יצור מקומי
New member
|מתפרץ|
סליחה על ההתפרצות, אבל גם ראיתי שדברתם על SMSים וגם הייתי חייב לשתף עוד אחד או שניים (או שבעים...) ב... לא משנה, תחליטו לבד. אגב, נעים מאד, אני יצור מקומי... שלחתי לך היום הודעה מסתללרת. מפלאי הטכנולוגיה... כתבתי לך "בואי נתחתן כבר וזהו..." כתבת לי בחזרה "מה אני אמורה לעשות כעת?" "לפתוח יומן" עניתי. אני יודע שאני טוחן מים. אני יודע שלא נח לך המצב הזה. כבר טרחת והסברת לי אתמול שכרגע לא נראה לך שאנחנו מתאימים. אפילו מזה לא הופתעתי. לא בגלל שנפרדנו כבר לפני שבוע. אפילו לא מפני שבשיחת הטלפון הראשונה שלנו, עוד בטרם נפגשנו, אמרת לי את אותו הדבר, אם אינני טועה באותן מילים בדיוק... לא הופתעתי מכך משום שזה מצב כמעט מגדרי בתורת הקבוצות, של קבוצת ה"רווקות מתבגרות". אמנם, מי אני שאתוכח עם אלה הטוענות שאצל גברים זה אותו דבר. אני יודע על עצמי בלבד. לא יצא לי לצאת עם הרבה גברים כך שאיני יודע ממש איך זה הולך אצל גברים אחרים. אני יודע כמה דברים על עצמי ואת כל השאר על נשים... ובכל זאת, למרות שלא הופתעתי ולמרות שאני יודע שאת תמשיכי לחשוב שאיננו מתאימים אמשיך ואומר את דברי. סביר להניח שלא תקראי את הדברים הללו אפילו, אבל בכל זאת אני כותב לך. אני מאמין שבאיזשהו מקום הדברים יתגלגלו לאזנך או ללבך ולו בתחושה בלבד... אמנם שאלתי אותך אתמול את השאלה הזאת, אבל אני חוזר ושואל אותה גם כאן. אם את כל כך משוכנעת שזה לא זה, מדוע התקשרת אתמול? אמנם היה לך תירוץ סביר לגבי אתמול, אבל שלשום? ולפני שלשום? ובמוצאי שבת? אם כל כך מבורר לך הענין הזה, מדוע אני לא מרגיש שאת משדרת כך? למרות שאת אומרת את זה בצורה כל כך נחרצת... אמנם את מסבירה שזה קשה לאחר הקשר שהיה לך איתי ככה להתנתק בפתאומיות, אבל כדאי שתסבירי לי את זה בצורה יותר משכנעת. משום שאם היה לך כזה ברור שזה לא זה לא היית מתקשרת כך פעם אחר פעם "רק לומר לילה טוב כי ככה הלב שלי אמר לי" וכיוצא בזה... היה לך טוב איתי. כך את טוענת. אם היית צריכה לבחור בין הבחורים שיצאת איתם, ויצאת עם הרבה, אין לך ספק שהיית בוחרת להתחתן איתי. זאת אמרת לא לי בלבד. ואף על פי כן את לא יכולה. את לא מרגישה ש"זה זה". את יכולה להצביע על כל הדברים הטובים שמצאת בי ובקשר שהיה בינינו. את יכולה לספר לי כמה שהיה לך נח איתי וכמה היית יכולה להיות את ללא מסכים וללא מסכות, ואף על פי כן "זה לא זה". מדוע? כי את "לא מרגישה את זה"... שאלת לא אחת את אחותי ועוד כל מיני נשים נשואות איך יודעים ש"זה זה"? "לא יודעים..." הן הסבירו לך, פשוט רואים שיש התאמה, יש תקשורת טובה, יש רצון טוב והבנה, יש נכונות ללכת לקראת משני הצדדים... אז אפשר להתחיל לבנות זוגיות טובה. אבל אז מצאת לעצמך דרך אחרת לומר את ה"לא" המדובר. "אני לא מרגישה משיכה ואני לא מרגישה שאני מתלהבת..." אמרת לי. שאלתי אותך אם את מרגישה דחיה. אמרת לי שלא. אמנם ניסית להגביל את ה"אי דחיה" הזאת לחיבוק בלבד. אמרת לי שאת לא רואה את עצמך מנשקת אותי. שזה דוחה אותך המחשבה על כך (כיאה לדתיים טובים - אנחנו, הרי, שומרים נגיעה). אבל לדעתי זה היה סתם תירוץ. ותסלחי לי על הפקפוק שאני מטיל בדבריך... גם על ההתלהבות אני יכול לענות לך את אותו דבר שעניתי לך לגבי "איך יודעים שזה זה...". אומר לך יותר מזה - בעצם מצאת הגדרה יותר נוחה בשבילך לומר לעצמך בדיוק מה שאמרת לפני כן - שאת לא מרגישה ש"זה זה"...
סליחה על ההתפרצות, אבל גם ראיתי שדברתם על SMSים וגם הייתי חייב לשתף עוד אחד או שניים (או שבעים...) ב... לא משנה, תחליטו לבד. אגב, נעים מאד, אני יצור מקומי... שלחתי לך היום הודעה מסתללרת. מפלאי הטכנולוגיה... כתבתי לך "בואי נתחתן כבר וזהו..." כתבת לי בחזרה "מה אני אמורה לעשות כעת?" "לפתוח יומן" עניתי. אני יודע שאני טוחן מים. אני יודע שלא נח לך המצב הזה. כבר טרחת והסברת לי אתמול שכרגע לא נראה לך שאנחנו מתאימים. אפילו מזה לא הופתעתי. לא בגלל שנפרדנו כבר לפני שבוע. אפילו לא מפני שבשיחת הטלפון הראשונה שלנו, עוד בטרם נפגשנו, אמרת לי את אותו הדבר, אם אינני טועה באותן מילים בדיוק... לא הופתעתי מכך משום שזה מצב כמעט מגדרי בתורת הקבוצות, של קבוצת ה"רווקות מתבגרות". אמנם, מי אני שאתוכח עם אלה הטוענות שאצל גברים זה אותו דבר. אני יודע על עצמי בלבד. לא יצא לי לצאת עם הרבה גברים כך שאיני יודע ממש איך זה הולך אצל גברים אחרים. אני יודע כמה דברים על עצמי ואת כל השאר על נשים... ובכל זאת, למרות שלא הופתעתי ולמרות שאני יודע שאת תמשיכי לחשוב שאיננו מתאימים אמשיך ואומר את דברי. סביר להניח שלא תקראי את הדברים הללו אפילו, אבל בכל זאת אני כותב לך. אני מאמין שבאיזשהו מקום הדברים יתגלגלו לאזנך או ללבך ולו בתחושה בלבד... אמנם שאלתי אותך אתמול את השאלה הזאת, אבל אני חוזר ושואל אותה גם כאן. אם את כל כך משוכנעת שזה לא זה, מדוע התקשרת אתמול? אמנם היה לך תירוץ סביר לגבי אתמול, אבל שלשום? ולפני שלשום? ובמוצאי שבת? אם כל כך מבורר לך הענין הזה, מדוע אני לא מרגיש שאת משדרת כך? למרות שאת אומרת את זה בצורה כל כך נחרצת... אמנם את מסבירה שזה קשה לאחר הקשר שהיה לך איתי ככה להתנתק בפתאומיות, אבל כדאי שתסבירי לי את זה בצורה יותר משכנעת. משום שאם היה לך כזה ברור שזה לא זה לא היית מתקשרת כך פעם אחר פעם "רק לומר לילה טוב כי ככה הלב שלי אמר לי" וכיוצא בזה... היה לך טוב איתי. כך את טוענת. אם היית צריכה לבחור בין הבחורים שיצאת איתם, ויצאת עם הרבה, אין לך ספק שהיית בוחרת להתחתן איתי. זאת אמרת לא לי בלבד. ואף על פי כן את לא יכולה. את לא מרגישה ש"זה זה". את יכולה להצביע על כל הדברים הטובים שמצאת בי ובקשר שהיה בינינו. את יכולה לספר לי כמה שהיה לך נח איתי וכמה היית יכולה להיות את ללא מסכים וללא מסכות, ואף על פי כן "זה לא זה". מדוע? כי את "לא מרגישה את זה"... שאלת לא אחת את אחותי ועוד כל מיני נשים נשואות איך יודעים ש"זה זה"? "לא יודעים..." הן הסבירו לך, פשוט רואים שיש התאמה, יש תקשורת טובה, יש רצון טוב והבנה, יש נכונות ללכת לקראת משני הצדדים... אז אפשר להתחיל לבנות זוגיות טובה. אבל אז מצאת לעצמך דרך אחרת לומר את ה"לא" המדובר. "אני לא מרגישה משיכה ואני לא מרגישה שאני מתלהבת..." אמרת לי. שאלתי אותך אם את מרגישה דחיה. אמרת לי שלא. אמנם ניסית להגביל את ה"אי דחיה" הזאת לחיבוק בלבד. אמרת לי שאת לא רואה את עצמך מנשקת אותי. שזה דוחה אותך המחשבה על כך (כיאה לדתיים טובים - אנחנו, הרי, שומרים נגיעה). אבל לדעתי זה היה סתם תירוץ. ותסלחי לי על הפקפוק שאני מטיל בדבריך... גם על ההתלהבות אני יכול לענות לך את אותו דבר שעניתי לך לגבי "איך יודעים שזה זה...". אומר לך יותר מזה - בעצם מצאת הגדרה יותר נוחה בשבילך לומר לעצמך בדיוק מה שאמרת לפני כן - שאת לא מרגישה ש"זה זה"...
