נאלצת להחליף שם...

[יודעת שיקרה]

נאלצת להחליף שם...

כיוון שחברותי הטובות,"נשלחו" אף הן לתרומה....לצערי עוד לא הצלחתי לספר לאיש על כך שאני באמצע התהליך,לקראת החזרת מוקפאים תרומה ראשונה החזרה שנייה...מקווה שיהיה לי את האומץ לספר למישהו כבר!!! זה כלכך לא בושה ועדיין לא מוצאת כוחות לספר...איך חיים עם סוד כלכך גדול? יש למישהי עצה משמחת? מועילה?חברית? תודה רבה

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

לא יכולה לחיות בסודות....

אני פשוט מספרת. לי באופן אישי זה מאוד הקל בהתחלה ועכשיו זה עוד פרט שולי- לא מסתירה לא מפרסמת, פשוט לא פרט חשוב יותר (אני בהריון וזה הריון בסיכון גבוה, יש יותר פרטים שמעסיקים מאשר ההיסטוריה של הביצית).

אם את לא רואה בזה בושה ומרגישה שהסוד הוא עול ורק מחפשת את הכוחות לספר זה בטח יבוא מעצמו כשתשלימי עם זה עם עצמך, לאט לאט. ובהצלחה בהחזרה השניה...

 

[עוגי555]

לא כל סוד הוא בושה

אין קשר לבושה, יש גם פרטיות בעולם הזה, או לפחות הלוואי והייתה.
עיצתי היא, אל תמהרי לספר.
לא תקבלי את הסימפטיה שלה ייחלת, ותהיי חשופה לכל. בנוסף, כולם ידעו לפני ילדייך.
זו דעתי, תמיד הייתה. לספר תמיד תוכלי, לכשתבחרי.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

צודקת לגמרי, ברור שלא

וברור שיש מקום לפרטיות אבל פרטיות זה לא סוד. אם הסוד הוא עול וקשה אתו להתמודד אז זה לא פרטיות (מכירה סביבי שומרי סוד בקנאות והשקרים שצריך לתכנן כדי להסביר ממש דורשים מאמץ). אגב לא חושבת שצריך לספר לסימפטיה.... התגובה מאוד תלויה בסביבה, אני לא קיבלתי סימפטיה כי אפ אחד לא ראה בזה בעיה או חריגות. להפך... גם לא חיפשתי.

עניין הילדים הוא קשה- עוסקת בו הרבה מכיוון אחר בחיים. מצד אחד לשמור על פרטיותם ומצד שני, אם הם ראשונים לדעת, יחידים כמעט, איך מעבירים להם את זה בטבעיות? עצם זה שהם הראשונים יש בו אמירה חזקה שהמידע שונה/חריג/צריך לשמור עליו לעומת מידי שמגיע בטבעיות. "...זה לא בושה רק אף אחד לא יודע?". המחשבה על הם הראשונים היא בוגרת, יקח זמן עד שהם יבינו מה זה.

מה שבטוח אין מה למהר...

 

[עוגי555]

אם את או סובביך לא רואים בעיה

או בואי נגיד - משבר, קושי אדיר, יש מי שתאמר שבר, טרגדיה ואסון - בכך שאישה מאבדת את פוריותה לנצח... מה אני אגיד, אשרייך וטוב לך.

 

[ל11 ששכחה סיסמא]

אני בריאה, הילד טפו טפו שיהיה בריא, בעלי בריא... אסון זה לא

לחלוטין לא ממעיטה מהתהליך שאחרות עוברות אבל מבחינתי אף אחד לא מת, אף אחד לא חלילה חולה, ולכן אני לא רואה בזה אסון או טרגדיה או אובדן. זה מילים מאוד קשות וחזקות. לפני שניסיתי להכנס להריון רציתי לאמץ ובעלי לא היה מוכן. עברתי את התהליך מאוד מהר יחסית (כמה ימים- הכחשה, אבל, איסוף מידע, פעולה - מכירה את השלבים מדברים אחרים ואלו אותם שלבים אז הבנתי מה קורה לי).

הדמעות שלי חשובות, מנסה לבזבז אותם רק על דברים קיצוניים באמת. לא לבכות על מה שאין אלא על דברים שיש. יש למצב הפוריות שלי פתרון יחסית מהיר (למזלי נקלטתי מהר) אז זה לא טרגדיה. נובע מכל מיני מקומות בחיים שלי ושל משפחתי ונראה לי שזה שיש לי ילד ביולוגי מאוד הקל עלי. אם זה היה הריון ראשון מניחה שהייתי מגיבה אחרת לגמרי. וזה לא רציונלי, לא שכנעתי את עצמי. להפך, לעבור לתרומה מראש ומהר היה אחת התגובות הכי אמוציונליות שלי. ההגיון אמר לפחות לנסות ivf ולראות איך הגוף יגיב. הרגש רצה ילד צהר ולא חשוב איך, וזה מה שעשיתי....

 

[עוגי555]

גישה בריאה ביותר!

גישתך לחיים בריאה ביותר.
מקריאה בפורום, אני יודעת שיש מגוון של רגשות וכל אחת חווה אחרת.
הצלחה ושמחה!

 

[פיפי99]

בואי ואגלה לך סוד

כל אישה מאבדת את פוריותה לנצח. (אלא אם היא נהרגת בתאונת דרכים בגיל 28, ואז היא איבדה את חייה לפני שאיבדה את פוריותה)
יש כאלו שזה קורה להן בגיל 45, יש בגיל 40, ויש בגיל 35
אבל זה תהליך טבעי לחלוטין, מבחינת "הטבע" גיל הפוריות של נשים מתחיל בגיל 14, ומסתיים לו אי שם 20 שנה מאוחר יותר.
הטרגדיה היחידה כאן (ואני מדברת על נשים שעברו לתרומה מפאת גילן, וזה רובנו כאן) היא שדחינו את נושא הבאת הילדים עד אחרי גיל הפוריות.
חצי הכוס המלאה היא שגם עבורנו, דחייניות חסרות אחריות, יש לממסד הרפואי הרבה מאוד דרכים לסייע.
או כמו שאומרים, אשריי וטוב לי.

 

[עוגי555]

נכון לעכשיו

אני רואה את החצי המלאה בדיוק כמוך. ואשריי וטוב לי כמו שמעולם לא היה לי.
רק שהדרך לכאן הייתה ארוכה -אולי לא מבחינת הזמן, כי הזמן היה קצר למדיי - אבל מבחינת התהליך.

 

[יודעת שיקרה]

קשה להיות עם חברות

ולא לספר.אני ממש מתחמקת ומרגישה חרא.יודעת שהן יפרגנו מאוד!
פשוט מרגישה שזה כלכך אישי ושלי ולא מצליחה לספר.זה ניראה לי ממש פרטי.והכי נכון שהילד(העתידי) ידע לפני אחרים.
הרי רק חברותי היקרות,שנמצאות בעצמן בטיפולים וגם הן הופנו לתרומה, הן יכולות הכי טוב להבין אותי, לשמוח איתי ולבכות איתי.
בעצם מה שאני עושה פה בפורום המדהים הזה.איתכן...
ותודה רבה על השיתוף.אני מנסה למצוא דרך, אם בכלל...

 

[קרמבו וניל10]

זה לא חייב להיות הכל או כלום

תראי, בעיני, זה לא סתם מידע שאת צריכה לעדכן בו את הסביבה. זה מידע משמעותי, שטעון רגשית, אצל חלקנו יותר ואצל חלקנו פחות. אני בטוחה שיש הרבה פריטי מידע בחייך שאת לא מספרת לכולם, או לפחות לא מספרת בדיוק באותו הרגע שהם מתרחשים. שיש המון דברים משמעותיים שקורים לך, שאת בוחרת את מי לשתף במה ומתי. בעיני, זה לא שונה בהרבה.
קשה לי להאמין שאין הבדל באופן בו את מדמיינת שתרגישי אם תשתפי כ"א מהחברות - באפשרות להיתמך, לחלוק, להרגיש מובנת. על פניו, זה שיש לך חברות שנמצאות במקום דומה זה יכול להיות משהו מחבר, אבל אולי מכל מני סיבות זה דווקא מורכב יותר. בעיני, הכי נכון לשתף את מי שיעשה לך טוב לשתף אותו. ובעיני, גם יש לך את החופש המלא לבחור את הזמן בו תעשי את זה. זה ממש לא משהו שאת צריכה לעשות ברגע ההחלטה ועם כל אחד רק כדי להרגיש שאת לא מסתירה ולא הוגנת בתוך הקשר. גם על הקרובים לנו ביותר אנחנו לא יודעים הכל ולפעמים מגלים דברים בשלבים מאוחרים. כל עוד זה לא מישהו שיש לו שותפו ואחריות לתהליך הזה - אני לא רואה בזה חובה אלא בחירה שמונעת ממה שטוב לך.

 

[יודעת שיקרה]

תודה רבה על התמיכה והעיצות....

 

[עוגי555]

מוסיפה / מסייגת את מה שאמרתי

אם את חשה שלספר לחברותייך שהן באותה סירה, זה משהו שיעשה לך טוב על הלב, יפתח ערוץ שאת זקוקה לו (כי הפורום מדהים, אבל בלי נפש חיה אמיתית, רצוי נשית זה כמעט בלתי אפשרי)
אז ספרי. אבל ספרי כשזה בא לך מהלב, לא מהראש, כלומר כשאת מרגישה שזה מתאים.
מה שאמרתי לעיל נוגע לאנשים שלא באותה סירה.

 

[אשרת 1972]

אני בחרתי שלא לחיות בסוד

אני מספרת ההחלטה שלי היא לספר כי סודות מתגלים , אני החלטתי שלא עשיתי שום דבר רע אבל יש לי חרא ביציות ומי שילא יכול לכבד שעשיתי הכל להיות אמא מקומו לא להיות חבר שלי ולכן אין לי סיבה להסתיר או לשקר , נכון אני לא הולכת בחוץ ואומרת לכולם שהיא מתרומה אבל לא מתביישת בזה וכל הקרובים לי יודעים , ואם ישאלו אספר לדעתי ההסתרה גורמת לך להתסגר ולא לקבל עזרה שאת זקוקה לה וחבל

 

[יודעת שיקרה]

תודה אושרת,גם צורת הסתכלות נכונה, בהחלט...

 

[אורי שלי 2013]

דווקא

אם חברות שלך גם בדרך לשם, את בטוח תתני להן עצה טובה וחברית מהלב, והן ירגישו יותר קרובות אלייך מבעבר, מנסיון!