תודה לכל העונות
יודעת שזו פריבילגיה גדולה שיש עוד עוברים מוקפאים באיכות טובה, שהניבו כבר שני הריונות (8 עוברים בסה"כ, החזרה היתה בזוגות כל פעם) - הריון ראשון הסתיים בשבוע 8 והריון שני - נמה את שנתה ברגע זה במיטה על ידינו.
ההריון למען האמת, היה לא קל - למרות שלא היו בעיות מיוחדות ואני אישה בריאה בדרך כלל. השתדלתי לשמור לא לעלות יותר מדי במשקל (סה"כ עליתי 13 ק"ג), לעשות יוגה הריון, הליכות בוקר, אוכל בריא.
במבט לאחור זו היתה חוויה באמת גדולה מהחיים. עצוב לי לחשוב שזה היה ההריון הראשון והאחרון שנגמר בלידה של תינוק.
אבל אם להיות ריאלים - איך אפשר לחשוב להיות שוב אימא בגיל כ"כ מתקדם?... אולי אני לוקחת כאן סיכון מיותר. ההורמונים, הכמעט סכרת הריונית שהיתה לי. שלא נדבר על הניתוח קיסרי וההתאוששות הארוכה אחרי. מפחיד אותי לחשוב על כל זה. דווקא על הנסיעה וההחזרה של העוברים בקפריסין הייתי חוזרת בלי בעיה, אפילו ברגע זה. יש משהו מאד מאד מרגש בתהליך הזה. שלא נדבר על התוצאה. עכשיו שאני יודעת מה אקבל פחות או יותר, הייתי חותמת על עוד כמה כמוה. ילדה מתוקה ויפה ומצחיקה בטרוף בכל קנה מידה (ואני ממש אובייקטיבית אבל כל מי שרואה אותה נגנב ממנה...)
סתם פורקת פה את המטען החורג. אגב הבנזוג חושב שזה לא לעניין אפילו לחשוב על עוד אחד/ת. הוא באמצע שנות ה- 50 שלו, וכבר לפני 4 שנים כשהתחלנו טיפולים הוא חשב שזה מאוחר לנו מדי להתחיל לנסות. היום הוא משוגע עליה לגמרי. לקחנו סיכון והצלחנו. אבל זה ממש לא ברור מאליו.
