superdrink7
New member
מ ל ח מ ה
אני לא בעד "למחוק"..."לשטח"..."להחריב"...כל המילים הגדולות שמפספסות את המטרה האמיתית.
שימו לב גם שהמילה מלחמה טומנת בחובה גם את האותיות המרכיבות את המילה חמלה.
כמובן שלא צריך לחמול על מחבלי החמאס ותומכיו אבל כן צריך לחמול על האוכלוסיה הלא מעורבת ולהימנע מפגיעה ככל שניתן!
התורה מתעסקת רבות בסוגיות המלחמתיות ודרך הלחימה הרצויה והנכונה...
נפתח בדברי ה' לאברהם על העיתוי בו ישובו ישראל לארץ: 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה' (בראשית ט'ו, טז). לפי תפיסת המקרא ישיבה של עם בארץ, בפרט בארץ ישראל, תלויה בהתנהגותו המוסרית (עיינו בפירוש רמב'ן לבראשית י'ט, ה). מי שאיבד זכות זו איבד את הזכות לשבת בארץ, כך בסיפור סדום ועמורה, וכך בהיסטוריה של ישראל לאורך הדורות. לפי עדותם של ספרי ויקרא ודברים יושבי הארץ הכנעניים היו שטופים בעבירות, בפרט בתחום של גילוי עריות ועבודה זרה.
תופעות של אכזריות במלחמה:
באופן כללי ניתן לומר שהמקרא מתנגד באופן נמרץ לתופעות של אכזריות בשעת מלחמה ורואה בהן פשעי מלחמה. רוב התוכחות על העמים בנבואת עמוס מתפרשות כך:
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד... [התעללות באוכלוסיה אזרחית בזמן מלחמה – המתת אנשי גלעד בכלים חקלאיים]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם... [הסגרת פליטים שברחו בשעת מלחמה שברחו בשעת מלחמה]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים... [הסגרת פליטים שברחו בשעת מלחמה]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח ... [רצח והתאכזרות]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם. [התעללות בנשים הרות בזמן מלחמה] (עמוס א', ג-יג)
בכדי להדגים את הדרך הזו נעיין במספר כתובים. למשל, בסיפור תליית גופות מתי האויב בספר יהושע, המבטאת לכאורה תופעה של התאכזרות:
וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם [זו פגיעה בגופות]. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם [המטרה היא לא התאכזרות לשמה אלא עידוד הלוחמים]. וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב. וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה [הפגיעה בכבוד המתים היתה זמנית ולבסוף הם נקברו באופן מכובד].
ואמנם בספר דברים מצאנו ציווי מפורש לא להלין מתים [ללא הבחנה בין יהודים לגויים]: 'לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה' (דברים כ'א, כג).
בהמשך מזהירה התורה ומצווה לנהוג איפוק בזמן מלחמה:
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמּ
אני לא בעד "למחוק"..."לשטח"..."להחריב"...כל המילים הגדולות שמפספסות את המטרה האמיתית.
שימו לב גם שהמילה מלחמה טומנת בחובה גם את האותיות המרכיבות את המילה חמלה.
כמובן שלא צריך לחמול על מחבלי החמאס ותומכיו אבל כן צריך לחמול על האוכלוסיה הלא מעורבת ולהימנע מפגיעה ככל שניתן!
התורה מתעסקת רבות בסוגיות המלחמתיות ודרך הלחימה הרצויה והנכונה...
נפתח בדברי ה' לאברהם על העיתוי בו ישובו ישראל לארץ: 'וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה' (בראשית ט'ו, טז). לפי תפיסת המקרא ישיבה של עם בארץ, בפרט בארץ ישראל, תלויה בהתנהגותו המוסרית (עיינו בפירוש רמב'ן לבראשית י'ט, ה). מי שאיבד זכות זו איבד את הזכות לשבת בארץ, כך בסיפור סדום ועמורה, וכך בהיסטוריה של ישראל לאורך הדורות. לפי עדותם של ספרי ויקרא ודברים יושבי הארץ הכנעניים היו שטופים בעבירות, בפרט בתחום של גילוי עריות ועבודה זרה.
תופעות של אכזריות במלחמה:
באופן כללי ניתן לומר שהמקרא מתנגד באופן נמרץ לתופעות של אכזריות בשעת מלחמה ורואה בהן פשעי מלחמה. רוב התוכחות על העמים בנבואת עמוס מתפרשות כך:
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד... [התעללות באוכלוסיה אזרחית בזמן מלחמה – המתת אנשי גלעד בכלים חקלאיים]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם... [הסגרת פליטים שברחו בשעת מלחמה שברחו בשעת מלחמה]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים... [הסגרת פליטים שברחו בשעת מלחמה]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח ... [רצח והתאכזרות]
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם. [התעללות בנשים הרות בזמן מלחמה] (עמוס א', ג-יג)
בכדי להדגים את הדרך הזו נעיין במספר כתובים. למשל, בסיפור תליית גופות מתי האויב בספר יהושע, המבטאת לכאורה תופעה של התאכזרות:
וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת רַגְלֵיכֶם עַל צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת רַגְלֵיהֶם עַל צַוְּארֵיהֶם [זו פגיעה בגופות]. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם [המטרה היא לא התאכזרות לשמה אלא עידוד הלוחמים]. וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב. וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל פִּי הַמְּעָרָה עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה [הפגיעה בכבוד המתים היתה זמנית ולבסוף הם נקברו באופן מכובד].
ואמנם בספר דברים מצאנו ציווי מפורש לא להלין מתים [ללא הבחנה בין יהודים לגויים]: 'לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה' (דברים כ'א, כג).
בהמשך מזהירה התורה ומצווה לנהוג איפוק בזמן מלחמה:
כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמּ
