המלצה להתרחק מספר
קראתי ספר ששמו כיסא הקשירה, שמספר על אשה סינית בראשית המאה העשרים. האשה הושאה בעל כורחה, לגבר שהתעלל בה ברחה מביתו, ונכנסה לבית זונות. שאר עלילותיה מסופרות בספר. הספר היה מרתק למדי, אם כי קצת חסר רצף. אבל מה שהקפיץ אותי יותר מכל, היה דווקא בעמודים האחרונים של הספר, (ומי שלא רוצה לדעת את הסוף שלא תקרא את המשך הודעתי) ובו מתגלה פרצוף מזעזע של האשה, כמתעללת בתינוקת שלה, בצורה כל כלך אכזרית, שאני ברחתי מהספר, ורצתי לנשק את התינוק שלי שישן באותה על שנת ישרים. סוף הספר, היה מזעזע ודוחה, ומיותר ובאיזה מקום נותרת השאלה באוויר, מה הוביל את הסופרת לתאר אכזריות שכזו? מאיפה הדמיון המופרע הזה? מה המטרה של הסיפור הזה? לא ממליצה.