מתקרבת... נכנסת....
אך בקושי משאירה סימן. תהפוכות השבוע האחרון פה צרמו לעיניי ונאלמתי קצת. אני גם פחות מפעילה מחשב, מפנה זמן לקריאה וטלוויזיה. מתגעגעת לפורום בתרכובת הישנה והטובה שלו... קצת שקט כאן לאחרונה (אולי הקיץ מוציא את כולם החוצה
) היום זה 4 שנים ל"טעות חייו" (כמו שאמר לי חבר בזמנו) שעשה אבי ילדיי. הוא העדיף להשאר בביית ולראות משחק מהמונדיאל ביום שישי בבוקר, במקום לבוא ליום ההולדת של בתו (אז בת 4). זה מה שנקרא הקש ששבר את גב הגמל, ובגלל זה אני פשוט אלרגית לכדורגל. מעבר לזה סתם הסתכלות על המצב, וזה קצת מבאס. עוד שנה עברה, יש לי יומולדת שבוע הבא, ואין קשר. אני לא בבעסת עולם בגלל זה [מגלגלת עיניים], טוב לי בלבד שלי עם הילדים, אבל זה עדיין מקונן מעט. לא רוצה ללכת לישון לבד... לא רוצה לקום לבד... רוצה לבלות שבת בבוקר (ואת כל היום) בקריעת הסדינים כשהילדים אצלו... רוצה הפעתות קטנות פה ושם... הדברים הקטנים שבקשר.
וכמו שאמר האיש בשחור לאיניגו מונטויה, אני נאלצת לאמר לי: .I'm afraid you'll just have to wait ....
ובהמשך למשפט הדגל של חברת גינס: .GOOD THINGS COME TO THOSE WHO WAIT אז בינתיים אני אשאר על קצה צוק האי-שפיות, מחזיקה בחבל שהספרדי שלשל לי מלמעלה ואשתה לי כוס גינס...
BAV.
אך בקושי משאירה סימן. תהפוכות השבוע האחרון פה צרמו לעיניי ונאלמתי קצת. אני גם פחות מפעילה מחשב, מפנה זמן לקריאה וטלוויזיה. מתגעגעת לפורום בתרכובת הישנה והטובה שלו... קצת שקט כאן לאחרונה (אולי הקיץ מוציא את כולם החוצה