אני מתאכזבת.... אולי גם כי מצפה... בלי שיש לי על זה שליטה...... זה בא וקורה לי גם בלי הכנה...... וזה תמיד כואב נורא..... להרים חומה ולהתגונן זה דבר שהיתי עושה פעם אבל אז החומה היתה סוגרת לי גם את כל שאר הרגשות ונהיתי אטומה... לכן הפסקתי לשים חומות פיתחתי שיטות אחרות אחת מהן של התרחקות או של שליטה ברגשות ע"י מחשבות טובות..... לא מוותרת על ציפיות, נכון שמצפה פחות מאנשים שכל חיי,אכזבו אותי אבל תמיד יש עוד איזה מבחן.... אולי בכל זאת... אין רווח באכזבה. אני כן למדתי לוותר על הציפיה. יש אנשים שאני לא מצפה מהם יותר לשום דבר ולכן גם לא אתאכזב מהם לעולם. לדוגמא הורי מעולם לא עזרו לי עם הילדים שלי למדתי לא לצפות מהם לעזרה לא אבקש ולא מבקשת ולכן גם אין אכזבה. פשוט מאד! לומדים להשלים עם מה שאין!
עלול להיות גודל האכזבה.הורגלנו לצפות, וכולנו מכירים את התשובה יהייה טוב,זה חלק מהעניין.תמיד מצפים אנו לנסתר והבלתי ידוע ואם לוא יאכזבנו הרי שמשאלתנו התגשמה.ובאם נתאכזב הרי צפינו לכך. לסיכומו של דבר הצפיה נותנת טעם מסויים לחיים והאכזבה מחזירתנו למציאות. וחשבו על כך