באילן היוחסין שלה יש דג זהב איפשהו
כל פעם מחדש, זה מתחיל בזה שהיא נובחת עליי (האו האו).
אז אני מתקרב אליה והיא, מיד, נסוגה עד למעמקי השולחן בסלון,
ששם קשה לי להגיע כי אני גבוה ונחמד. בגלל הגבוה, לא הנחמד.
אבל יודע צדיק נפש בהמתו, אז אחר הצהריים נמשך בשידולים
שמהותם תאוות הבשרים. שלה. לשניצל. ואז היא אוהבת אותי.
כשאני מספק את הסחורה, אין חשד, אין נביחות, אין נסיגה למעמקים.
אמנם אהבה התלויה בדבר, אבל לא איכפת לי.
מכאן והלאה יש לי אישור כניסה לשחק לה עם האוזניים (שלה)
עד לביקור הבא, או אז הכל מתחיל מחדש.