מתי לספר???

[etikan]

מתי לספר???

שלום לכולם....
האם יש פה אימהות/ הורים מיועדים שיש להן כבר ילדים? מתי , מה ואיך סיפרתן לילדים על תהליך הפונדקאות
ושעתיד להצטרף למשפחה ילד/ים נוסף/ים מתהליך של פונדקאות?
במקרה שלי, יש לי ילד שאני ילדתי והוא בן 4. אני לקראת תחילת התהליך, בטוחה ויודעת שכרגע זה מאוד מוקדם לשתף
ולספר על התהליך אבל זה משהו שמאוד מטריד ומעסיק אותי והייתי שמחה שתהיה לי "תוכנית פעולה" מתוכננת מראש
ואיך ומתי לספר.
אשמח לשמוע מנסיונכם

תודה

 

[נועה 327]

לדעתי לילד בן ארבע כדאי יהיה לספר

רק אחרי שתדעי שאת בהריון , ולא ישר בהתחלה , אבל קצת לפני שמתחילים לראות בטן .
את יכולה לספר לו שכמו שאת נורא אוהבת אותו ורצית להביא אותו לעולם , יש אנשים שלא יכולים
להביא ילדים לעולם בדרך הרגילה , ולכן את עוזרת להם , חשוב להדגיש בשפה שמותאמת לגילו כמובן
שאת לא "נותנת" את אח/אחות שלו , אלא פשוט עוזרת להורים שצריכים שבמשך תשעה חודשים
התינוק יתפתח אצלך . אבל אח"כ הוא הולך להורים שלו שמאוד מחכים לו ואוהבים אותו.

אני תמיד ממליצה גם להתייעץ עם פסיכולוג בנושא, מכוון שיכולות להיות שאלות של הילד
בנושא וכדאי שתהיי מוכנה.

בהצלחה!

 

[etikan]

נועה תודה....

אבל כאן אני שאלתי משהו אחר
אני היא האם המיועדת, ולי יש ילד בן ארבע שילדתי! אבל, בשביל להביא ילד נוסף
אנחנו נעזרים בשירותיה של פונדקאית. ואז נשאלת השאלה מה לספר לילד הבכור שלי לגבי התהליך???
הרי הוא יודע ורואה שילדים גדלים אצל האמא שלהם בבטן, ובמקרה שלנו אנחנו עתידים לעבור את התהליך בחול.
מה, איך, ומתי לספר לו?

 

[מסע בדרך להורות]

אילו את היית בהיריון

סביר להניח שהיית מספרת בשלב שהבטן הייתה מתחילה לצאת.
בפונדקאות יש לך אפשרות גם "למשוך" את זה יותר, כי במילא עבור ילד בן 4 מספר חודשי המתנה וציפיה הם פרק זמן בלתי נגמר ובלתי נתפס.
לדעתי אפשר לספר כחודש-חודשיים לפני הלידה, אבל:
אם ישנם בבית סימנים והכנות לקראת הלידה שהילד נחשף אליהם: שיחות טלפון שלך עם בני משפחה בנוגע ללידה הצפויה, קניית ציוד לתינוק וכד', אז כדאי לדעתי לספר עוד לפני שיתחילו להתעורר אצל הילד שאלות.
לא הייתי מספרת בשליש הראשון של ההיריון שזה גם ה-מ-ו-ן זמן לפני הלידה וגם ההסתברות להפלות יותר גבוהה מאשר בהמשך.

 

[אוריתוש 5]

גם אני סיפרתי לילדים

אמנם היו בגילאים קצת יותר גדולים,
אבל אני חושבת שנכון לספר במחצית השנייה של ההריון, אני סיפרתי ממש חודשיים לפני הלידה מתוך מחשבה שהמתנה ממושכת עלולה להיות מורטת עצבים עבור ילדים, מצד שני זה נתן להם מספיק זמן לעבד את הדברים, לשאול את כל השאלות ולצפות בהתרגשות.

טיפ מקסים שקבלתי כאן בפורום, היה לצלם בוידיאו את הסיטואציה הזו, וזו מזכרת נפלאה לכולנו וכמובן גם לילד שנולד בעזרת הפונדקאית.

 

[MAMALY]

נו אני עשיתי את זה כמעט באותו הגיל

הבן שלי היה בן שלוש וחצי ואנחנו נכנסנו לתהליך הפונדקאות
סיפרנו לו ברגע שהיה הריון היינו בטוחים שהכל יהיה בסדר ככה החלטתי.
חזרנו הביתה נרגשים עם תמונה US של העובר - דופק כלומר נקודה קטנה שחורה בים לבן ככה זה נראה.
הוא ישר היה עירני ובא לשאול מה זה
והסברנו לו שבקרוב אולי יהיה לו אח קטן או אחות קטנה ולאמא יש פצע בבטן אז יש אישה טובה ר' ששומרת עליו בבטן
הוא שאל איפה הפצע ואם זה כואב.... הראתי לו צלקת ואמרתי לו שלא אבל התינוק צריך להיות בטוח - כמו לגדול הסברתי.
הוא הסתכל בתמונה ושאל אותי בבהלה איפה העיניים שלו והידיים והרגליים???? איפה התינוק
אז הסברתי לו יחד עם סיר אורז שהיה על הכיריים.. לקחתי אורז אחד בודד חתכתי אותו ל3 חלקים ושמתי את החלק הקטנטן על האצבע שלו והסברתי לו שהתינוק עכשיו ממש ממש קטנטן בגלל זה לא רואים כלום והוא יגדל ויגדל הוא יהיה בגודל של תפוז ואחר גך בגודל של מילון וכשהוא יגיע לגודל של 2 שקיות סוכר מתוק הוא יבוא הביתה אליה אחרי שיוולד.

הסברנו לו שאמא זה בלב.
שאנחנו אוהבים אתו מאוד ואת התינוק שבדרך והוא יהיה אח שלו או אחות... ויגדל וכל פעם הראנו לו את התמונות הוא אפילו הצטרף אלינו באחד ה US הבטניים בשבוע 16 לראות את התינוק בבטן ששוחה.

אני זוכרת אחרי השיחה הראשונה איתו הוא הלך לגננת שלו שהיתה בהריון בדיוק כמונו אבל עם בטן כבר והסתובב סביבה כמה ימים היא ראיתה שהוא נורא רוצה לשאול אותה משהו וקראה לו והסבירה לו שיש לה תינוק בבטן אז האו שאל מתי היא תתן אותו לאמא שלו... היא הסבירה לו שהתינוק שלה והתקשרה אלי שאסביר לילד איך באים תינוקות לעולם... חחחח הסברתי לה על התהליך שלנו...
הוא אמר לה באותה השיחה "את לא מבינה כלום אמא זה לא בבטן זה בלב , אם לא תמצאי את האמא של התינוק את יכולה לתת אותו לאמא שלי כי גם לנו יש תינוק בבטן של ר' והוא מאוד אוהב אורז.....
מסכנה...
לא הבינה כלום.


מה שעוד עשינו היה בחודש השמיני כשהיתה ממש בטן לקחנו את הפונדקאית ואני אמא ואת הילד שלי לצלמת מקצועית ושעינו בוק בו הוא "קורא" לבטן סיפור או משחק איתה או מנשק את התינוק (אני יכולה לשוח לך במייל בפרטי כמה תמונות שתביני) ממש עשינו בוק יחד איתו.

זה היה מאוד מרגש.

פשוט תסבירי הכי פשוט הכי קל כמו לגדול הוא בטח יעשה קצת סלט אבל יבין אצלינו זה ממש ברור שכל אחד גדל בבטן של אישה אחרת הגדול בבטן של אמא (יש תמונות) השני בבטן של ר' והשלישי בטן של ס'.

ממש נוראלי בבית הזה ילדים מקבלים הכל כשפוטו כמו שהוא היה בטוח שהעובר האח שלו אוהב מאוד אורז והוא צריך לאכול את כל הסיר בשביל להיות 2 שקיות סוכר - ברגיל.... זה היהלו מאוד ברור העניין הזה.

עד היום שלושת ילדיי משום מה מאוד אוהבים את הצלקת בבטן מנשקים אותה והם אוהבים את הפונדקאיות שלהם מאוד כי הם היו ביביסיטר.

אני נזכרת גם שהאפרוח שלי אמר הוא מוכרח ללכת לישון בבטן של ר' לשמור מקום לתינוק שלא יתפסו לו את המקום כמו בגן.
יש המון אינטרפטציות שילדים עושים תעני בכנות תהיי מלאת שמחה הוא יהיה איתך בזה וזהו. אצלינו הכל היה פתוח מאוד "0כולל החזרה מבית החוםים שהוא נבהל שיש עוד תינוק בבית ודרש להחזיר אותו לר' מיד! אחרת הוא יגור בסין (התפשר על המלונה של הכלבה לקח לי שעה שלמה להוציא אותו משם, גם את זה עברנו)

היום האפרוח שהיה בן שלוש וחצי כבר כמעט בן 9 שנים ובבית הספר דיברו על מעשים טובים ואנשים טובים והוא סיפר על ר' ששמרה על האח שלו בבטן 9 חודשים וילדה אותו והביאה אותו אלינו לאמא ואבא הביתה. כולם מאוד התרגשו.

אנחנו שיתפנו מההתחלה ממש כי אנחנו מאמינים שחיים ומוות הם חלק מהחים וצריך לדבר עליהם כרגיל גם אם זה מוזר. זה הכל.
בהצלחה ותראי שהילד מבין הרבה יורת טוב ומקבל דברים הרבהיותר בקלות ממבוגר שדרי לו שמחה זה הכל.

בהצלחה!!!