כל אחד ומודל החיים שלו
מצד אחד אתה אומר "אני מקווה שהוא מוסיף לו בעצמו" (קרי, הוא צריך להוציא כסף), מצד שני אתה מתעקש ששליש חודש של מזונות זה לא עקרוני (קרי, הוא לא צריך להוציא כסף).
 
לגבי "מוסיף לו בעצמו", הנער עבד וחסך ממתנות, ואינו זקוק לכסף למימון הבילויים שלו. אז אין צורך שיוסיף לו בעצמו.
מה שנער צריך מאבא, לא מתבטא בכסף אלא בנוכחות ותמיכה - בשיחות אישיות, אם תוך כדי טיול עם הכלב או בניגוב חומוס אחד-על-אחד מדי פעם, בבילויים משותפים, במעורבות בחיי הילדים והאירועים בחייהם, וכו'.
את יש אצלנו בשפע. אין תלונות. לא מצדי ולא מצד הנער.
אם לאמץ את צורת ההתנסחות השיפוטית שלך, אני מקווה שגם אתה מבלה מספיק עם הילדים ומהווה דמות משמעותית בחייהם, ולא מסתפק רק בכסף.
 
לגבי עקרוניות שליש חודש של מזונות - קודם כל מדובר על קיצוץ של 2/3 (משלמים שליש). שנית, מדובר בסכום משמעותי עבורי ולא נראה לי הגיוני שהוא פשוט יקוצץ.
 
ואם הוא יקצץ לי את השני שליש האלה מהמזונות, ואז "יוסיף לו בעצמו" או יקנה לו דברים, זה הגיוני? זה לא כאילו אני הוספתי או קניתי, אבל בלי ששאלו אותי?