לא יודעת איך ומה
New member
מתקשה להחליט
בקיצור ובהכי בנלי: אני בזוגיות ובקראש מטורף על גבר אחר.
בת 34, ביחד שש שנים. מההתחלה היו קצת חריקות, סקס שלא התרומם, פחד שלי מהתמסרות מוחלטת לדבר הזה, מחשבות על האם זו באמת אהבת חיי.
ומצד שני, חיבור נהדר לגבר שמרגיש ממש מהרגע הראשון כאילו הוא אחי, המשפחה שלי, הכל שלי (מינוס התשוקה אולי, אבל לכי תדעי, אנחנו באמת יחד זמן מה ואני כבר לא משוכנעת במה היה בהתחלה. כן זוכרת שהרגשתי כאילו העולם עצר מלכת כשנפגשנו, היינו מאוהבים בשגעון).
בשנתיים האחרונות יש לנו משברים חוזרים סביב נושא הילדים, שהוא כבר ממש רוצה ודחוף לו, והעבודה שאני מתקשה להתחייב אליו באמת, להחליט שזה זה וזה לתמיד (לתמיד בינתיים כלומר).
ואני מצטערת על הקישור הגרוע - ברור ששני הדברים לא מחוברים - אבל לא מזמן הלכתי לארוחת ערב בלעדיו, ופגשתי שם מישהו שהרגשתי איתו דברים ששכחתי שקיימים. דיברנו כל הלילה, ובסופו הוא אמר לי את אותו הדבר, שזה מצחיק אבל הוא מרגיש מאוהב, ושאם נסיבות החיים שלי משתנות אז הוא ממש מקווה שארים לו טלפון.
אז קודם כל - אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו מאז. נון סטופ. וגם אם נשים את זה בצד רגע, אני לא מצליחה להחליט מה לעשות עם הבן זוג שלי. הסקס שלנו מועט ולא מדהים, לדעתי בעיקר בגלל שלו אין עניין (הוא יסכים שהוא לא איזה חובב סקס גדול, אבל יגיד שאפשר לשפר הרבה אם אני אתנהג אחרת), ואני מרגישה שאני מפספסת משהו ענק שיש לחיים להציע באשמת זה.
אבל הוא באמת החבר הכי טוב שלי, המשפחה היחידה שלי - אין לי משלי - ואני בת 34. להפרד ממנו עכשיו, להתחיל את החיים מחדש כרווקה בעיר גדולה נשמע לי מטורף. כן, יש לנו בעיות, אבל מה, לאחרים אין? לא עדיף לעשות ילד, להיות משפחה, כל הדברים האלה, גם אם זה לא 100% מה שאני חושבת שאני רוצה?
להפרד ממנו יהיה כל כך קשה, וסביר להניח שאהיה פחות שמחה עם החיים שלי. בודדה ואומללה וזה לא יהיה כיף. ואם לא להפרד - איך מפסיקים את המחשבות האובססיביות על כך שאולי יש משהו שימלא אותי יותר בחוץ, וספציפית על האדם האחד שממש הפך לי את הלב לאחרונה?
תודה לקוראות ולקוראים, מעריכה את העזרה שלכן.ם
בקיצור ובהכי בנלי: אני בזוגיות ובקראש מטורף על גבר אחר.
בת 34, ביחד שש שנים. מההתחלה היו קצת חריקות, סקס שלא התרומם, פחד שלי מהתמסרות מוחלטת לדבר הזה, מחשבות על האם זו באמת אהבת חיי.
ומצד שני, חיבור נהדר לגבר שמרגיש ממש מהרגע הראשון כאילו הוא אחי, המשפחה שלי, הכל שלי (מינוס התשוקה אולי, אבל לכי תדעי, אנחנו באמת יחד זמן מה ואני כבר לא משוכנעת במה היה בהתחלה. כן זוכרת שהרגשתי כאילו העולם עצר מלכת כשנפגשנו, היינו מאוהבים בשגעון).
בשנתיים האחרונות יש לנו משברים חוזרים סביב נושא הילדים, שהוא כבר ממש רוצה ודחוף לו, והעבודה שאני מתקשה להתחייב אליו באמת, להחליט שזה זה וזה לתמיד (לתמיד בינתיים כלומר).
ואני מצטערת על הקישור הגרוע - ברור ששני הדברים לא מחוברים - אבל לא מזמן הלכתי לארוחת ערב בלעדיו, ופגשתי שם מישהו שהרגשתי איתו דברים ששכחתי שקיימים. דיברנו כל הלילה, ובסופו הוא אמר לי את אותו הדבר, שזה מצחיק אבל הוא מרגיש מאוהב, ושאם נסיבות החיים שלי משתנות אז הוא ממש מקווה שארים לו טלפון.
אז קודם כל - אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו מאז. נון סטופ. וגם אם נשים את זה בצד רגע, אני לא מצליחה להחליט מה לעשות עם הבן זוג שלי. הסקס שלנו מועט ולא מדהים, לדעתי בעיקר בגלל שלו אין עניין (הוא יסכים שהוא לא איזה חובב סקס גדול, אבל יגיד שאפשר לשפר הרבה אם אני אתנהג אחרת), ואני מרגישה שאני מפספסת משהו ענק שיש לחיים להציע באשמת זה.
אבל הוא באמת החבר הכי טוב שלי, המשפחה היחידה שלי - אין לי משלי - ואני בת 34. להפרד ממנו עכשיו, להתחיל את החיים מחדש כרווקה בעיר גדולה נשמע לי מטורף. כן, יש לנו בעיות, אבל מה, לאחרים אין? לא עדיף לעשות ילד, להיות משפחה, כל הדברים האלה, גם אם זה לא 100% מה שאני חושבת שאני רוצה?
להפרד ממנו יהיה כל כך קשה, וסביר להניח שאהיה פחות שמחה עם החיים שלי. בודדה ואומללה וזה לא יהיה כיף. ואם לא להפרד - איך מפסיקים את המחשבות האובססיביות על כך שאולי יש משהו שימלא אותי יותר בחוץ, וספציפית על האדם האחד שממש הפך לי את הלב לאחרונה?
תודה לקוראות ולקוראים, מעריכה את העזרה שלכן.ם
