מתלבטת

[שמש ניצחית]

מתלבטת

אתמול הייתי בטיפול שהיה ממש קשה אבל ככה זה לאחרונה הוא הופך לקשה מרגע לרגע. שיתפתי את המטפלת שלי אודות הפורום ,היא ממש שמחה שאני מנסה למצוא מקור תמיכה כלשהו היא גם ביקשה ממני לשבור שתיקה לשתף יותר על מה שעובר עלי איתכן היא חושבת שאם אני אכתוב ואשתף זה ייקל עלי לשבור את השתיקה איתה האמת שאני ממש מתלבטת מצד אחד אני עייפה כבר מלשתוק אבל מצד שני זה מה שאני מכירה.שתיקה. והסיפור שלי ממש לא פשוט,אני לא יודעת אם יש בי את הכח להתמודד עם זה. ו......אני לא יודעת אם זה יהיה הוגן כלפיכן .לא רוצה להכאיב לאף אחת ניסיתי להסביר את עצמי אבל קצת קשה לי,אני מקווה שהצלחתן להבין את הבילבול שלי

 

[קינגית7]

אני חושבת שתעשי מה שאת מרגישה

זה פורום תמיכה. צעד אחרי צעד ולא חייבת להמשיך ולדבר מתי שאת לא רוצה. וזו השאלה האמיתית: מה את רוצה לעשות, שמש?

 

[שמש ניצחית]

קינגית

זאת הבעיה שאני לא יודעת! הראש שלי מפוצץ הכל רועש ומבולגן אני מרגישה חלשה וחשופה ולא אני לא מצליחה לעשות סדר בבלאגן לא יודעת מאיפה להתחיל אם להתחיל איפה לסיים אם בכלל יש אצלי סיומת הדבר היחיד שאני רוצה יותר מכל זה שקטטטטטטטטטטטטטטטטט והוא הפסיק להתקיים ואני לא יודעת אייך להשיב אותו אני עייפה ומותשת והפכתי לשק החבטות של מחשבותי עזבי לא משנה אולי באמת עדיף לשתוק !

 

[קינגית7]

אני הייתי מתחילה בשאלות הקלות, שמש

למשל, איך היה בגן הילדים שלך? אמא שלך הייתה לוקחת אותך? ובמה את דומה לה? אולי אלה שאלות שלא מתאימות לך, אבל תמיד יש שאלות אחרות. ויש כאלה שיעדיפו להתחיל בשאלות הקשות כדי לגמור עם זה כבר ולהמשיך הלאה. ואולי את בכלל צריכה לישון כמה לילות שלמים בשקט או לנוח בסופ"ש הזה ואחרי כן לחשוב מה תרצי להגיד או אם תרצי רק להגיב למה שכותבות כאן בנות אחרות. יש מגוון רחב של רמות שיתוף ולא חייבים לקפוץ למים הקרים מייד. בכל מקרה, מתי שיצא לי, אני אהיה כאן ואקרא את מה שכתבת ויש עוד רבות אחרות שיהיו כאן ויקשיבו וירטואלית גם כן. שתהיה לנו שבת שלום, שמש.

 

[שמש ניצחית]

תודה קינגית (הודעה טריגרית)

טוב אני אתחיל לאט ואתקדם הלאה.....על השאלות הקשות אני אגע בהם אבל יותר מאוחר בדרך!עכשיו נתחיל מהקל יותר אם אפשר לקרוא לזה קל.... אני אתחיל מההתחלה....בייני לבין אמא שלי היה קשר מאוד חזק...אני הילדה הכי קטנה בבית וכולם גדולים ממני בהמון שנים יש לי אחות שגדולה ממני ב12 שנים ואח שגדול ממני ב8 שנים. הם נשואים + עוד מאז שאימי היתה בחיים.אולי זה מסביר את הקשר הרופף שיש לי עם אחיי....... אני רוצה לספר לכן על אימי ועלי בזמנים טובים אבל לצערי אני לא זוכרת

...כשעושים ניתוק ריגשי ומדחיקים את כל הילדות אז מודחקים עוד כמה דברים שאתה ממש לא רוצה להדחיק אבל זה המחיר שאני משלמת כדי להגן על הנפש שלי! אני כן זוכרת שכולם אהבו אותה וניתמכו על ידה שהיא היתה אישה מאוד חכמה וטובת לב... אני כן זוכרת את היום שהודיעו לי שהיא חולה (לא שהבנתי בכלל מה זאת המחלה הזאת)הייתי בת 13 ... וזה מה שאני זוכרת ממנה את המחלה .......בבקשה אל תישפטו אותי על זה כי היא היתה חולה המון זמן ורק אני הייתי איתה לכולם היו חיים משלהם ורק אני הקטנה נישארתי בבית.....היה לה סרטן שהיה מאוד אלים...מגיל 13 התהפכו התפקידים ומצאתי את עצמי צריכה לקלח אותה להלביש להאכיל לסדר לה את הפיאה ..לנחם להקשיב לכאוב בשקט בשקט כדי שהיא לא תרגיש להיות ילדה גדולה נטולת רגש עם מסיכה על הפנים שכנראה נישארה עד היום רק ששיכללתי אותה עם השנים! אני זוכרת את הימים בבית החולים שהייתי איתה כמעט בכל הטיפולים אני זוכרת אייך היא פחדה מהם וכאב לי לראות אותה סובלת אבל אסור היה לי להראות.... אני זוכרת אייך היא היתה שוכבת בסלון ומדברת איתי שעות על מוות ומה אני צריכה לעשות כשהיא תמות! היא ביקשה ממני לא לבכות כשהיא תמות אז קיימתי את ההבטחה ואת הבקשה שלה הבעיה שאני לא בוכה בכלל אבל בכלל כבר שנים... אני זוכרת שיום אחד בבית חולים כשמצבה היה ממש גרוע היא שאלה אותי אם אני יכולה לנתק לה את המכשירים.וסירבתי.אני גם לא כועסת על זה כי היא ממש סבלה אני לא חושבת שראיתי אדם שסובל כמוה.... אני זוכרת את היום שהיא ניפטרה זה היה יום ההולדת שלי...17...נסענו בבוקר לבית החולים והחזקתי לה את היד חזק היא כבר היתה מחוסרת הכרה ולא עזבתי עד שהיא הפסיקה לנשום... כולם ניכנסו להיסטריה כללית בכי צעקות היה שם המון כאב ...אבל אני הבטחתי וקיימתי לא בכיתי אפילו לא דימעה... במקום כל סצינת הבכי דאגתי להתקשר לכל מי שצריך לדעת, דודה שלי (אחות של אמא)לקחה את זה מאוד קשה בטלפון ניסיתי להרגיע אותה ... אז ניכנסתי לחדר לראות אותה פעם אחרונה ונשקתי לה על המצח האחיות ניקו אותה והניחו סדין על ראשה...אני הייתי שם כדי שהיא לא תיהיה לבד...הייתי איתה בחיים רציתי להיות איתה גם במוות אחר כך הלכתי לתלות את מודעות האבל עם גיסי ...אני זוכרת שסיימנו אבל הם עוד היו בבית חולים ...אז נסענו הביתה להכין אותו לשבעה בשבעה כמובן אחותי אמרה לי שהיא תיהיה אמא שלי מהיום.ממש!!!!!!!.אני זוכרת שכולם בכו כל הזמן בלוויה בשיבעה רק אני לא בכיתי לא התאבלתי עליה מעולם..אולי עכשיו אני מתחילה קצת... אחרי שהשבעה הסתיימה כולם הלכו אפילו אבי הלך נישארתי לבד בבית והקשר היחיד לאחיי היה טלפון אולי פעמיים בשבוע עד שגם זה ניפסק לגמרי, אבא שלי היה קופץ פעם ביום להביא לי אוכל...כשהוא לא היה שוכח.... זהו להפעם קצת קשה לי להתרכז

 

[קינגית7]

בוקר טוב שמש

נשמע שהיית וונדר-וומן מכורח. עשית כל מה שצריך היה לעשות ונדמה שאת משלמת את המחיר על כך עד היום. מדהים איך אשה כל כך צעירה מסוגלת לתפקד כך. זה ממלא אותי הערכה כלפייך. היית צריכה להתמודד עם כל כך הרבה ובכל זאת, הספקת לעשות המון. ללוות מישהו אל מותו תוך כדי סבל קשה ביותר ואפילו לסרב לנתק אותו מהמכשירים, זה דבר שמצריך הרבה כוחות ואומץ לב. אני מבינה שאמא הפכה להיות העולם שלך והשקעת את כל כולך בה. אחרי מותה לא הגיע אף אחד שיתמוך בך ואת כועסת עליהם. היית הילדה הקטנה ביותר ובמקום לקבל את הטיפול שחשבת שצריך לתת לך, הם פשוט המשיכו בחייהם שלהם, כמו שהיה כשאמך הייתה בחיים. הם בטח חשבו לעצמם שכמו שטיפלת באמך והסתדרתן, כך את יכולה להסתדר לבד. זה די עלוב שאנשים הם כל כך טיפשים לפעמים אבל מצד שני, את לא בכית, המשכת לדאוג לכל הדברים כדי שיתנהלו כמו שצריך ולא ברור לי אם שיתפת מישהו מהם במה שעבר עליך - כך זה הקל עליהם לחשוב דברים כאלה. פשוט לא הבינו מה קורה סביבם ואולי גם היה להם נוח לחשוב שאת בסדר גמור לבד או אפילו לא רוצה בעזרתם.

 

[שמש ניצחית]

אממממממ

וונדר וומן לא אבל מכונה משומנת היטב נראה לי יותר מתאים... ולא אני ,לא כועסת על אף אחד ....רק בודדה מאוד.... בהתחלה זה כאב יותר אבל אחרי כל כך הרבה שנים מתרגלים,שאין סיכוי שיזמינו אותך אי פעם לארוחת שישי או לאיזה חג או סתם על האש ביום העצמאות...אתה מתרגל עד שבסוף אתה כבר לא מסוגל ללכת למיפגש משפחתי כלשהו ... ואז........נופל האסימון שלא רק שאתה בודד ,אתה בודד בלי בחירה פשוט נטשו אותך......ועכשיו תתמודד! וזה לא שלא שיתפתי פשוט אף אחד לא הקשיב!לא שאל!תמיד הייתי צריכה לפתור להם את הבעיות להקשיב להם!הם קצתהתבלבלו בייני לבין אמא(אולי כי אני דומה לה כל כך)....עד שביקשתי מהם להפסיק לשתף אותי רק בצרות ושיהיה נחמד אם הם יהיו קצת אחים שלי ....את אבא אני בכלל לא מזכירה כי הוא היה כלבלב מאוהב...הוא בכלל לא ראה אותי!(ולשאלתך למה עכשיו אני מטפלת בו אז כי הוא אבא שלי ולמרות כל מה שהוא עשה אני לא אשכח לעולם אייך הוא טיפל באמא שלי...וגם כי כולם נטשו אותו עכשיו ואני לא רוצה שהוא ירגיש את מה שאני הרגשתי ,הוא מבוגר כבר וסובל אין לי רצון שהוא ילך עם צער ובדידות זה לא מגיע לאף אחד) וזה לא שטיפלתי בכל הדברים כמו שצריך האמת שלא טיפלת בכלום אחרי השבעה ...הייתי רוב הזמן על כדורים כי הייתי לבד בבית וכל דבר הזכיר אותה וחשבתי שאני משתגעת אז שתיתי המון ?(כן שילוב לא מוצלח כדורים ואלכוהול)זה ארך תקופה עד שהבנתי שאם אני לא ארים את עצמי אף אחד לא ירים ואפילו לא יתאמץ לכיוון אז הפסקתי את הכל .הלכתי ליועצת בית ספר וביקשתי עזרה למזלי היא היתה אדם טוב שבאמת עזרה קצת.... ומאז רק לידיעה אני לא נוגעת בכלום לא כדורים ולא אלכוהול גם לא ביציאות ..כלום! אולי הדבר שהכי עצוב לי שהמשפחה שלי לא מכירה אותי בכלל ....שאף אחד לא טרח להכיר אותי!

 

[קינגית7]

הבנתי

אז הם לא טרחו. זאת כבר לא צריכה להיות הסיבה שלא להנות מהחיים כמה שניתן. אולי תוכלי לחפש לך לאט לאט חברים/ות טובים/ות שירצו להכיר אותך ולהיות איתך במנגל של יום העצמאות או בסדר פסח או סתם יזמינו אותך ואת תוכלי להזמין אותם? ולפי מה שסיפרת קודם כן טיפלת בכל עד מותה של אמך. אח"כ כבר הרשית לעצמך להשבר. ובנוסף, עוד הרמת את עצמך למעלה וביקשת עזרה מהיועצת. ולגבי אביך, הוא אולי טיפל באמך מצוין, אבל לפי מה שסיפרת קודם, הוא לא ממש טיפל בך וגירש אותך מהבית (אם אני לא טועה) ולמה את דווקא סלחנית כלפיו ולא כלפי האחים שלך ? הוא אולי היה מאוהב, אבל אני בטוחה שגם אם את היית מאוהבת או כל אדם אחר, עדיין היית מקדישה את כל מה שצריך להקדיש לבתך בת ה-17 שבדיוק עכשיו אמה נפטרה והיא לבד בבית. ועכשיו, לפי מה שהבנתי, גם יש סכנה שנשקפת לך בתוך הבית הזה. אולי לא הבנתי נכון ואני בטח לא יודעת הכל, אבל אני עדיין בטוחה שאת צריכה קודם לדאוג לשלומך ולבריאותך. אחרת לא תוכלי לעזור לאף אחד אחר, גם אם את רוצה. האמת, לא נשמע שאת כל כך רוצה לטפל, אלא מרגישה מחויבת מאיזו סיבה (אולי ערכים ועקרונות שלך, אולי העבר, לא יודעת) ואפשר גם לטפל, אבל לא בצורה הדוקה וקרובה מדי, אפשר להעזר בביטוח לאומי ששולחים מטפלים או בעובד סיעודי אחר וגם לזה יש מימון כלשהו של המדינה.

 

[שמש ניצחית]

וואי קינגית

הלוואי וזה היה כל כך פשוט .הלוואי! זאת לא שאלה אם אני רוצה או לא רוצה לטפל בו הוא אבא זאת המחויבות שלי! וכן יש לי המון מטענים בגללו והמון כאב אבל אין לי את הלב לנטוש אותו .....כן אני קצת דפוקה ומטומטמת אני יודעת! ואני מאוד סלחנית לאחים שלי אני לא כועסת עליהם רק שהזמן והניתוק עשו את שלהם וקצת קשה להחזיר את הגלגל אחורה אחי לפי מה שמספרים לי מאוד אוהב אותי רק שהוא לא טורח ליצור קשר אחותי טוב זה סיפור ארוך אממממ היתה לי תקופה שחזרתי איתה לקשר אחרי שאמא ניפטרה זה היה כשהתחתנתי וכשהתגרשתי היא לקחה את הצד הלא נכון מאוד ניפגעתי ממנה ...הפעם זאת היתה גם קצת אשמתי כי לא שיתפתי אותה במה שעובר עלי...גם כי התביישתי וגם כי אף פעם אף אחד לא הקשיב אז למה לטרוח! אז כמובן שהקשר התנתק שוב, לאחרונה חזרתי להיות איתה בקשר וחשבתי שדווקא זה הולך לא רע בהתחשב בנסיבות .עד עכשיו שהגיע החג ואז מצאתי את עצמי ניפגעת שוב...ניסיתי לשתף אותה במה שעבר עלי אבל היא ביקשה לא לדעת יותר מידי כי היא לא מסוגלת להתמודד ואני תמיד אכבד אדם שאומר לי שהוא חלש מידי כדי להתמודד זה לא מה שפגע בי...מה שכן פגע בי זה שהיא בחרה לעשות את החג עם דוד שלי ולא איתי ושם אני ממש לא יכולה להיות..... סתם הרגשה של אכזבה ונטישה שוב.... באמת חשבתי שלראשונה מזה המון זמן אני ארגיש שייכת לאן שהוא ..... ואני כן ניעזרת במטפלת עם אבי אני ממש לא מסוגלת לטפל בו לבד ...הסכנה אצל אבי היא לא בתוך הבית היא חיצונית למזלי... ואני משתדלת לשמור על עצמי כל הזמן אוףףףףףףף מרוב באלגן אני לא מצליחה להעביר לך את מה שאני רוצה אבל באמת יש כל כך הרבה פרטים והחיים שלי זה כמו פאזל מצער שאני מניחה שעם הזמן תוכלי לחבר אותו לתמונה יותר ברורה... אני ממש מתנצלת על כל הבאלגן אבל אני באמת מנסה לעשות סדר....

 

[קינגית7]

אל תתנצלי

זה בסדר, כולנו כאן פועלות על סמך חלקי הפאזל שהאחרות מגלות. לאט לאט תצליחי. לא חייבים מייד ביום אחד להספיק הכל.

 

[שמש ניצחית]

תודה

ואני ממש לא יכולה או מנסה להוציא הכל ביום אחד אני גם לא חושבת שזה אפשרי ... כמו שאמרת אני מתחילה מהקל אל הקשה...לאט לאט זה ממש לא פשוט להתמודד עם הכתיבה הזאת אני מנסה........ תודה לך על היחס

 

[קינגית7]

אין בעד מה

 

[סְקָאלִי]

את פשוט נפלאה.

 

[סְקָאלִי]

היי שמש נצחית.

קראתי עכשיו את כל השרשור הארוך. אין ספק שעברו עליך חיים מאוד לא קלים. זה בסדר לפרוק כאן, וממש אין צורך להתנצל כל כך הרבה. זה מיותר. לשם כך יש פורום. ראיתי גם את כל התגובות של קינגית - עם המון אמפתיה ותשומת לב, וזה ריגש אותי מאוד. אני ממליצה לך, כמו קינגית לפני, לקחת את הדברים צעד צעד, לא צריך הכל בבת אחת, לא צריךל שהכל יהיה מסודר - שימרי שיהיה לך מתאים, שיעזור ולא שיציף. שולחת לך חיבוק גדול.

 

[שמש ניצחית]

סקאלי

תודה שקראת את כל השירשור המייגע הזה ... אני מתנצלת כי קשה לי להרגיש שאני מכבידה על מישהו את הצרות שלי, אבל ממש קשה לי אז.....אני חייבת לשחרר קצת כדי להתמקד בדברים הבאמת קשים שעברתי. את מכירה את זה שהכל מתערבב ואת לא מצליחה לעצור לרגע כדי לסדר את המחשבות??? כואב הכל כל כך כואב עכשיו אם יכולתי לרגע לנטרל אותם מהראש שלי ,אבל הם שולטים בי .... אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[סְקָאלִי]

שמש -

קבלי: אני אוסרת עליך להתנצל עכשיו במשך 3 ימים רצופים!!!

וברצינות - באמת שדי להתנצל. אם תצטרכי גם בפורום להתנצל, מה עשינו בזה? הפורום קיים, בין השאר, כדי שאפשר יהיה לומר בו דברים שקשה לנו לומר במקומות אחרים. לא ככה?