מתרגלים זוגיות אחרת

שמית

New member
מתרגלים זוגיות אחרת

שלום לכולם. ברכות "מאוחרות" לאיש המערות. אני עוקבת כאן כבר כמה זמן. ועוברת או מנסה לעבור שינויים מסויימים כדי שהזוגיות שלנו תימשך ותצליח. אבל זה לא קל. בעצם דיי קשה. קיצור המאורעות: לאחר משבר גדול בו נודע לי על קשרים של בן-זוגי עם נשים (ואפילו מי שהחשבתי לידידתי...), החלטנו לשנות, ולקבל את העובדה שיתכן ונתעניין כל אחד גם בקשרים אינטימיים עם נוספים/נוספות, מתוך מקום שאיננו רוצים להיות "בית-הכלא" אחד של השני ומתוך הכרה בקשר האוהב שיש ביננו. אבל אני ממשיכה לחזור ולכעוס ולהיפגע מהקשרים שהיו, ולמען האמת לא בטוחה שבאמת אוכל לחיות עם "סידור" כזה בשלווה. בימים האחרונים נודע לי על עוד קשר שהיה, והיה ארוך... ואינני יכולה שלא להפסיק לחשוב על-כך. אני מרגישה שזה גומר לי את כל הכוחות, אני נותרת ממש מחוסרת אנרגיה, מדוכאת כואבת, ללא שום חשק...... לחיים. מצטערת אם אני נופלת עליכם כבדה על הבוקר. אני יודעת שאין זה סביר לתלות את אושרי באדם אחר כלשהו, וכי אני אמורה להרגיש קודם כל טוב עם עצמי, אבל קשה לי להתנתק, ואני חוזרת ומשחזרת, ומדמיינת מה היה שם.... אני אפילו לא יודעת מה אני מבקשת ממכם כאן היום, שבורה ובוכה. אם לא הייתי אוהבת אותו המצב היה פשוט יותר, אבל יש אהבה, וזה קשה בכל-זאת.
 

מיצר

New member
לכאורה-מאמר

קראתי את המאמר ועשרת הדיברות שבמאמר הינם בסיס החשיבה שעלינו לאמץ. חשוב להביט קדימה ולנסות לראות כיצד ממשיכים. לכל התחלה יש סיום ולכל סיום יש התחלה.לדלת שניסגרת ניפתחת דלת חדשה. אהבה בזוגיות הינה לא רק רגשות אלה לדעת לתת ולדעת לקבל,להעריך ולכבד, וכאשר גורמים אלו נעלמים אזי ניגמרת הזוגיות. הכישלון אינו של צד אחד,לכל טנגו צריך שנים,ולכן גבירתי הניכבדה עצרי לרגע וחשבי האם זו הדרך שאת בוחרת לחיות? האם את באמת אוהבת את בעלך? ולסיום אפשר גם אחרת,כמובן באם זו הבחיר שלך.
 
עשיתי שיעורי בית

העתקתי את כל ה"כשלון אין משמעותו..." על דף, ואני מתכוונת לקרוא לעצמי כל יום,
 
שמית היקרה

ואת מצידך ניסית גם את קשרים אינטימיים נוספים?(את לא חייבת לענות) כי זה נשמע כאילו שרק הוא חוגג ואת נשארת לבד, איך אפשר? אני לא חושבת שאהבה זה להתכחש לרגשותייך, להיפך, קודם כל תקשיבי למה שאת מרגישה וזקוקה ונעזוב את כל התיאוריות היפות והמתקדמות על חופש. הרגשות שלנו זה לא אמור להיות דבר "אובייקטיבי",וזה לא אמור לפעול על פי חוקי ההגיון הרציונלי, ובכל זאת זה מאוד חשוב דווקא להתחשב ברגשות המיוחדים, הסובייקטיביים שלנו כפי שהם, הרגשות שלך מאותתים לך משהו, כאב, האם את מזהה אהבה עם סבל? האם אהבה פירושו של דבר להקריב את עצמך למען מישהו? ואפוה בן זוגך בכל העניין הזה? הוא באמת אוהב אותך? והוא מודע למה שאת מרגישה? אז אם כך אפוה הרגישות האכפתיות והאהבה שלו כלפיך כשאת חשה תחושות כל כך קשות? כי זו משמעות האהבה בעיני, שאנשים רגישים לזולת כפי שהם רגישים לעצמם, ואילו במקרה זה לי זה נשמע כמו מצב אכזרי,של התאכזרות כלפייך, ומה זה אומר לך עליו? לא אני לא חושבת שאפשר להחליט החלטות מלאכותיות, בלי להתחשב בדבר הכי חשוב: מהות היחסים הרגשיים ביניכם. אני מתרשמת שרגשותייך מאותתים לך שזו טעות מוחלטת מבחינתך, זה לא מתאים לך,זה לא הכיוון שלך, את זקוקה ורוצה משהו אחר...תקשיבי רק לדבר אחד: לקול של הלב שלך ותהיי נאמנה לעצמך.
 

La La

New member
שמית אל תיבכי

אני יודעת כמה דבר כזה יכול לכאוב, בעצם אני לא ממש יודעת אני מניחה כמה זה כואב. אני חושבת שלא הייתי יכולה לחיות עם הידע שבעלי שוחב עם אחרונות. כלומר אני אוהבת אותו הוא החצי השני שלי במלוא מובן המילה. אבל אם אני הייתי יודעת שהוא ניהל מערכות יחסים אחרוכות עם נשים אחרות. כל אחת ואחת צריכה להחליט לבד ולקבוע לעצמה האם היא יכולה לחיות עם זה. תחשבי האם את תוכלי להתעורר במשך 50 שנה הקרובות כל בוקר עם חיוך או עם כאב, כעס וחוסר חשק ליד הגבר הזה ואז תחליטי.
 

adam33

New member
חייבת לעצמך משהו

היי חזקה אל תכנעי לפתרונות שהוא מציע יתכן ולא קבלת אותם בהשלמה כאשר הגעתם להחלטה זו אני כשלעצמי איני מאמין בנישואין פתוחים אני חושב שזה מוביל בעצם לאיבוד ההתענינות הרגשית והאינטימית וזה בעצם סוג של בריחה מהבן זוג ובריחה יכולה להיות לא רק רגשית אלא גם אינטימית אל תסכימי למצב זה מאחר והוא דיבר איתך על כך והציע מה שהציע תגידי לו שבעצם חשבת שזה יצליח אבל אינך יכולה ושצריך בעצם לעבוד על הזוגיות שלכם מן הסתם הוא יסרב ויתפתל תבהירי לו שזה מה שהחלטת ואם הוא מעדיף להמשיך עם זה אזיי זה לא יעשה אותך מאושרת בלשון המעטה לעניות דעתי הוא יודע שאת שבויה וכנועה רגשית ולכן הוא בעצם זה שמושך בחוטים ולכן הראי לו שגם את בעלת רצונות ודעות והגיע הרגע שיקשיב גם לה שהולך אצלך בבטן כבר תקופה בהצלחה
 

עילית33

New member
לא מסכימה אית ך אדם

נישואין פתוחים יכולים לפעמים להוביל בדיוק למקום ההפוך: לעוד יותר עניין מיני אחד בשני..לריגוש חזק יותר במיטה הזוגית, ןלתחושת אינטימיות שמסוגלת לעמוד בכל דבר- דהיינו לאינטימיות חזקה מאוד. כל זוג ומה שעושה לו טוב. כל זוג רשאי להחליט מה מתאי לו ומה משפר את הקשר ביהם- ונישואים פתויחם הם בהחלט אופציה. אולם במקרה זהז נראה לי שהאישה לא שלמה עם החלטתה. אני מרגישה שהיא די "עיוותה" את עצמה כדי להגיע לאיזשהו "שלום בית"..ובדרך עשתה פשרה שלא מתאימה לה. אם לא מתאים לך המצב ואת ( מסיבותיך שלך) לא מסוגלת לסבול את זה שהוא שוכב עם אחרות- עלייך לאמר לו זאת מיד. אין שום היגיון בזה שהוא חי נישואים פתוחים ואת לא, שזה מפריע לך וגורם לך סבל. זה לא פתוח- זה בא אחד על חשבון השני- וזה מצב לא מאוזן ולא הוגן. אין שום סיבה שתסכימי לזה כל עוד אינך בשלה לזה, ואני חושבת שכרגע טוב יהיה אם תחזרו שניכם לקן ותדברו על זה שוב - כך שתוכלי להביע את רגשותייך האמיתיים והמלאים. לא כל אחד בנוי למערכת כזו..ואם כך את מרגישה- הפסיקי את זה לפני שהיה מאוחר.
 

3אריק

New member
זוגיות במשבר

שמית בוקר טוב ! קראתי את תגובות הגולשים אלייך ,אין ספק שכולם אנשים מקסימים עם רצון לעזור ןלהכוין ,עם חלקם הסכמתי ועם חלקם לא כלכך. קודם כל לא כתבת אם את נשואה או רק חיה איתו וזה פרט חשוב מאד בענין שלך יקירתי ,אני מבין לליבך ולרגשותייך ומסכים איתך שקשה מאד יהיה לך לחיות עם המחשבה שבן זוגך מחלק את זמנו גופו ורגשותיו עם נשים אחרות , את אוהבת אותו ,הוא לא אוהב אותך ,אל תחיי באשלייה ,כזאת כי מי שאוהב לא מסוגל להיות עם אשה אחרת בקשר אינטימי אלא אם יש לו בעייה נפשית . כשאלוהים ברא אותנו הוא נתן בנו את הרגשות ובכך הבדיל אותנו מן הבהמה . לפני שאת או אתם פונים לייעוץ זוגי כדאי שתעשו סדר בדברים כי כפי שכתבו לך יועץ לא קוסם והוא לא יפתור לך את הבעיות . תדעי לך שהסכמתך לקבל חיים אינטימיים נוספים, ואני חושב שהסכמה זו באה מאילוץ עצמי שלך למצב בכדי לא לפרק את הזוגיות ,יש בה הרבה סיכון שיכול להביא אותך לסבל מתמשך להרבה שנים ,כפי שהבנתי את לא תהיי מסוגלת למצב זה מסיבה אחת פשוטה , את אוהבת והוא לא ( או לא כל כך ) אני יכול להבטיח לך שהתסריטים של " מה היה שם ) ילוו אותך בכל מהלך החיים שלך איתו ,גם במצבים אינטימיים שלך איתו . היי זהירה בצעדייך בהצלחה אריה אשמח להמשיך ולייעץ לך תמיד
 
קשר חד צדדי

מתסכל - כך נראית לי הזוגיות שלך. לא מבינה איך אפשר לאהוב על ממש במערכת יחסים שאינה מונוגמית. רצוי שתבדקי את עצמך בעניין "האהבה" שאת חשה לבן זוגך. האם זה לא תירוץ לשמר את הזוגיות? האם אינך משכנעת את עצמך שאת אוהבת?
 

karin45

New member
החלטנו לשנות...

נראה לי שהוא החליט לשנות לפי הרצונות שלו, את הסכמת מפחד שמא יירצה לעזוב. לנשואים כאלו השניים צריכים לרצות הוא נהנה מקשרים אלו "רשמית" כי הסכמת איתו את אוהבת אותו, משחזרת ומדמיינת את פגישותיו עם הנשים האחרות וכואבת... ומה איתך? האם כבר היה לך קשר כזה? ניראה לי שאת עדיין לא ואת גם לא רואה את עצמך נפגשת עם גבר אחר וייתכן שגם הוא יודע שלא תעשי זאת אולי הגיעה הזמן שתתנסי במערכת כזו... או ספרי לו שאכן גם את נפגשת יהיה לך קשה... אך לדעתי זה שווה תיראי את תגובתו וייתכן מאד שלא כל כך יימצא חן בעיניו וייגלה שהוא עדיין אוהב אותך ואינו מעוניין להתחלק בך עם אחרים וירגיש את הכאב שאת מרגישה אבל אם אכן יהיה מרוצה מסידור זה אולי הגיעה הזמן שלך לעשות החלטות אפילו שאת עדיין אוהבת
 
נישואין פתוחים

אהבה היא נתינה. לתת את עצמך ומעצמך לזולת. יש אנשים שמוגבלים בנתינה שלהם לאחת/ד, יש אחרים שקיימת בהם האפשרות לנתינה ליותר מאחת/ד. עד לפני שנים ההתנהגות הרווחת בקרב כל בני האדם, גם אלו הנאורים ביותר, הייתה להיות נשוי ליותר מאישה אחת, והם "אהבו על ממש", הווי אומר זה אפשרי! אך, למרות שהדבר "אפשרי", אני אישית לא הייתי ממליץ על "נישואין פתוחים" כפתרון לבעיות ואי-הבנות במערכת זוגית-משפחתית. בדברייך את כותבת מופרשות, שהנכונות שלך/שלכם לחיות ב"נישואין פתוחים" באה מתוך ההכרה "שאיננו רוצים להיות "בית-הכלא" אחד של השני" - כלומר, זו אכן תובנה שאת הגעת אליה, בעקבות גילוי הקשרים האישיים האחרים של בעלך, אך היא לא קשורה ישירות ליחסיו עם האחרות. ואכן, תובנה זו חיה וקיימת גם בקרב בני זוג שלא היה לאחד מהם יחסים מחוץ למסגרת המשפחתית. את מוסיפה ואומרת שהנכונות שלך/שלכם לחיות ב"נישואין פתוחים" באה מתוך ההכרה "בקשר האוהב שיש בינינו" - כלומר, אין לך ספק שאכן בעלת אוהב אותך, וכדרכם של קשרי-אוהבים הם לא רק נאמרים אלא גם באים לידי ביטוי בחיי היומיום. בהמשך דברייך את מתריסה ואומרת: "ולמען האמת לא בטוחה שבאמת אוכל לחיות עם "סידור" כזה בשלווה" - וכאן את לא מבהירה את דברייך האם הסיבה לכך היא אי-הזדהות מוחלטת שלך עם התובנה שאינך רוצה להיות "בית-כלא" עבורו, או שהסיבה היא כי את לא מכירה באהבה שלו אלייך או שלך אליו, או אולי סיבה אחרת. אם הבנתי אותך נכונה, כיום עיקר הקושי שלך הוא ההתמודדות הקשה שלך להמשיך לחיות את חייך כשמוחך וליבך עוסקים בשאלות "עם מי זה עוד קרה?" "מה בדיוק קרה שם?", ולכן את מרגישה כל כך רעה (כפי שתיארת). ועל כך שאלתי, מה מביא אותך לחשוב שאם יחסיו עם אחרת יהיו בהסכמה (נישואין פתוחים), אותם שאלות נוקבות שוב לא יציקו לך? למה את חושבת שאם את תקיימי יחסים עם אחר השאלות "מה קורה אצלו/איתו?" יפסיק לעניין אותך ולהציק לך? כשתעני לעצמך תשובות כנות על השאלות שהצגתי יהיה לך קל יותר להחליט האם להסכים ל"סידור" הזה או לא. אני מאחל לך הצלחה בהתמודדות שלך.
 
שבורה ובוכה

זאת האמירה שמצביעה על סימן השאלה (אולי סימן הקריאה) הגדול ביותר. לדעתי, בהרגשת ה"אהבה" (המרכאות לא בגלל ציניות, בהמשך תביני) שאת מרגישה אל בן זוגך יש מרכיב גדול של תלות. תלות רגשית ואולי תלות נוספת, כלכלית למשל. מתוך כך את הסכמת ל"סידור" שמאפשר לכם להיות יחד ובו זמנית מאפשר חופש לכל אחד. אלא שאת מרגישה לכודה בהסכם זה כי את לא שלמה איתו. לכן ההסכם כולא אותך (הסוהר הוא את עצמך, אגב) ומכאן שאיננו משרת את שניכם בצורה מאוזנת. הסתכלי בהודעה שבטאג ליין "מקומו של הפרט בזוגיות". שלשה תנאים יש שם. האחד, זכותו של כל בן זוג למרחב אישי. השני, התחשבות של כל בן זוג ביכולתו של בן הזוג השני לתת לו את המרחב. השלישי, מאמץ לתת לבן הזוג את המרחב אותו הוא צריך. כרגע, התנאי השני לא מיושם כלפייך, כי את מתקשה לתת לו את המרחב להיות ע אחרות, כאשר את עצמך לא מאפשרת לך עדיין (אם בכלל) את המרחב האישי באותו אופן (בני זוג נוספים). מכאן ש"הסכם" כמו שעשיתם איננו הוגן בשלב זה בחייכם ורצוי שתגבשו הסכם חדש, מתאים לשניכם לאורך זמן. ולגבי הרגשת התלות שלך בבן זוגך, כאן כדאי שתבחני עם עצמך מה קושר אותך אליו באופן כזה שאת מוכנה לוותר על עצמך. אני הייתי מציע שתבדקי כיצד תוכלי לפתח ביטחון עצמי וחוסר תלות באחרים, כך שתוכלי לנווט את מערכת היחסים הזו לכיוון שמתאים לך, וכן כל מערכת יחסים אחרת בחייך.
 
הסכמים והחלטות

ה"הסכם" אליו הגעתם בא מתוך שקר ורמייה ("לאחר משבר גדול בו נודע לי על קשרים של בן-זוגי עם נשים") מכאן, לדעתי, הקושי הגדול בלקבל את "תנאיו" אינך מפרטת את הסיבות להישארותך בקשר, למעט העובדה שאת אוהבת את בעלך. זו גם כנראה הסיבה שהסכמת לסלוח על בגידותיו. לזה, אמרו כבר לפני, מתווספות כנראה סיבות נוספות (החשש מפני הלבד, סיבות כלכליות, ילדים אולי) אבל, יחד עם הסליחה הזו התבקשת לקבל גם אולטימטום להמשך היחסים. אולי אולטימטום סמוי, אך עדיין ... את אמנם מציגה זאת כהחלטה משותפת ("החלטנו לשנות...") אולם קשה להתעלם מהקושי שלך להשלים עם ההחלטה שלדעתי, נכפתה עלייך ("אני ממשיכה לחזור ולכעוס ולהיפגע מהקשרים שהיו, ולמען האמת לא בטוחה שבאמת אוכל לחיות עם "סידור" כזה בשלווה") ונשאלות השאלות - האם בן זוגך יודע כיצד את חשה ביחס לקשרים שניהל בטרם התקבלה ההחלטה על ה"שנוי והקָבַלה"??? האם בן זוגך יודע כיצד את מרגישה ביחס להחלטה שקיבלת/ם? האם הוא מודע לעובדה ש"פתיחת בית הכלא" בעצם גורמת לך להיות אסורה ומיוסרת עם עצמך? ומה את מבקשת לעצמך???? עליך לשוחח עמו, להציג בפניו את העובדות כמות שהן, כואבות ככל שיהיו ולנסות להגיע לפתרון שלא יגרום לך סבל
 

שמית

New member
תגובה לתגובות

קודם תודה על כל התגובות. מצבי האנרגטי (הנמוך) לא ממש מאפשר לי להגיב לכל אחד אבל אני קראתי וממשיכה לקרוא את תגובותיכם ואת השאלות שאתם מעלים שהן בהחלט לעניין. אז אגיב כאן כללית: יכול להיות שיש כאן תלות רגשית כלשהי, אני חושבת שביחסים רגשיים קרובים יש מימד של תלות, זה לא יוצא דופן, וגם אם לא רצוי, נראה שזו המציאות... לגבי ההחלטה שלנו או שלו -ההחלטה היא באמת שלנו, ברור שכרגע קל לו הרבה יותר מאשר לי, כי אני מנסה לשנות, והוא פשוט ממשיך... עצם חוסר הסימטריה הזו היא מכעיסה. מה שקשה לי זה איזה שהוא פער בין הרציונל שאומר לי "הוא לא רכושך, הוא זכאי לחיות את חייו" לבין הרגשות שאומרות "הלואי שכל רצונו היה לחלוק איתי את חייו באופן בלעדי...". והדברים אינם פשוטים כי קשה לי מאוד לחיות בתחושה שמשקרים לי אבל אמת שכזו, גם איתה קשה לחיות.....לגבי תקשורת - אנחנו מדברים על הדברים, אבל לפעמים אני לא בטוחה שהוא הכתובת לליבון כל תחושותיי. לגבי אהבה מונוגמיות ונישואים פתוחים - אני בטוחה לגבי האהבה שלו אליי,אנחנו לא הגדרנו עצמנו כנשואים פתוחים (כי אז הכל פתוח, ושמנו גבול היכן שקשרים אחרים עלולים לפגוע בקשר ביננו), אני התעלמתי מתגובות שבאות מתוך הסתכלות שרק קשר מונוגמי הוא "אמיתי" וכל רצון למשהו אחר מראה על בעייתיות. בגלל מצב הרוח הקשה שלי לא סיפרתי על דברים טובים שקורים לנו ולי באופן אישי בעקבות שינויים אלו ויש כאלו (אני רואה אתכם מרימים גבה ?) יש תחושה של קשר חזק יותר למציאות, לחיים, מאחר והשקרים אינם "עומדים ביננו" אז יש תחושה של קשר אמיתי ואמיץ יותר. ואם הרגשתי קודם "רדומה" לחיים אז עכשיו אני חיה אותם אינטנסיבי יותר (לטוב ולרע). זהו בינתיים מקווה שאשכיל למצוא את הדרך להיות מאושרת יותר בהמשך
 
למעלה