נגזר דינה למיתה

נגזר דינה למיתה

היא היתה מה שאנו מכנים היום "אשה מוכה".
כבר מהיום הראשון לאחר נישואיה אליו החל הוא להכותה, להתעלל בה, לאונסה ולהרעיבה.

והיא, שכה ציפתה וייחלה לזוגיות מאושרת, מצאה עצמה מדוכדכת, מרוסקת ומסורבת גט.

דרכיהם נפרדו אך נותרה היא בעגינותה.

אינה מסוגלת היא לשאת את הבדידות.
כה זקוקה לגבר אוהב, דואג, מחבק ומשרה ביטחון.

והוא נמצא הגבר שאהבה. נפשותיהם נקשרו וקומתה נזקפה בזכותו.

לשונות רעות מרכלות אודותיה ושליחי בית הדין באו להזהירה.

אשת איש את ואסורה בבעילת גבר זר.

רוחה מתקוממת: מי הוא הזר ומי הוא הקרוב?

לא שעתה לאזהרות וההתראות והובלה לידון בפני הדיינים.

הפכו בזכותה ולא נמצאה.

אשת איש - נגזר דינה למיתה.
 
חירות אישית

כל הרעיון הזה של שלילת הבחירה של האדם איך לחיות את חייו ואף להעניש אותו על הבחירה הזאת מזעזע..
כאן הבאת דוגמא קיצונית לעונש מוות אבל גם בימינו יש אין ספור עונשים חברתיים למי שמעז לחשוב עצמאית...משהו כאן חווה עונשים חברתיים בגלל בחירות שהוא עושה?
 
הקצנה

כאמצעי המחשה לרעיון.

ה"עונשים" החברתיים שחוויתי היו באי קבלת ילדים למוסדות. בשבילי זה לא עונש.
 
עונשים חברתיים

הן בעיה של קהילתיות יתר בציבור החרדי
ולא של דתיות יתירה
(הסיבות להיותה של החרדים קהילה הומוגנית הן לא רק דתיות אלא הרבה יותר חברתיות - סוציולוגיות)
אני משער שאם ישנן קהילות סגורות לא דתיות הנידויים החברתיים יהיו באותה מידה

אני לא בקי - אבל אני חושב שכדאי לבדוק מה קורה בקיבוצים (או קרה בעבר בזמן שבית המקדש שלהם היה קיים)
או בקרב מיעוטים מגובשים אחרים ברחבי העולם
 
למעלה