מתי זה קרה?
הנה משהו שמצאתי פתאום, זה משהו שיאיר לפיד כתב לידיעות אחרונות לפני שנה וחצי, וזה אחד הדברים הכי יפים, וחכמים שראתי בחיי. אז אל תתאצלו, ותקראו את זה, לי היה כוח לכתוב לכם את כל זה: מתי זה קרה? לפעמים אני שואל את עצמי, מתי בדיוק זה קרה? מתי בעצם הופיעו בצמתים כל האנשים הרזים האלה, עם כוסות הקרטון ביד? הם דומים אחד לשני כמו סינים (אלא אם כן אתה סיני). לכולם יש אותה חולצה לא נקייה, מכופתרת עד הצוואר, ןנעליים בלי גרביים. כשהם יורדים אל הכביש אתה מסתכל קדימה, מקווה שהם יעברו למכונית הבאה, אבל זה לא עובד. שש פעמים ביום אתה שואל את עצמך אם לפתוח חלון. יש את השמועה הזאת, עם המחלות, וחוץ מזה, לך תדע מה עובר לנרקומנים בראש. בסוף אני עוצר את הנשימה לרגע ונותן להם שקל. כמה זמן זה כבר ככה? אני די בטוח שלפני חמש שנים הם עוד לא היו פה. אולי לפני שנתיים? אי-אפשר לדעת. הדברים קורים פה מעצמם, בלי שנוכל לשים עליהם אצבע. הכל כוח עליון. מתי בדיוק הפכו הרבנים לפוליטיקאים? אני עוד זוכר שרב היה איש עם זקן לבן, שלימד ילדים לבר-מצווה. אף אחד לא העלה על דעתו לשאול אותם מה בדיוק צריך צה"ל לעשות. היום מוציא ועד רבני יש"ע הודעה כתובה האומרת: "הציונות החילונית סיימה את תפקידה". הציונות החילונית זה אני ופלוגה ב'. האם לרגל סיום תפקידינו אנחנו יכולים להפסיק לשמור עליכם? מתי הפסיקו ההורים להגיד "לא"? מאחורי כל ילד שרץ אל "המורדים" יש אמא שיושבת באוטו ומנסה לא להתבייש. מתי איבדנו את האישור להגיד לבנותינו שלא צריך לעשות פירסינג בגיל 14, שאחת בלילה זה מאוחר, שזה הבית שלי ותחליש, לעזאזל, את הסאבלימינל. מתי התברר שאנחנו לא יכולים לחיות בלי עובדים זרים? עד גיל שלושים-וחמש לא ראיתי תאילנדי. הפועל הרומני היחיד שהכרתי היה סבא שלי, שבא מטרנסילבניה בשנות השלושים והוביל חמורים בפרדסים בשביל גרוש וחצי ביום. עכשיו מדברים על שלוש-מאות אלף עובדים זרים בישראל. עיר בגודל של ת"א, שבירתה היא בייג'ינג. מתי הגיעה לארץ הפסיפלורה, ומה זה בדיוק? מתי התרגלנו למאבטחים? אין לי תלונות, חלילה, אני סתם מנסה להיזכר ממתי אני פותח תיקים ועומד בשקט בזמן שגלאי מתכות מלטף לי את התחת. אין שום ויכוח עם הצורך הביטחוני, החלק המפתיע הוא שזה נראה לכולנו נורמלי לגמרי. בחודש הבא, כשחצי מדינה תיסע לחו"ל, הם יגלו שזה חסר להם. כאילו יש משהו עקום בזהשאתה פשוט נכנס לקולנוע לראות סרט. מתי התחברנו לאינטרנט? ומתי כל הבחורות הספיקו להצטלם בעירום? אין להן אמא? מתי בעצם קרסה מערכת החינוך? איתי בשכבה למד יוסי עזר, שזכה במקום הראשון באליפות העולם במטמתיקה. פעם בשנה, בשבוע הספר, התפרסם הסקר הקבוע שהוכיח שאנחנו קוראים יותר מכל עם אחר. זמרים שרו את אלתרמן, גנרלים קראו עמוס עוז, כולם ידעו שהדבר הכי חשוב לאמא יהודייה, זה שהילדים ילמדו. אומרים שעכשיו האיראנים זוכים בכל האולימפיאדות המתמטיות. האיראנים?! מתי הפכה תיבת הדואר שלי למשרד פרסום? פעם הייתי מקבל מכתב בשבוע, מקסימום שניים בתקופות שהבת דודה הינו-יורקית שלי הייתה בדיכאון. עכשיו אני פותח את התיבה ומוצא שם פיצות, ציוד משרדי, סנדלים במבצע, מוצרים קוסמטיים בחצי מחיר, שירותי חילוץ רכב, ואת 'חיים אינסטלטורים בע"מ' שמציע לפתוח צנרת בצורה מסודרת. אגב, ממתי אינסטלטורים הם בע"מ? מתי יצאנו מהאופנה? באמסטרדם מישהו פעם שילם עליי במסעדה רק כי הוא שמע שאני ישראלי. בגרמניה לא העזו להגיד עלינו מילה רעה, בגלל השואה. בספרדהם רק משכו כתפיים ואמרו שאין להם מושג, יש לכם איזה בעיה עם הערבים אן משהו כזה, לא? מתי הם הפסיקו להתפעל מחייל האויר שלנו, לאהוב תפוזים, לרצות להשקיע לנו בהיי-טק? אפילו המעטים שלא סבלו אותנו, לפחות פחדו. הרוסים חשבו שאנחנו מנהלים את אמריקה, הסינים האמינו שאנחנו השער לעולם, בוושינגטון ידעו שמי שמסתבך איתנו לא ייבחר לקונגרס בסיבוב הבא. עכשיו אפילו את האירוויזיון לקחו לנו. מתי הגיעו סנדלי הפלטפורמה, חולצות הבטן, מכנסי השבע-שמיניות והנזם באף? והאם זה בגלל שעשינו משהו רע? מתי הפסקנו לכעוס על האשמים? פעם אם מישהו לכלך את הים, הוא פוטר. אם משהו הרביץ במחסום, הוא הלך לכלא. אם מישהו לא השלים את הפרוייקט, הוא קיבל קנס. היום יש ועדה, ועוד אחת, ועורכי דיו, ואיש יחסי-ציבור שעוזר ליועץ התקשורת. ראיון נוקב אצל אושרת קוטלר ושימוע אצל היועץ המשפטי. ערכאת ערעור ראשונה ושנייה והרכב של שלושה שופטים, חמישה, אחד-עשר. יש הפגנת תומכים ודיון בוודעת המשנה, יש ח"כ מקורב ועוד אחד שלמד להגיד שכל אדם זכאי כד שהוכחה אשמתו. פסיכיאטר אחד מוכיח שהוא לא אחראי למעשיו, שלושה עיתונאים יוצאים בתחקיר נגדי, נאשם מן העבר צועק ש"זה לא רק אני". איש אינו אשם אף פעם. האמת עוד תצא לאור צדקתי תוכח וכולכם עוד תתבישו לכם, כי אני לא מתבייש בכלום. מתי באמת הפסקנו להתבייש? היה פה פעם נוהג מוזר, להתבייש. אם לא הלכת לצבא, אם רימית את מס הכנסה, אם אחיך ירד מהארץ והיה לך בן-דוד בריא כמו שור שלקח דמי אבטלה. לא שהתנהגנו אחרת, אבל לפחות היה לא נעים. נתי כל זה קרה? ואיך זה שלא שמנו לב. יאיר לפיד, "ידיעות אחרונות". 13/6/2003
הנה משהו שמצאתי פתאום, זה משהו שיאיר לפיד כתב לידיעות אחרונות לפני שנה וחצי, וזה אחד הדברים הכי יפים, וחכמים שראתי בחיי. אז אל תתאצלו, ותקראו את זה, לי היה כוח לכתוב לכם את כל זה: מתי זה קרה? לפעמים אני שואל את עצמי, מתי בדיוק זה קרה? מתי בעצם הופיעו בצמתים כל האנשים הרזים האלה, עם כוסות הקרטון ביד? הם דומים אחד לשני כמו סינים (אלא אם כן אתה סיני). לכולם יש אותה חולצה לא נקייה, מכופתרת עד הצוואר, ןנעליים בלי גרביים. כשהם יורדים אל הכביש אתה מסתכל קדימה, מקווה שהם יעברו למכונית הבאה, אבל זה לא עובד. שש פעמים ביום אתה שואל את עצמך אם לפתוח חלון. יש את השמועה הזאת, עם המחלות, וחוץ מזה, לך תדע מה עובר לנרקומנים בראש. בסוף אני עוצר את הנשימה לרגע ונותן להם שקל. כמה זמן זה כבר ככה? אני די בטוח שלפני חמש שנים הם עוד לא היו פה. אולי לפני שנתיים? אי-אפשר לדעת. הדברים קורים פה מעצמם, בלי שנוכל לשים עליהם אצבע. הכל כוח עליון. מתי בדיוק הפכו הרבנים לפוליטיקאים? אני עוד זוכר שרב היה איש עם זקן לבן, שלימד ילדים לבר-מצווה. אף אחד לא העלה על דעתו לשאול אותם מה בדיוק צריך צה"ל לעשות. היום מוציא ועד רבני יש"ע הודעה כתובה האומרת: "הציונות החילונית סיימה את תפקידה". הציונות החילונית זה אני ופלוגה ב'. האם לרגל סיום תפקידינו אנחנו יכולים להפסיק לשמור עליכם? מתי הפסיקו ההורים להגיד "לא"? מאחורי כל ילד שרץ אל "המורדים" יש אמא שיושבת באוטו ומנסה לא להתבייש. מתי איבדנו את האישור להגיד לבנותינו שלא צריך לעשות פירסינג בגיל 14, שאחת בלילה זה מאוחר, שזה הבית שלי ותחליש, לעזאזל, את הסאבלימינל. מתי התברר שאנחנו לא יכולים לחיות בלי עובדים זרים? עד גיל שלושים-וחמש לא ראיתי תאילנדי. הפועל הרומני היחיד שהכרתי היה סבא שלי, שבא מטרנסילבניה בשנות השלושים והוביל חמורים בפרדסים בשביל גרוש וחצי ביום. עכשיו מדברים על שלוש-מאות אלף עובדים זרים בישראל. עיר בגודל של ת"א, שבירתה היא בייג'ינג. מתי הגיעה לארץ הפסיפלורה, ומה זה בדיוק? מתי התרגלנו למאבטחים? אין לי תלונות, חלילה, אני סתם מנסה להיזכר ממתי אני פותח תיקים ועומד בשקט בזמן שגלאי מתכות מלטף לי את התחת. אין שום ויכוח עם הצורך הביטחוני, החלק המפתיע הוא שזה נראה לכולנו נורמלי לגמרי. בחודש הבא, כשחצי מדינה תיסע לחו"ל, הם יגלו שזה חסר להם. כאילו יש משהו עקום בזהשאתה פשוט נכנס לקולנוע לראות סרט. מתי התחברנו לאינטרנט? ומתי כל הבחורות הספיקו להצטלם בעירום? אין להן אמא? מתי בעצם קרסה מערכת החינוך? איתי בשכבה למד יוסי עזר, שזכה במקום הראשון באליפות העולם במטמתיקה. פעם בשנה, בשבוע הספר, התפרסם הסקר הקבוע שהוכיח שאנחנו קוראים יותר מכל עם אחר. זמרים שרו את אלתרמן, גנרלים קראו עמוס עוז, כולם ידעו שהדבר הכי חשוב לאמא יהודייה, זה שהילדים ילמדו. אומרים שעכשיו האיראנים זוכים בכל האולימפיאדות המתמטיות. האיראנים?! מתי הפכה תיבת הדואר שלי למשרד פרסום? פעם הייתי מקבל מכתב בשבוע, מקסימום שניים בתקופות שהבת דודה הינו-יורקית שלי הייתה בדיכאון. עכשיו אני פותח את התיבה ומוצא שם פיצות, ציוד משרדי, סנדלים במבצע, מוצרים קוסמטיים בחצי מחיר, שירותי חילוץ רכב, ואת 'חיים אינסטלטורים בע"מ' שמציע לפתוח צנרת בצורה מסודרת. אגב, ממתי אינסטלטורים הם בע"מ? מתי יצאנו מהאופנה? באמסטרדם מישהו פעם שילם עליי במסעדה רק כי הוא שמע שאני ישראלי. בגרמניה לא העזו להגיד עלינו מילה רעה, בגלל השואה. בספרדהם רק משכו כתפיים ואמרו שאין להם מושג, יש לכם איזה בעיה עם הערבים אן משהו כזה, לא? מתי הם הפסיקו להתפעל מחייל האויר שלנו, לאהוב תפוזים, לרצות להשקיע לנו בהיי-טק? אפילו המעטים שלא סבלו אותנו, לפחות פחדו. הרוסים חשבו שאנחנו מנהלים את אמריקה, הסינים האמינו שאנחנו השער לעולם, בוושינגטון ידעו שמי שמסתבך איתנו לא ייבחר לקונגרס בסיבוב הבא. עכשיו אפילו את האירוויזיון לקחו לנו. מתי הגיעו סנדלי הפלטפורמה, חולצות הבטן, מכנסי השבע-שמיניות והנזם באף? והאם זה בגלל שעשינו משהו רע? מתי הפסקנו לכעוס על האשמים? פעם אם מישהו לכלך את הים, הוא פוטר. אם משהו הרביץ במחסום, הוא הלך לכלא. אם מישהו לא השלים את הפרוייקט, הוא קיבל קנס. היום יש ועדה, ועוד אחת, ועורכי דיו, ואיש יחסי-ציבור שעוזר ליועץ התקשורת. ראיון נוקב אצל אושרת קוטלר ושימוע אצל היועץ המשפטי. ערכאת ערעור ראשונה ושנייה והרכב של שלושה שופטים, חמישה, אחד-עשר. יש הפגנת תומכים ודיון בוודעת המשנה, יש ח"כ מקורב ועוד אחד שלמד להגיד שכל אדם זכאי כד שהוכחה אשמתו. פסיכיאטר אחד מוכיח שהוא לא אחראי למעשיו, שלושה עיתונאים יוצאים בתחקיר נגדי, נאשם מן העבר צועק ש"זה לא רק אני". איש אינו אשם אף פעם. האמת עוד תצא לאור צדקתי תוכח וכולכם עוד תתבישו לכם, כי אני לא מתבייש בכלום. מתי באמת הפסקנו להתבייש? היה פה פעם נוהג מוזר, להתבייש. אם לא הלכת לצבא, אם רימית את מס הכנסה, אם אחיך ירד מהארץ והיה לך בן-דוד בריא כמו שור שלקח דמי אבטלה. לא שהתנהגנו אחרת, אבל לפחות היה לא נעים. נתי כל זה קרה? ואיך זה שלא שמנו לב. יאיר לפיד, "ידיעות אחרונות". 13/6/2003
