מתנת הנשר

[foxx]

מתנת הנשר

כל מה שקרלוס עובר גם אנחנו עוברים, זה הכישוף שלו. יכול מאוד להיות שבהתחלה לפחות הוא לא ידע את זה אפילו. אבל כבר מההתחלה זה היה ככה, ועם הזמן הוא רק השתפר בזה. זה כמו שאנו מגלים במתנת הנשר על חוק הנהוול - דון חואן וחבורתו מצאו לוחמים ורואות ונהוול שתאמו בדיוק את החוק ואת מבנה חבורתם. הם עשו מה שהם עשו לא מתוך כוונה שזה יהיה דווקא כך, אבל ככה זה פשוט יצא. באותה צורה יש כישוף בספרים של קרלוס ואנו חווים איתו את חוויותיו, החל מחוויותיו עם צמחי הכח, מסעותיו עם דון חואן ואפילו ראייתו את אלוהים. זוהי מתנת הנשר, נותן לנו לחוות את הסחת נקודת המאסף, להישיר את ההאצלות שלנו תוך הישענות על העוצמה של מישהו אחר. ... ?

 

[capital]

מה כבר חווית? דון-חואן זו רק פנטזיה

 

[foxx]

החיים זה רק פנטזיה

דון חואן זו גם פנטזיה, או ליתר דיוק מעין מדריך בפנטזיות

 

[ס נ ד ו ו י ץ]

סדרת ספרים, אחת הטובות שיצאו, אבל

עדיין כל זה יושב בקטגורייה של הוראות לצד ימין.

 

[foxx]

אולי

אני מרגיש שזה יותר מזה. לדעתי מה שמשנה זה הצורה ולא התוכן, כלומר מה שהספרים מקרינים והתחושה שזה מעורר בך בזמן בקריאה ובזמן שאחרי הקריאה, יותר מאשר התוכן והמחשבות שלך על התוכן עם הוא אפשרי או לא ואיך אתה יכול להגיע אליו. נראה לי שהמטרה העיקרית של דון חואן בספריו היא להעביר לקרלוס את הצורה (הוא מכנה את זה בתור חסכון באנרגיה על מנת שתישאר לנו מספיק אנרגיה כדי שנוכל לשים לב גם לדברים אחרים), וקרלוס בספריו גם מעביר לנו את הצורה, ובגלל זה אנחנו מרגישים יותר מקורבים לעולם הזה, עד הרגע שבו צד ימין משתלט ואיתו הייאוש וההיגיון, ואני מניח שאם היה לנו מיטיב-אדם אז הוא היה נותן פחות לצד זה לעלות ולהשפיע.

 

[capital]

נכון יש פה משהוא מאוד מסתורי

התחושה היא דואלית: מצד אחד אני מרגיש מהופנט מסיפור הרפתקאות מדהים אבל הזוי. מצד שני אני חש עמוק מבפנים שיש בסיפור שער להבנת חידת הקיום. שני הצדדים שמאל וימין בסיפור אחד מתמשך ...

 

[ס נ ד ו ו י ץ]

אני יודע על מה אתם מדברים...

קראתי את הסדרה לראשונה לפני 8 שנים בערך, ואין ספק שזה עדיין הספרים שהשפיעו עלי הכי הרבה בחיים. אחרי קריאה שלהם אני מרגיש כאילו נעלמתי לקיבינימט ובחזרה. אבל עדיין קצת פרופורציות, אלו מילים שעברו בדרך הרבה מאוד סינונים, ולא יעזור כלום אין על הדבר האמיתי של לחיות את הרוח כל שנייה מהחיים שלך, גם בקריאת השבועון "פנאי פלוס". הרוח לא אוהבת יותר מדי מילים מושגים הגדרות וכל זה. ואם כבר מילים אז הכל הולך, בעיקר איזה צהובון מסריח. אתם איתי?

 

[ס נ ד ו ו י ץ]

חידת היקום ?!

מצטער,אני כבר לא בקטע הזה. התשובה צצה לה כל אלפית שנייה. ובכלל, מה השאלה? את זה כבר לא זוכר. מה שנשאר זה לנשום את הרוח ולתפוס גלים. זה הכל.

 

[capital]

זה מה שחשבתי ../images/Emo188.gif

כשהנעל מתאימה שוכחים את הרגל. כל הכבוד ידידי. יש לך גל בשבילי? אצלי הרוח און אנד אוף.

 

[ס נ ד ו ו י ץ]

און אנד אוף, זה מה יש. מה צריך יותר

 

[foxx]

מודעות של צד ימין וצד שמאל

מודעות של צד שמאל ומודעות של צד ימים זה רק ביטוי. מה שבפועל קורה הוא על ידי תזוזתה של נקודת המאסף וכמו שכל דבר כמעט (או לא כמעט) מסיט את נקודת המאסף, ספריו של קרלוס קסטנדה מסיטים לנו הרבה יחסית את נקודת המאסף, ובזה השפעתם. ולכן גם התוכן הוא אשלייה שנועדה למקד אותנו במשהו ולגרום לנו לשקט הפנימי שהוא מניע את נקודת המאסף.

 

[capital]

אני מסכים, נראה לי שגם תזוזת נקודת

המאסף זה רק ביטוי מה שבפועל קורה הוא ... המציאות התפיסתית כאילו זזה ונ"נעלת" על שדות תודעה בעלות טבע שונה. אבל גם זה הוא רק ביטוי מה שפועל יש זה קולות של שקט לה לה לה - לה לה לה לה לה לה לה לה - לה לה לה לה לה לה לה לה

 

[foxx]

א

נראה לי שהביטוי שכתבת הוא כמו נקודת המאסף, רק מנקודת ראות אחרת לא ? אבל צודק, הכל רק ביטויים. נקווה שיום אחד נצליח להיגמל מהביטויים האלה. my mind is playing tricks on me

 

[capital]

צריך להיגמל מרחמים עצמיים

על אדם מת ניתן להגיד בביטחון מלא שניגמל מביטויים מילה למשמעות הי כמו רשת לדג כשנתפס הדג הרשת נשכחת

כנתפסת המשמעות המילה נשכחת

 

[foxx]

שאלה

אז איך הספרים של אושו ? התחלתי לקרוא את כשהנעל מתאימה ואחרי בערך 50 עמודים הפסקתי, נחמד מאוד, אבל הרגשתי משהו שזה לא מוליך לכיוון הכי טוב, בשבילי. לא שזה לא היה עוצמתי, אבל משהו הרגיש לי לא נכון.

 

[capital]

אושו לקח את זה מזן בודהיזים

התחושות שלך במקום דון-חואן וכמותו (גורדייף למשל) הציגו תפיסה מפחידה ומצמררת - הנשר-הגדול (אלוהים), גדול מדי עלינו ובעצם לא שם עלינו בכלל. אנחנו תרנגולות בלול, הניזללים ע"י יצורים

"מפותחים".

אם אתה רוצה לצאת מזה אז תתחיל לעבוד, היה לוחם.