הולדן קולפילד בשדה
New member
מתפייס עם העולם
Neil young – live rust
"רוץ, אין לך לאן לרוץ" (למי בדיוק 'משינה' פונים? לקאנטרי ג'ו או לניל יאנג, הממהר כ"כ להוציא אלבומי סיכום – אחד אחרי השני- בשלהי שנות השבעים?)
הרהורים על סוס משוגע מעטים הם האמנים בקליבר של ניל יאנג. קבלו תיקון - בודד הוא האומן בקליבר של יאנג. וגם שם יש לו ל'שווה קליבר' – בוב דילן (צימרמן בשבילכם).
כוונות לחוד – ומציאות לחוד (רטרוספקטיבה להמונים) אין לי כוונה לסקור כאן את הקריירה הארוכה של יאנג, אני מציג בפניכם רק ראשי פרקים של ראשית הקריירה של יאנג, בתקווה שאתם מכירים לבד את האגדה על בוריה. ואם לא, אז זה הזמן להתחיל לצלול לתוך העניינים... - ניל יאנג נולד בקנדה, ובכך הפך אותה ממדינה שלא ברור מדוע המפה מקדישה לה כ"כ הרבה מקום (אחרי הכל, זאת המדינה השניה בגודלה היבשתי אחרי רוסיה) – למדינת חלומותיי... - בגיל 16 הוריו התגרשו. כותבי טורים מוזיקליים רבים (וסתם פלצנים ופסיכולוגים בגרוש) מרבים להתייחס לנקודה זו בחייו כ'קו השבר הראשון'. אז למה שאני אהיה יוצא דופן? - את דרכו המוזיקלית החל כבר בתיכון. כבר בגיל זה הספיק הקים ולפרק להקות במהירות שמתחרה רק בזו של האדמו"ר קלפטון. - בגיל 22 (כך נדמה לי) ארז יאנג חולצת משבצות ישנה ובלתי אופנתית, גיטרה, רעמת שיער בלתי אפשרית, ובעיקר את עצמו – ונסע למרכז היקום המוזיקלי של אותה תקופה (לא, לא ליברפול ואפילו לא לונדון)- למקום בו ה'חומר הטוב' אף פעם אינו נגמר, היפים מתגלגלים כמו זבל ברחוב והמוזיקה פורצת מכל בית – קליפורניה. - להקתו המשמעותית הראשונה היתה הבפאלו ספרינגפילד (בה שיתף פעולה עם סטיבן סטילס – כן, כן אותו בחור מ-CSNY). הלהקה היתה עסוקה במריבות פנימיות בלתי פוסקות, אך בטרם התפרקה נתנה לעולם שלושה אלבומי ענק בעלי שם המתארים את הקריירה שלה באופן מדויק (Buffalo Springfield הראשון, Buffalo Springfield Again השני, וכמובן Last Time Around לסיום...
בכך שינתה את הפולק-רוק בפרט ואת הרוק האמריקאי בכלל, באופן שלא ניתן להפריז בחשיבותו... (ומה חשבתם, שכל התרומה שלהם מסתכם בצליל המדליק של – for what it's worth ???) - לאחר פירוק הלהקה פנה יאנג לקריירת סולו, שסופה לא נראה לעין גם היום – למעלה מ-30 שנים מאוחר יותר. לאורך קריירה זו ליוותה אותו בעיקר להקת crazy horse. - בתחילת דרכו, במקביל לפעילותו כאומן בודד, הוא חבר גם לקרוסבי, סטילס ונאש – כדי ליצור את הסופרגרופ – CSNY. אלבומם המשותף déjà vu, נחשב עד היום לאלבום הסיכום המפואר של תרבות ההיפים ופליטי שנות ה-60. אלבומם בהופעה 4 way street הוא 'חיית המחמד' האהובה עלי - אלבומיו after the goldrush (בו התחיל את הסכסוך המוצלח ביותר בהיסטוריה של הרוק – בינו לבין לינרד סקינרד, בשירו southern man. שזכה לתגובה הולמת בדמות sweet home Alabama – ההמנון הדרומי האולטימטיבי), harvest (אלבומו הכאוב, האישי והנמכר ביותר), on the beach (שבו זוכה יאנג להשחיל את המילה האחרונה בויכוח עם החבר'ה של ואן זאנט – בשירו walk on), וגם rust never sleeps (האלבום שהוא אביו מולידו של האלבום live rust) ועוד אחרים, רבים וטובים – הם דוגמה מאלפת לאופן שבו יש לכתוב ולנגן תקליטי רוק: חזק וישר מהלב! - קריירה עשירה זו זיכתה אותו בתואר אמן העשור (70) של המגזין רולינג סטון. הוא ראוי לתואר, ללא צל של ספק.
הרהורים אחרונים - ניל יאנג הוא אחד מגדולי כותבי המילים והמלחינים של ימינו. הטקסטים שלו רוויים בנגיעות פוליטיות ובחוכמת חיים נדירה. - הוא גם אחד הגיטריסטים הטובים ביותר שישנם. למרבה הצער, לא רבים מכירים אותו ככזה. תקשיבו שוב ותווכחו בעצמם. העוצמה שיוצאת לו מבין המיתרים פשוט מדהימה. - ניל יאנג הוא האיש עם המבט העצוב בעולם. - אין אף אדם בעולם שגורם לי להתענג על הסיגריה כמו יאנג... - ניל יאנג הוא הגיבור שלי.
נתפייסה נתפייס אחרי שסיים לריב עם כולם, להפרד מאשתו, להיות מוכה בידי הגורל ובידי מעריציו כאחד, מוצא 'הפלא השמיני' של העולם (טוב, אולי התשיעי לאחר דילן) את הזמן והרצון להעניק מתנה לכל אוהדיו... בעבר כבר ניסה יחד עם חבריו ל-CSNY להרגיז את כולם עם האלבום 4 way street ולתת בו רק שירים שאינם להיטים (ובמיוחד הגדישו החבר'ה את הסאה בפתיחה, שם הם נותנים את חצי דקת הסיום של suite judy blue eyes, כמו מתגרים במאזין – אנו יודעים למה אתה מצפה – אבל לא תקבל את זה כאן...) או בגרסה שונה מזו המוכרת, מתפנה 'המשוגע' לתת לאוהדיו בדיוק מה שהם רוצים – אלבום סיכום עשור של פעילות מבורכת, הפעם (לאחר decade שיצא שנתיים לפני כן וסיכם באופן די ממצה, בשלושים שירים, את הקריירה של יאנג) בהופעה חיה.
מפעל חיים ברוכים באים למופע של ניל יאנג והסוס המשוגע. מופע סיכום של שנות ה-70 (ושלהי שנות ה-60), שמציג את הפנים היפהפיות של יאנג. הילד והגבר, הצד הרך והצד המחוספס, הגיטרה האקוסטית והחשמלית – הכל בחבילה אחת קטנה גדולה. נכון, תצוגת תכלית דומה נתן יאנג (בגירסה מקוצרת) מעט מוקדם יותר באלבומו rust never sleeps, וארבעה מלהיטי האלבום ההוא חוזרים באופן זהה גם כאן. אז מה???? עדיין אני מחזיק את שניהם בבית, ולא רק שאיני מרגיש כפתי שמכרו לא סחורה ממוחזרת, אני אף מרחם על מי שלא מכיר ומוקיר את העונג העילאי הזה... (אם כי גם מקנא במי שיש לו הזדמנות להכיר את יאנג מבראשית. זו דרך נפלאה להתחיל...) לאלבום ההופעה נלווה בזמנו גם סרט המלווה אותו, אבל אנו נדון כאן רק באלבום. יש בו מספיק 'דובדבנים' כדי לפאר כמה וכמה טורים.
האלבום הנכון (ביקורת? קטונתי. רק דברי שבח והלל) למסיבה הכי שמחה לסיכום תקופה מאז 'הוולס האחרון' של 'הלהקה', מביא יאנג את מיטב להיטיו מהרכים והשקטים שבהם, ועד לנאמברים הקשוחים והרצחניים. אלה ואלה דופקים בראש באותה מידה של הצלחה, ומותירים את המאזין המום לנוכח מתקפת הרוק'נרול האכזרית והמוצלחת כל כך. 16 קטעים בסה"כ ושעה ורבע של התעלות הנפש. יאנג לא סוטה ברוב המקרים מגרסת המקור של השירים, אבל הם כ"כ מוצלחים, שממש אין צורך. הקהל תורם בעיקר מחיאות כפיים – זה מספיק.
בכך שינתה את הפולק-רוק בפרט ואת הרוק האמריקאי בכלל, באופן שלא ניתן להפריז בחשיבותו... (ומה חשבתם, שכל התרומה שלהם מסתכם בצליל המדליק של – for what it's worth ???) - לאחר פירוק הלהקה פנה יאנג לקריירת סולו, שסופה לא נראה לעין גם היום – למעלה מ-30 שנים מאוחר יותר. לאורך קריירה זו ליוותה אותו בעיקר להקת crazy horse. - בתחילת דרכו, במקביל לפעילותו כאומן בודד, הוא חבר גם לקרוסבי, סטילס ונאש – כדי ליצור את הסופרגרופ – CSNY. אלבומם המשותף déjà vu, נחשב עד היום לאלבום הסיכום המפואר של תרבות ההיפים ופליטי שנות ה-60. אלבומם בהופעה 4 way street הוא 'חיית המחמד' האהובה עלי - אלבומיו after the goldrush (בו התחיל את הסכסוך המוצלח ביותר בהיסטוריה של הרוק – בינו לבין לינרד סקינרד, בשירו southern man. שזכה לתגובה הולמת בדמות sweet home Alabama – ההמנון הדרומי האולטימטיבי), harvest (אלבומו הכאוב, האישי והנמכר ביותר), on the beach (שבו זוכה יאנג להשחיל את המילה האחרונה בויכוח עם החבר'ה של ואן זאנט – בשירו walk on), וגם rust never sleeps (האלבום שהוא אביו מולידו של האלבום live rust) ועוד אחרים, רבים וטובים – הם דוגמה מאלפת לאופן שבו יש לכתוב ולנגן תקליטי רוק: חזק וישר מהלב! - קריירה עשירה זו זיכתה אותו בתואר אמן העשור (70) של המגזין רולינג סטון. הוא ראוי לתואר, ללא צל של ספק.
