מתלבטת ???!!

[MERRY5]

מתלבטת ???!!../images/Emo35.gif

בקרוב אני נכנסת לטיפול IVF שלישי , בשני הטיפולים הקודמים (שכמובן נכשלו- למרות שבשני היה הריון כימי) די שיתפתי את כל הסובבים אותי , הכוונה למשפחה (יש לי 4 אחיות ואח), חברות- לפחות 4 חברות טובות ואני לא יודעת איך לנהוג הפעם? האם לשתף ולספר שזה אומר לקבל טלפונים של נו? מה קורה? מכולם, או לא לספר בכלל ואז להיות עם זה לבד - רק אני ובנזוגי. בפעם הקודמת הרגשתי מצד אחד שטוב לי לדבר ולספר ומצד שני זה גם הצריך ממני לעדכן את כולם , בכל שלב וזה דורש לא מעט אנרגיות... אשמח לקרוא איך אתן נוהגות בדר"כ?

 

[עמית@]

אני בטיפול הראשון לא סיפרתי לאף אחד

בשני כבר שיתפתי הורים כי הרגשתי שאני ממש זקוקה לזה (עד שהם התחילו לנבור לי בקרביים

) בהמשך כבר הסתפקתי בהודעה לאקונית ש"מחכים לבדיקות ונראה מה הלאה וכשיהיה מה לספר אני אספר" וכך העברתי חצי שנה בערך- זה תלוי בכמה את זקוקה לתמיכה הפרטנית (לא סתם לתמיכה כללית- הרי הם יודעים על הטיפולים אז תמיכה כללית את יכולה לקבל) עד כמה חשוב לך שהם יהיו מעורבים בכל פרט, אני כבר לא יכלתי לשאת את זה- הייתי חייבת להיות לבד בעסק (פרט לבעלי כמובן ולחברים הקרובים מאוד).את בטח לא "חייבת" לעדכן ומותר לך בהחלט לומר שתספרי כשיהיה לך מה- או לחילופין כשיבוא לך.

 

[אופה3]

זה מאוד תלוי בך, אם את מרגישה

שזה לוקח ממך אנרגיות, אז תנסי לשתף פחות אנשים, את אלה שחשובים לך באמת, ואם את מרגישה שאת רוצה להיות לבד אז עדיף אני בהתחלה הייתי משתפת, כרגע אני רק עם הפורום, ועם בעלי, זהו. לא רוצה יותר שאלות וקושיות וגם עצות והצעות, וזהו. טוב לי כרגע לבד. מה שטוב לך זה הכי חשוב כל טוב האופה

 

[נמדי]

מנסיונה של אחת שסיפרה...

בהתחלה לא ספרתי ואחר כך פתאום התחלתי לספר במחשבה שזה יקל עלי להסביר כל מני דברים כמו איחורים לעבודה שאלות "מה עם עוד ילד (יש לי ילד חמוד בן 3) וכו´. עכשיו אני מוכרחה להגיד שאני קצת מצטערת (בעיקר שספרתי לחברים) כי אני בתחושה שקיימת איזו שהיא צפיה של הסביבה שאני ראשית, אכנס בקרוב להריון ושנית, אשתף אותם במה שקורה או מנגד שאני יעד לרחמים. גיסתי לדוגמא שואלת כל שני וחמישי: נו איך הולך? איך מתקדם? מה עונים לה - יופי היה לי זקיק לא רע החודש, וגם רירית יפה. והיא לא היחידה שדואגת להתעניין (אני יודעת שסה"כ המדובר ברצון טוב אבל אני מרגישה כאילו מציקים לי). מסקנתי, אם כן, לספר בעבודה (לא לכולם) רק מי שצריך (בוס וכו´). חברים ומשפחה - לחשוב טוב לפני (לבחור שניים שלושה קרובים וחשובים ולהסתפק בהם). בהצלחה נמדי

 

[גלית 2]

אצלי יודעים רק....

ההורים שלי, הבוסים שלי בעבודה ועוד חברה טובה שלי ש"עלתה על זה שאני בטיפולים", אפילו להורים של בעלי שאני מאוד אוהבת ומסתדרת איתם מצויין החלטתי לא לספר. פשוט אין לי חשק וסבלנות לכל עדכוני הסטטוס שאני אצטרך לתת לכל הסובבים בעניין הטיפולים מה היה ומה השלב הבא. ללא ספק זה קשה לא לספר לאחים ולחברים האהובים. ובעלי מסכים לגישה שלי כי עושים מה שנח לי רק שאני אשאר רגועה.... מאידך יש הרבה בנות שהתמיכה מהסביבה מעניקה להן הרבה כוחות להמשיך. הפורום הזה יחד עם השותפים המעטים לעניין מעניקים לי הרבה מאוד כח. הכי חשוב שתלכי עם הלב שלך, את כרגע הכי חשובה בתהליך. בהצלחה.

 

[קייצית]

התלבטות מוכרת כל כך ../images/Emo35.gif

אני מעדיפה לספר, אבל התלבטתי לא מעט בשאלה הזאת. לאישיות שלי ולצרכים שלי עדיף לי לשתף, גם אם אני צריכה לעדכן אח"כ, העדכונים אח"כ עוזרים לי לקבל את התמיכה וההבנה שאני כה זקוקה להם. תצחקו אבל מה שהכי מפריע לי זה העין הרעה שחמותי הכניסה לי לראש, לא הכרתי ביכלל את הנושא הזה לפני כן. אסור לדבר, אסור לספר אתם בטח מכירים את הקטע, אני מסרבת להאמין בתוקף, אבל בכל זאת משהו לפעמים מחלחל, מה עוד שזה עוד מנוף להרגיש אשמה (דברים רעים קורים כי אנחנו מדברים...), בכל אופן לא נכנעתי ואני כן מספרת, אבל לא מספרת לחמותי שאני מספרת

 

[רומי 007]

בטיפול הזה הורדתי הילוך

איכשהו גם כשאני רוצה לא לספר אני נאלצת לספר. או שאמי או חמותי שואלות ביוזמתן ולא נעים לשקר (וגם אין טעם - אחרת איזה תרוץ יש לי לא להגיע לארוחת שבת?) שנית גם בעבודה אני נאלצת לתת איזשהו הסבר להעדרות. אני אומרת "עניין רפואי דחוף" וכולם מבינים, הרי ברור שזה לא שוב ושוב התוספתן.... את צודקת שזה לוקח אנרגיות אבל זה גם מוריד איזו דאגה סתומה בלבד שמא מישהו לא מבין או לא מפרגן . רכילות מאחורי גבך יש ממילא אז לפחות שתהיה נכונה. אני משתדלת למדר את אלה שנראים לי שמקדמים את הנאחס באיזור שלי אבל אומר לך משהו - אחרי שנה וחצי בIVF ניטרלתי למדי את חגורת הנאחס וצמצמתי אותה למינימום כך שגם אנרגיות כאלה אני כמעט לא משקיעה. אבל כאמור בטיפול האחרון הורדתי הילוך ופרט למי שחייבים לדעת - לא פרסמתי. ככה אוכל לגמול לחברות ה"טובות" וגם אני אספר להן רק בחודש חמישי, כפי שהן ממדרות אותי. מגיע להן.

 

[נוג]

אני גם מכירה את ההתלבטות

היי, אחרי שנים של טיפולים כאשר בהתחלה יותר שתפתי והיתה לי גם יותר סבלנות למבטים והשאלות והסברים. עם השנים אנחנו עשינו מידור וצימצום ויש קומץ קטן של שותפי סוד עם הסכם מראש שעם אני לא מספרת לא שואלים.אני חושבת שחלק שכבר יודע לקרא את הסימנים שלנו בלי מילים. אנחנו אחרי הפסקה מאוד ארוכה והפעם החלטנו לעשות עוד קיצוץ ולהודיע שרק חוזרים לטיפולים אבל לא לתת תאריכים וכו´. אני חושבת שגם לסובבים אותנו לא קל עם הציפיה והעכזבות ולי כבר קשה להיות במקום של האופטימית של כולם. לגבי העבודה הודעתי להם, הייתה לי,הפתעה טובה הבוס שלי הודיע לי שבימים שאני לא מרגישה טוב או אין לי כוח,שלא אגיע למשרד, ואעבוד מהבית.כמעט נפלתי מהכיסא. ( כנראה יש עוד אנשים טובים באמצע הדרך ) שיהיה בהצלחה נוג

 

[0יפעת]

" סמוי מהעין שרויה בו ברכה"

כן,יש אמרה כזו ואני התחלתי לישם אותה פעם הייתי משתפת, היום רק את האנשים הקרובים אלי. נמאס שכל פעם אחרי טיפול אנשים שואלים שאלות ואני צריכה לשתף את כולם אם השלילי שלי. אז החלטתי להוריד פרופיל.