שלא במקרה זה מגיע יחד עם עזיבת הילדים...
את הבית.
לפני כמה ימים דיברתי עם ידידה טובה בדיוק על הנושא הזה והגענו אליו דרך נושא אחר לחלוטין.
האם נשים בכלל צריכות בני זוג איתן או שמא כל רעיון הנישואין או הזוגיות ארוכת הטווח הוא מופרח מיסודו? עם השנים, נשים מצאו עצמן מתקדמות מעמדת הנחיתות והדיכוי שאיפיינו את החברה האנושית עד סוף המאה ה-19, ובמדינות מסויימות, חלקן מתקדמות מאד כביכול - עד אמצע המאה ה-20 (ארה"ב, שוויץ ועוד...) במדינות אחרות - נשים מדוכאות וחרותן וזכויותיהן מופקעות כדרך חיים. לגבי נשים מערביות, שמעמדן כמפרנסות, כוח עבודה, עצמאיות, מנהלות כבר טבעי לחלוטין - האם הן צריכות בני זוג לצידן? או שמא, הן יכולות לפרנס לבד, לקבל לעצמן את כל מה שהן צריכות בעצמן וגברים הם סרח עודף, בעיקר לאור העובדה שיש כבר ניסויים בשיבוט - משמע שבעתיד החברה האנושית תוכל להיות נשית בלבד על ידי שיבוטים עצמיים?
לדבריה, דווקא הפמיניזם הקיצוני יחסית - והוא זה שקולו נשמע, שדגל בשוויון בין נשים לגברים (לא שוויון זכויות - שוויון ממש!) וטען שנשים כלל לא צריכות גברים - חילחל לעומק התודעה הנשית וגרם שם נזק שרק בעשורים האחרונים אנשי מדעי החברה מתחילים להבין את עומקו.
נשים הבינו שהן יכולות לבד, את הגברים הן הצטרכו רק כתורמי זרע ותו לא - ואחרי שהן ילדו ילדים, הגברים בחייהן הפכו לסרח עודף. את כל הווייתן ואת כל החיזוקים, ההערכה העצמית והדימוי העצמי נשים קיבלו מההצלחה בקריירה ובאימהות. הדרך להיפטר מגברים היתה קצרה ומעידים על כך שיעורי הגירושין הגבוהים שהנשים הן רוב מוחץ ביוזמה להם.
המשבר הקשה מתרחש כאשר הילדים מתחילים לעזוב את הבית - החלל נפער והבדידות מתחילה להכות. לא קל לחזור לזוגיות לאחר שנים של חיים לבד... החששות שאת מבטאת להכניס מישהו לחיים ממשי מאד.
אז מה לעשות?... תחשבי עם עצמך - כל אחד עם איך שהוא רוצה את חייו: יש מי שתרצה לךהמשיך לבד, יש מי שתרצה בזוגיות מרחוק ויש מי שתחפש זוגיות עם גבר שיהיה חלק בלתי נפרד מחייה..
