נגמר!

[שחר1002]

נגמר!

היי חברים זה הוא נגמר זה מאחורי היה קשה חג ראשון העיקר היה לראות את הילדים שמחים וצוחקים מחפשים את האפיקומן. השכנים נכנסו להגיד חג שמח והם היו כל כך יפים זה פשוט גמר אותי לא הייתי מסוגלת להתלבש ולהתאפר ולנסות אפילו במיקצת להרגיש אוירת חג . שהשכנים נכנסו נשברתי יצאתי מהבית לגינה ופשוט התפרקתי רק לפני שנה גם אני התלבשתי והתאפרתי ושמחתי ויצאתי עם כול המשפחה להתארח. נגמר!!!!!!!! הבית שטוף הכול במקום ננסה לישון קצת אחרי יומיים עמוסים רגשית ונקום לבוקר חדש ושוב לארח קרוב ל20 איש . תודה לכולם על התגובות והאכפתיות מקווה שלכם היה קל יותר ונחמד. ליילה טוב

 

[הים רגוע]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

גם אצלנו עבר חלף, לא יודעת אך להסביר אבל אחרי מספר ימים של דכדוך, וחוסר חשק להיות חלק מליל מהסדר ,הלכתי לליל הסדר בלי ציפיות, אומנם לקחתי כדור "ריגעון יום" כמה שעות קודם, ומאד נהניתי. שחר יקרה ,אין חשק ולא יודעים עבור מה ,אבל תנסי להתבונן על מה שיש, תנסי להלביש מסכה להתייפות ולהתאפר, למען ילדייך למענו המשקף עלייך. ולאט לאט המסכה תהיה חלק ממך והחיוך יהיה קל יותר

חג שמח טלי

 

[אשד היחידה]

חזרנו הביתה לאחר שחובקנו בחום על ידי המשפחה

העלינו את זיכרו של משה וציינו עד כמה עצוב וקשה שהוא לא איתנו פיזית אך תמיד בלב עד עולם. שרנו צחקנו והיה בסך הכל מקסים .פה ושם היו דמעות אך לא במידה שתוכל לקלקל את המפגש המשפחתי המסורתי הזה (כפי שחששתי). הבנות נראו לי שמחות וזה גרם לי להרגיש שטוב שנסענו להתארח אצל אחותי ולא קיימנו את הסדר בבית. אפילו חמותי היקרה נראתה שמחה. האוכל היה טעים כי אנחנו משפחה של בשלנים ואוהבי אוכל בריא. ושרנו את כל השירים המסורתיים של המשפחה ושל עמנו עם היהודים. אז זהו בשנה הבאה שתבוא עלינו לטובה בירושלים הבנויה(שלמה). והכוונה לנפשנו שלמה.

 

[אבשלום68]

גם אצלי

ערב החג עבר נכון שזה ליל הסדר, ליל הסדר הראשון בלי, ליל הסדר היה החג האחרון שחגגנו יחד - כלכל כולם. בעוד שבועיים יום השנה הראשון. שני נכדים חדשים ליד שולחן הסדר והיא לא רואה.... המון חששות של כולנו , ולבסוף אמרנו " אז נבכה ..." ואולי נצליח לא לבכות כל הסדר?" ואנחנו - אני והילדים של דינה שכולם כבר הורים לא מתביישים בבכי!!!! אבל היה ממש כיף מדי פעם דמעה בקצה העין של מישהוא וחיוך תומך של אחר מקצה השולחן. רק בקטע של השירה - כשבן הבכור שלה מלווה בגיטרה והנכדים במרכז המעגל רוקדים ושרים - אז היתה לי הצביטה בלב אבל הצלחתי להסתדר בלי טישו..... אני לא רוצה את רגעי השיכחה אני רוצה ללמוד לזכור כל הזמן ולהצליח לחיות עם הזכרון בטוב

 

[הים רגוע]

ואכן אבשלום

היום שש שנים אחרי זוכרים וצוחקים , נזכרים בו עם חיוך מספרים את בדיחותיו וצוחקים .. החוסר שלו בחיינו כבר מוכר...כבר חלק מהחיים. וכבר אפשר להנות מהזיכרונות.

 

[li 3 האחת]

החג שעבר ונגמר..

ואני לא מאמינה שאני אומרת ששמחה שעבר כבר.. שלא תבינו לא נכון מאוד שמחה לשמוע שאצל כולם עבר החג בסדר.עם פה ושם עצב ודמעה אבל בסדר. גם אנחנו הינו בחיק משפחתו של בעלי ז"ל. התארחנו אצל אחיו הגדול יחד עם חמותי.היה כיף באמת שהיו דקות מעטות שנהנתי. אבל רוב הזמן הייתי במועקה ענקית אלוהים ישמור כאילו אבן יושבת בגרון ולא זזה.הדמעות זולגות כאילו יש להן רצונות משל עצמן. אלוהים אין לא יכולה יותר מרגישה נטל על כולם עם מצב הרוח בקרשים ובכי לא נשלט.זה יגמר מתי שהוא????? אוףףףף נעשתי שונאת חגים.אני שכל 21 שנות נשואי רק אירחתי וטרחתי ועשיתי הכל באהבה שונאתתתתתת חגים.... (אוףףף שאלוהים ישלם לזה שהביא אותי למצב הזה..כבר צמחתי והייתי מאושרת איך שנה מגעילה עם איש לא נכון מפילה לקרשים) מצטערת חברים כל כך רעעעע לי כל כך מרגישה לבד בעולם..למה זה מגיע לי למה??? ~לי

 

[אשד היחידה]

חגים ומועדים הם זמנים קשים לבודדים ובפרט לאלה

שהמוות לקח את אהוביהם , איתם בילו זמן ביחד. לי זה לא מגיע לך ולא לאף אחד . אלא שמה שקרה לך ולנו הוא לא עונש על משהו רע שעשינו ואין כל קשר למה שלא עשינו. החיים בכלל לא תלויים בנו. לא בחרנו להיוולד ומתי להיוולד ולא נבחר מתי ואילך יהיה סופנו זו דרך החיים ויש כאלה שנפגעים ראשונים ויש כאלה שכבר לא סובלים. מה שנשאר לנשרים הוא "לשמוח" שלא אהוב ליבם נשאר לסבול כי זו טיבעה של האהבה להיות מוכן לקשה ביותר ושחס וחלילה אהובנו אהובתנו לא יסבלו. יש לך רשות מעצמך לא להגיע למקומות שקשים לך נצלי אותה. קבלי ממני חיבוק חם ואוהד. ריקי

 

[שחר1002]

איתך

היי לא לכולם היה קל אבל כולם מנסים להתגבר. אני אשתף אותך הבית שאני גרה בו היום הוא בית חדש לבחירתו של בעלי אני לא מתה על הבית ותמיד הייתי רבה איתו שאני לא אוהבת והוא התעקש שזה הבית עם גינה גדולה ויפה והחלום שלו היה לשבת בגינה לארח חברים למנגל . בעלי לא זכה לראות את הגינה הוא נפטר 5 חודשים אחרי שעברנו הוא לא הספיק להנות מהבית ולסדר את הגינה כפי שתכנן אותה. תארי לך את ההרגשה שלי כיום שאני מארחת יומיים ברצף עושה על האש עם המשפחה בגינה יפה שסידרתי אחרי מותו עם נדנה פינת ישיבה והילדים נהנים משתוללים . כול מה שהוא רצה ותיכנן עשיתי תארי לך איך הלב שלי נקרע ורוצה להתפוצץ ןהוא לא זכה לראות ולהנות גם אני פונה לאלוהים שזה לא פייר רצית לקחת אותו לפחות היית נותן לו קצת להנות מהבית לארח לסדר כמו שהוא חלם. זה הגורל שלו ושלנו אני איבדתי אותו לפני 4 חודשים נשארתי עם 3 ילדים בבית גדול במקום חדש והוא לא איתי . לא הבנתי את החלק האחרון שלך מי הפיל אותך לקרשים??????? ספרי קצת על עצמך בת כמה את ?ילדים? כולם פה בשביל כולם מזדהה הכי בעולם

 

[פשו שי ת]

ליאת יקירתי ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

קודם כל חיבוק ענק ואת יודעת כמה אוהבת אותך את לא לבד מקסימה שלי אני איתך... וכל החברים כאן בפורום איתך ומבינים אותך מאד. גם אני כל 20 שנות נישואיי אירחתי (בעיקר את בני משפחתו של בעלי ז''ל) והיום אנחנו לא חלק מהם והם לא חלק מאיתנו .. כל כך מבינה לליבך אחרי מה שעבר עלייך ומאמינה שבעז''ה יחד נמשיך הלאה ונתגבר ונצמח שוב ונתחזק ונהיה מאושרות לא רק למען הילדים אלא ובעיקר למען עצמינו ולא ניתן לאף אחד להפיל אותנו או לגרום לנו להרגיש לא טוב אוהבת איתך ותזכרי שאני תמיד כאן למענך המון המון אהבה מכל ה

חגית

 

[li 3 האחת]

אחות יקרה לי מאוד את..

יודעת נשמה שלי שאת איתי..אוהבת אותך מאוד ונעזרת בך המון.. תודה נשמה על הכל אין מילים להודות לך.. אוהבת מאוד~ליאת

 

[דוביבר]

הסדר היה בסדר

בסך הכל עבר בשלום ואפילו בטוב. סדר ראשון בלעדיה. כל השבוע שלפני הייתי כל כך עסוק בלעשות לקראת, שלא היה לי זמן - לחשוב, לדאוג, לחשוש, לבכות. רק לעשות ולהתגעגע. ביומיים שלפני התחילה ההיסטריה - יהיה נורא, לא אתפקד, הילדים יתפרקו. לא יישמר הסדר כפי שהיא נהגה. מתכון הקניידלך שנותר כלוא בזכרונה (לברכה). (הילדים כבר הודיעו בחיוך שאם אכשל בשחזור המתכון ואפילו באיכות ירודה, האפיקומן לא יוחזר והסדר לא יסתיים. לא תנאים מיטביים להצלחה...) הגעתי לשולחן הסדר על סף התמוטטות ובחרדה אין קץ לקראת הבאות - רק מהחשש של מה יהיה. ובסוף - הילדים היו מדהימים ונפלאים. היה רגוע. נוגות קלה באוויר, אבל בסך הכל - הייתה אפילו שמחה מסויימת. גאווה על כך שהצלחנו. הייתי כל כך גאה בעצמי ובהם. צעדתי מביתו של אבי למקום הלינה הסמוך בתחושה שקרובה להתעלות נפש. הפעם הראשונה בחצי השנה מאז שאיננה שכמעט יכולתי להרגיש את נוכחותה לצידי. כמעט באופן פיזי - בודאי באופן נפשי. נרדמתי עם חיוך לשפתיי. (ואז כמובן הגיע הבוקר, הלילה הנוכחי. והחסר שב לפקוד - כדרכו. אך זיכרון הגאווה והידיעה שעמדנו בכך - נשמר ומחזק לקראת הבאות.) לילה טוב ו.. כן.. חג שמח לכולנו.. גם שמח... דובי

 

[שחר1002]

כול הכבוד

איזה כייף לשמוע מקווה בשבילך ובשביל הילדים עוד הרבה הרבה ערבים של כייף והתעלות ושתלך לישון כול ערב עם חיוך על השפתיים וגם תקום איתם. המשך חג מהנה מלא חיוכים.

 

[הים רגוע]

דוביבר

כבר אמרתי שאני מעריצה אותך ? כל הכבוד על הדרך , היא לא קלה ומלאה במכשולים ואתה צולח אותם.

 

[דוביבר]

תודה

ואם אמרת ? תמיד נעים לשמוע שוב ומצד שני - מעריצה ? קצת גדול עלי. כל עוד מדובר במכשולים ולא במוקשים - תמיד משתדל למצוא דרכים לצלוח, לעקוף ולעתים למוטט אותם. דובי

 

[מתה להיות ברוריה]

נשמע שהיה טוב למרות הפחדים והחששות

חצי חיוך תמיד יהיה נוכח, כך אני חושבת. אבל שיתפת את הילדים והשארתם את אמא בתמונה, ובעיני זה המתכון הנכון. שיהיה סוף חג שמייח

 

[דוביבר]

תודה ואישור על בדיקת השמיעה

אם זה מה שנשמע - את יכולה למסור לרופא האוזניים השכונתי שאין לך צורך בביקור אצלו. יש לך אישור ממני ששמיעתך נפלאה. רוב תודות על מילות העידוד. מימונה שמחה ומלאת צהלולים. דובי