"מתנגדים לריטלין"
יש לנו מספר מרשים של קוראים שגם כותבים.
ומספר עצום של קוראים שאינם כותבים...
לקוראים המזדמנים, למורים שבינכם, לגננות, להורים ולחברים שלנו ולכל המתענינים-
האמירה "אני מתנגד לריטלין" היא הרבה פעמים {לא תמיד} היא אמירה כללית- שבה חבויה התנגדות כללית לתרופות באשר הן.
לפעמים זו התנגדות למתן תרופות {כולל אקמול ואנטיביוטיקה},
לפעמים זו אמירה שנובעת מחלחול איטי של מסקנות הסיינטולוגיה, לפיה אין מקום בעולמינו לתרופות פסיכיאטריות או לכל התערבות רפואית בהתנהגותם של בני אדם.
לפעמים האמירה הנ"ל באה ממקום של מטפלים או רופאים אלטרנטיביים שמוכנים להפחיד את קהל צרכני התרופות באשר הן על מנת להצליח למכור את מרכולתם.
כשאתם נתקלים בסיסמאות פופולריות כמו- " המורות דוחפות לילדים ריטלין כדי שיהיה להן שקט", "הריטלין הוא סם מסוכן" "כל הילדים בכיתה מקבלים ריטלין", "יש לו קשב וריכוז, ואמרו לי שצריך לתת לו ריטלין, ושאני צריכה להתנגד..." "בגיל 4 הוא עדיין לא מדבר\נוסע באופניים\מזהה אותיות\סופר עד חמש -היציעו לי לתת לו ריטלין...ואני מתנגדת. ואין לי טעם ללכת לרופא כי בטוח יתנו לו ריטלין.." זה בדרך כלל נובע מבורות עמוקה שיש בציבור.
ריטלין היא תרופה ממריצה , שיש לה תפקיד מאוד מסוים. לא לכל בעיה התנהגותית נותנים ריטלין, להפך, יש תרופות יותר פופולריות שניתנות לבעיות התנהגות. יש הפרעות רבות שהטיפול בהן הוא רק התנהגותי ולא תרופתי בכלל.
אז אם אתם נתקלים בהורה ש"לא מרשה שהילד שלו יקח ריטלין" זה לא אומר שהילד שלו לא מטופל. אז נכון שריפוי בעיסוק הוא לא תרופה, וגם טיפול אצל קלינאית תקשורת, או טיפול רגשי, או שיחות עם פסיכולוג- כולם אינם תרופות. והם חשובים לא פחות. אבל כשהורה אומר שהוא לא מוכן לטפל בבן שלו בריטלין- זה לא אומר שהילד לא מטופל. וזה גם לא אומר שהתרופה המתאימה לילד - אם בכלל - היא ריטלין.
יש אנשים שקוראים לרספרידל, או למשפחת תרופות ה-SSR כמו פרוזק, פלוטין, ושאר התרופות הפסיכיאטריות- ריטלין.
אז שימו לב בפעם הבאה כשאתם נתקלים בהורים שנראים בעינכם כהורים "מזניחים" שלא מבינים שצריך לתת לילד "ריטלין" - לדעתכם...
יש לנו מספר מרשים של קוראים שגם כותבים.
ומספר עצום של קוראים שאינם כותבים...
לקוראים המזדמנים, למורים שבינכם, לגננות, להורים ולחברים שלנו ולכל המתענינים-
האמירה "אני מתנגד לריטלין" היא הרבה פעמים {לא תמיד} היא אמירה כללית- שבה חבויה התנגדות כללית לתרופות באשר הן.
לפעמים זו התנגדות למתן תרופות {כולל אקמול ואנטיביוטיקה},
לפעמים זו אמירה שנובעת מחלחול איטי של מסקנות הסיינטולוגיה, לפיה אין מקום בעולמינו לתרופות פסיכיאטריות או לכל התערבות רפואית בהתנהגותם של בני אדם.
לפעמים האמירה הנ"ל באה ממקום של מטפלים או רופאים אלטרנטיביים שמוכנים להפחיד את קהל צרכני התרופות באשר הן על מנת להצליח למכור את מרכולתם.
כשאתם נתקלים בסיסמאות פופולריות כמו- " המורות דוחפות לילדים ריטלין כדי שיהיה להן שקט", "הריטלין הוא סם מסוכן" "כל הילדים בכיתה מקבלים ריטלין", "יש לו קשב וריכוז, ואמרו לי שצריך לתת לו ריטלין, ושאני צריכה להתנגד..." "בגיל 4 הוא עדיין לא מדבר\נוסע באופניים\מזהה אותיות\סופר עד חמש -היציעו לי לתת לו ריטלין...ואני מתנגדת. ואין לי טעם ללכת לרופא כי בטוח יתנו לו ריטלין.." זה בדרך כלל נובע מבורות עמוקה שיש בציבור.
ריטלין היא תרופה ממריצה , שיש לה תפקיד מאוד מסוים. לא לכל בעיה התנהגותית נותנים ריטלין, להפך, יש תרופות יותר פופולריות שניתנות לבעיות התנהגות. יש הפרעות רבות שהטיפול בהן הוא רק התנהגותי ולא תרופתי בכלל.
אז אם אתם נתקלים בהורה ש"לא מרשה שהילד שלו יקח ריטלין" זה לא אומר שהילד שלו לא מטופל. אז נכון שריפוי בעיסוק הוא לא תרופה, וגם טיפול אצל קלינאית תקשורת, או טיפול רגשי, או שיחות עם פסיכולוג- כולם אינם תרופות. והם חשובים לא פחות. אבל כשהורה אומר שהוא לא מוכן לטפל בבן שלו בריטלין- זה לא אומר שהילד לא מטופל. וזה גם לא אומר שהתרופה המתאימה לילד - אם בכלל - היא ריטלין.
יש אנשים שקוראים לרספרידל, או למשפחת תרופות ה-SSR כמו פרוזק, פלוטין, ושאר התרופות הפסיכיאטריות- ריטלין.
אז שימו לב בפעם הבאה כשאתם נתקלים בהורים שנראים בעינכם כהורים "מזניחים" שלא מבינים שצריך לתת לילד "ריטלין" - לדעתכם...