נגמלנו
שחר כבר בן שנה ושלושה חודשים ותכננתי לגמול אותו מתישהו בעוד חודש - חודשיים,ידעתי שאני לא מאלה שמניקות עד גיל שנתיים פלוס,זה התחיל להיות קשה מידי, הוא היה בוכה אם רק היה עייף או טיפה רעב, מושך אותי ביד כדי שאני יבוא לחדר להניק אותו,הוא גם לא היה רוצה לאכול שום דבר חוץ מציצי של אמא. אז ככה זה התחיל: כבר איזה שבוע ומשהו שהוא מצונן וביום רביעי באמצע הלילה הנקתי אותו וכשהוא קם בבוקר הוא רצה לינוק אך לא יכל לנשום דרך האף אז הוא לקח שתי שלוקים והתייאש, מהר קמתי הכנתי לו דייסת דגנים על בסיס חלב והוא אכל. במשך היום טיילנו בחוץ והעסקנו אותו, כל היום הוא לא ינק, הרגשצי שזה הזמן הנכון להתחיל בגמילה. בערב הוא נזכר, בא להרים לי את החולצה, ואז התחלתי להסביר לו שאנחנו כבר גדולים ולא צריכים ציצי של אמא ובמקום זה אמא תחבק אותו, והוא הקשיב, העסקנו אותו עוד ועוד והוא שכח, כשאמרתי לו את זה בעצם ניסיתי לשכנע גם את עצמי כי נקרע לי הלב לראות אותו ככה במעין פרצוף מתחנן לציצי. בלילה היה קשה, נתתי לו נשיקת ליליה טוב ואמרתי לו שאבא יקום אליו בלילה. בקיצור ,היו כמה ימים קשים לי ולו ,היום אנחנו ביום הרביעי כבר בלי הנקה, הוא לא שכח עדיין ומידי פעם רוצה להרים לי את החולצה,ועוד הפעם באים ההסברים, ולהעסיק אותו וכו', עכשיו בלילה הוא רוצה לישון עלי, בלי לינוק, פשוט להרגיש אותי, כי זה חסר לו הקרבה הזאת של ההנקה וגם לי. זה קשה וצריכים להיות החלטיים כי אם לא הוא מתבלבל מאוד, אבל אנחנו כבר החלטיים, אם הגענו עד כאן אי אפשר ללכת אחורה כי אח"כ יהיה יותר קשה, והגמילה קשה בכל גיל וצריך לגמול אותו מתישהו.
שחר כבר בן שנה ושלושה חודשים ותכננתי לגמול אותו מתישהו בעוד חודש - חודשיים,ידעתי שאני לא מאלה שמניקות עד גיל שנתיים פלוס,זה התחיל להיות קשה מידי, הוא היה בוכה אם רק היה עייף או טיפה רעב, מושך אותי ביד כדי שאני יבוא לחדר להניק אותו,הוא גם לא היה רוצה לאכול שום דבר חוץ מציצי של אמא. אז ככה זה התחיל: כבר איזה שבוע ומשהו שהוא מצונן וביום רביעי באמצע הלילה הנקתי אותו וכשהוא קם בבוקר הוא רצה לינוק אך לא יכל לנשום דרך האף אז הוא לקח שתי שלוקים והתייאש, מהר קמתי הכנתי לו דייסת דגנים על בסיס חלב והוא אכל. במשך היום טיילנו בחוץ והעסקנו אותו, כל היום הוא לא ינק, הרגשצי שזה הזמן הנכון להתחיל בגמילה. בערב הוא נזכר, בא להרים לי את החולצה, ואז התחלתי להסביר לו שאנחנו כבר גדולים ולא צריכים ציצי של אמא ובמקום זה אמא תחבק אותו, והוא הקשיב, העסקנו אותו עוד ועוד והוא שכח, כשאמרתי לו את זה בעצם ניסיתי לשכנע גם את עצמי כי נקרע לי הלב לראות אותו ככה במעין פרצוף מתחנן לציצי. בלילה היה קשה, נתתי לו נשיקת ליליה טוב ואמרתי לו שאבא יקום אליו בלילה. בקיצור ,היו כמה ימים קשים לי ולו ,היום אנחנו ביום הרביעי כבר בלי הנקה, הוא לא שכח עדיין ומידי פעם רוצה להרים לי את החולצה,ועוד הפעם באים ההסברים, ולהעסיק אותו וכו', עכשיו בלילה הוא רוצה לישון עלי, בלי לינוק, פשוט להרגיש אותי, כי זה חסר לו הקרבה הזאת של ההנקה וגם לי. זה קשה וצריכים להיות החלטיים כי אם לא הוא מתבלבל מאוד, אבל אנחנו כבר החלטיים, אם הגענו עד כאן אי אפשר ללכת אחורה כי אח"כ יהיה יותר קשה, והגמילה קשה בכל גיל וצריך לגמול אותו מתישהו.