מתעקשת להיעלב

[פלגיה]

מתעקשת להיעלב

זאת ההגדרה החדשה לבת השש שלי. אי אפשר להחמיא לאף אחד מבני הבית בלי שהיא תצוץ עם "מה, ולמה לי לא אומרים כמה שאני גם חמודה?" בקול נעלב ועל סף דמעות. ולא, לא מתחשק לי למדוד בצורה מדוייקת כמה מחמיאים לכל אחד, ולא מתחשק לי לתת תמיד הכל בשווה. לפעמים האחות הגדולה או הקטנה עושים משהו ראוי לשבח, ואני לא רוצה באותו רגע להחמיא גם לה (מה גם שזה מצחיק לומר לה "כל הכבוד, גם את עושה פיפי בשירותים") יש רעיונות אחרים?

 

[אסתר לרגע]

מה חסר לה?

אולי מחמאות? אולי זמן איכות איתך? אולי זה חלק מהחרדות לפני כתה א' - איזשהו צורך באישור שהיא מוצלחת ומוערכת? אני כבר הרבה זמן מתלבטת איך לגרום לילדים לפתח הערכה פנימית שאינה תלויה בגורמים מבחוץ. לא הגעתי למסקנה. בכל מקרה לנסות לתת לה את מה שחסר לפני שהיא תובעת אותו.

 

[עפרה ד]

הזכרת לי את הבת שלי...../images/Emo6.gif , בערך בגיל הזה...

שבאה אלי פגועה מחברה. מיד קבלה הסבר מלומד, שלהעלב בוחרים, וענתה, די בכעס: "בסדר, בוחרים! אז, בחרתי להעלב, עכשיו את מוכנה להתייחס אלי שנעלבתי?" ולעניין... אני לא הייתי מתרגשת מידי. הייתי עונה את האמת, "את חמודה, אבל לא צריך להגיד את זה כל הזמן", וממשיכה הלאה.

 

[חני 20]

זה בעיה

אני זוכרת שבתור ילדה הרגשתי שאני מקבלת פחות אמא שלי לא ניסתה לשכנע אותי אחרת כי זה באמת היה רק בראש שלי אבל בראייה לאחור,אני חושבת שיש ילדים שצריכים יותר אהבה וחיזוקים ממה שנדמה לנו וזאת הדרך שלהם לבקש. אני מפרשת את זה כך: הילד רוצה יחס וגילויי חיבה נוסף על מה שהוא מקבל,הוא מבקש את זה בדרך של קיטורים וקנטרנות ומקבל את ההפך. הדרך להתמודד: להגיד לו,"אני מרגיש שאתה צריך אותי,ממני יותר" וללמד אותו לשקף יתר נכון את הרגשות שלו ולדעת לבקש אותם ישירות ולא ברמזים ועיקופים. זוהי רק דעתי כמובן שמבוססת על המקרה שלי (גדלתי בין שישה אחים ומעולם לא הייתה אפליה אמיתית).

 

[צימעס]

מה דעתך לשחקיתה את המשחק?

"כל הכבוד לקטנה, עשית פיפי בשירותים! וגם לשניה כל הכבוד, גם את עושה פיפי בשירותים כבר 3 שנים!" "כל הכבוד לגדולה שעזרה בתיוק ניירת! וגם לשניה כל הכבוד למפרע, על כל הניירת שתתיק כשתגדל". להביא לאבסורד, ובמקביל להימיא לה באמת, כשמגיע, בפורמט דומה (להחמיא לאחיות באופן אבסורדי) מה דעתך? אצלינו תגובות כאלה עוזרות להעביר את הרעיון ולמוסס תגובות שמג'ננות אותנו.

 

[פלגיה]

ניסינו

זה לא עובד, גם כי זה לא ממוסס שום דבר, וגם (אולי קשור) כי האחות הגדולה יותר מאוד כועסת כשמנסים לחלוק מחמאה ששייכת "לה" גם לאחרים.

 

[אסתר לרגע]

משהו שחשבתי עליו אח"כ

לא לקרוא לה גדולה. יתכן שהיא בחרדה לפני העליה לכתה א' וההדגשה שהנה היא גדולה מעוררת עוד יותר את החרדות. קצת לתת לה להיות קטנה .

 

[iris mom of two]

זה יעבור

לתת לה להיעלב, כי כל מה שתעשי לא יעזור. שלי גם עברה שלב כזה, וכמה שהסברנו ועזרנו לא עזר. יום אחד זה פשוט עבר. היא גם טענה שאנחנו לא פיירים אליה (התגובה שלנו - העולם לא פייר), שאנחנו אוהבים את אחיה יותר, וכל מני כאלה. מתישהו זה עבר לה. כמובן לא לפני שזה הטריף אותנו. אז מעירים, נשמעים כמו תקליט שבור, אוהבים, כשצריך צועקים ומחכים שהשלב הזה כמו כל שלב מעצבן יעבור.