יונה, תסבירי לי את המשפט
"ציפיות מיחסים הדדיים,שחר,חברות ללא תנאים לא מובילה לאכזבות ,תאמיני לי." כך כתבת בהודעתך. יונה, אני לא מאמינה בזה. אין מצב שאין ציפיות מיחסים הדדיים. זה לא משהו מוגדר. זה משהו שמתבקש. זה לא חלילה שאני אקשיב לצרות שלך... כדי שבבוא היום תקשיבי לצרות שלי... ממש לא. זה לא שאני אופה לך עוגה ליומולדת או אביא לך סיר מרק כי את חולה כדי שתעשי לי להפך, בכלל לא. אין לי את הציפיות האלה כשאני מקיימת את החברות איתך או עם כל אדם אחר, אבללללללללל, וזה האבל הגדול, על פי עקרון ההדדיות המתבקש מחברוּת, שהרי אני לא חברה של עצמי, אלא של מישהי או מישהו, ברור שאם יקרה מצב הפוך ולא ארגיש חיזוקים וחום חזרה מחברה טובה שהחשבתי כטובה, אני ארגיש מאוכזבת. זה מנוגד לכל היגיון שלא ארגיש ככה. זה מתבקש. זה לא יכול להיות אחרת. אנחנו לא רובוטים בעולם הזה. יש לנו לב ונשמה ורגשות. זה כואב. זה מאוד כואב לא לקבל תמיכה כשצריך, ממישהו שחשבת שתקבל ממנו, בין אם הוא חבר או הורה, או אח. כך אני רואה את הדברים. ואיך הפרי האסור אומרת? "ושיקום מישהו ויגיד אחרת..." ולגבי הפורום השכן. ההחלטה שלי היא מאוד קרה והגיונית. אני צריכה את המקום ההוא לטובתי האישית. לשמירה על סגנון חיים שחשוב לי בחיי ואני אקבע אחרת את המינון שלי שם שישתנה לגמרי עכשיו, ואת סוג התגובות והשרשורים שבהם אקח חלק. הכול יהיה אחרת. למדתי מספיק מהניסיון הקשה הזה.