שתי גדות לנהר
ובכן, שאלת המוסריות מנקודת מבטי כלל לא קיימת, שהרי ביטויי האני העצמי הם הם העיקר, בתנאי שאין בהם כדי לפגוע בזולת. ומכאן השאלה- האומנם? במצבך את נמצאת כמו זה העומד על גדה אחת של הנהר ומבקשת את לצלוח את הנהר לעבר האחר ולהישתכשך בקרני השמש גם בצד השני. ומשפשה הצבע הזהוב על עורך, וחיוכים על פניך כמו שביעה את מן הגדה הזו, שבה את וצולחת את הנהר אל הגדה האחרת, וחוזר חלילה. זיכרי כי- אי אפשר לצלוח את הנהר מבלי להירטב. זיכרי כי בכל גדה אשר אותה את עוזבת לטובת האחרת, את משאירה מישהו עם פוטנציאל של פגיעה. עליך ללמוד לשחות במהירות, לדעת להתנגב במהירות ברגע שאת מגיחה מן המים בכל גדה, ולהתייבש מן הרטיבות. ועכשיו גם בזאת אלחש לאוזנך- עליך לזכור כי ........ קרני השמש מלטפות בשתי הגדות, את מחליפה את הקרן, אך לא את השמש, מקור הקרן. צאי לדרך, רק שעתה לא רק הלב יעבוד אלא גם המוח החושב אשר ינחה אותך כיצד "בתחבולות תעשה לך דרכים". זה לא קל, זה מתיש, והנקודה החשובה היא- לא לעולם חוסן. לא תמיד תמצאי עדנה ולעיתים בשתי הגדות תקפח עליך השמש כדי עייפה. שתהיה לך השתכשכות נעימה. זה בהחלט מרענן את הנפש. בהצלחה