי מלאה שריטות ופצעים מהמכה. אני למטה, שוקעת בבוץ, בקושי מצליחה להזיז את גופי, כדי לעלות על הנדנדה שוב.. אז עכשיו אני בסדר.. אני אוכלת במידה, ושונאת את עצמי במידה.. אני חיה. אבל ברגע שיהיה לי טוב, וסוף סוף אנשום שוב לרווחה, אני יודעת שאפול למטה. אני יודעת שאני ב"בסדר" מזויף.. אני יודעת שזה עניין זמני. שבסך הכל אני עכשיו מתנדנדת לאט ובבטחה. אבל אני עוד אקח תנופה, אני יודעת את זה. אני ארצה שזו תהיה תנופה למעלה. לעוף.. אבל ככזה זה.. התנופה הגדולה קדימה, בסוף תיקח אותי אחורה, ממש חזק. או שאני שוב אעוף מהנדנדה ואפול על הפרצוף.. אני מנסה להפוך את התנודות לכמה שפחות חזקות, למתונות אבל אז, אין עלייה בכלל. הכל, רגיל.. אין היי, אין שיא. אין לאן לשאוף אין אנרגיה. איך יורדים מהנדנדה הזאת?!