סירוס מול מוות וייסורים
אני מאמין שיש לנו חובה מוסרית לסירוס ועיקור בעלי חיים שחיים בסביבה עירונית. נכון, נטילת הכוח למנוע או להתיר את זכות ההתרבות של בעלי החיים בעייתית מאוד, אבל בעיני מצב בעייתי הרבה יותר נוצר כאשר כלבים וחתולים מתרבים ללא הרף ויוצרים עוד הרבה מאוד חיים נוראים שמסתיימים במוות נורא. בכך שאנו לא מחליטים למנוע את ההתרבות של החיות הללו, אנחנו בעצם מחליטים להתיר ייסורים ומוות. מוטב לפגוע בזכותן להתרבות מאשר לפגוע בזכות הולדים לחיות חיים מלאים ונטולי סבל. בקשר להשוואה שנתת; בניגוד לחיות רחוב, אנשים עם ליקויים שכליים בהחלט יכולים לחיות את חייהם ולהגיע לרמות שונות של סיפוק. נכון, זה יהיה הרבה יותר קשה עבורם, אבל זה אפשרי. עם זאת, אני כן מאמין שבמצב בו ברור לחלוטין שצאצאיו של אדם מסויים יסבלו כל ימי חייהם וסביר להניח שגם ימותו מוות מייסר ובלתי טבעי, יש למנוע מהאדם להתרבות, גם בכוח, אם יש צורך בכך. * אגב, העקרון כאן הוא לא הנטל על החברה אלא טובתם של כלבי וחתולי הרחוב.