מתנה לחג
היום, יום חופשי מהעבודה ,יצאתי לעיר לקנות מתנות לחג. במרכז המסחרי קיבלתי מתנה משלי בצורת התקף למזלי ללא איבוד הכרה.נפלתי והתכווצתי ולבסוף נשכבתי ללא כוח על הריצפה . כל הסקרנים הפכו לרופאים .אי אפשר לתאר את רמת הבושה והעלבון שהרגשתי. ביקשתי שלא יזמינו אמבולנס אלא את בעלי. אני כבר שבועיים עם דפלפט ,התקפים ונשירת שיער איומה. חוץ משיחת יעוץ עם הנוירולוג שטוען שצריך להסתגל לתרופה, אני שואלת אתכם ואת אלוהים איך מסתדרים עם הבושה? עם המתח לקראת ההתקף הבא? ועם כמויות השיער שנשארות לי ביד בכל פעם שאני נוגעת בו. כמה חוסר אונים יש במחלה הארורה הזו.אני בדרך כלל בן אדם כל-כך אופטימי ופתאום אני מוצאת את עצמי מבוהלת,מפוחדת כמו ילדה קטנה שהלכה לאיבוד ולא מוצאת את הדרך.
היום, יום חופשי מהעבודה ,יצאתי לעיר לקנות מתנות לחג. במרכז המסחרי קיבלתי מתנה משלי בצורת התקף למזלי ללא איבוד הכרה.נפלתי והתכווצתי ולבסוף נשכבתי ללא כוח על הריצפה . כל הסקרנים הפכו לרופאים .אי אפשר לתאר את רמת הבושה והעלבון שהרגשתי. ביקשתי שלא יזמינו אמבולנס אלא את בעלי. אני כבר שבועיים עם דפלפט ,התקפים ונשירת שיער איומה. חוץ משיחת יעוץ עם הנוירולוג שטוען שצריך להסתגל לתרופה, אני שואלת אתכם ואת אלוהים איך מסתדרים עם הבושה? עם המתח לקראת ההתקף הבא? ועם כמויות השיער שנשארות לי ביד בכל פעם שאני נוגעת בו. כמה חוסר אונים יש במחלה הארורה הזו.אני בדרך כלל בן אדם כל-כך אופטימי ופתאום אני מוצאת את עצמי מבוהלת,מפוחדת כמו ילדה קטנה שהלכה לאיבוד ולא מוצאת את הדרך.
הקיצר- אל דאגה...תתרגלי מהר אליהם.... ועוד טיפ- לי לפחות הכדורים גרמו לתלות פסיכולוגית, כי הם מייצבים לי את מצב הרוח....(אלה כדורים שלוקחים אותם גם חולי מאניה דיפרסיה)... שרון