מתי זה יגיע

מתי זה יגיע

אומרים כשזה יגיע זה יגיע אל תדאג. לבנתיים הדאגה מכרסמת רוצים כבר בית חיים אומרים שהתפלות מתקבצות יחד הם נאספות ונבנות עד שישמע קל. לא נראה באופק הרי יש כאלה שנתקעו עד גיל לא סביר אז מי יערוך לי הצפייה והעתיד שלא ידוע הם לא נותנים מנוח אז שוב ניסע לכותל נתפלל נבקש שתגיע אולי ישמע קלי. בקרוב אצל כולנו לכל סיבה יש מסובב. אבל מב כן ניתן לעשות כדי שישבר הקרח או משו למעלה שהמסע יגמר?????????????????
 
הקב"ה מתווה לכל אחד דרך.

"בעיתה אחישנה" כשיגיע הזמן הוא יזרז את ההליכים... בינתיים, תסתכל על החיים כמו ילד סקרן, תהנה להיות ולחוות ולהכיר. תלך בדרכך, עם אמונה וסקרנות והרבה חופש בחירה.
 
כל אחד,

במוקדם או במאוחר, ינסה למצוא את בת-זוגתו לחיים. השאלה המפורסמת העולה פעמים רבות במהלך החיפושים היא, האם לכל אחד ישנה אי-שם 'אחת מיוחדת' שרק איתה הוא יוכל להתחתן ולחיות חיי זוגיות לאורך ימים ושנים, או שמא ישנן בנות רבות עימן כל אחד יכול להתחתן, במידה ויסכים לוותר או להשתנות כדי לזכות בהן. נדמה, שגם כאן 'אלו ואלו דברי א-לוקים חיים' ומדובר על שני מסלולים אפשריים בדרך לגאולה מהבדידות. ישנם כאלו הזוכים למצוא את זו שיועדה להם 40 יום קודם יצירת הוולד- אנשים כאלו התאהבו בבת זוגתם עוד בדייט ראשון. לשני הצדדים היה ברור מהשניה הראשונה ש'זה-זה', והדרך לחתונה הייתה ודאית, ללא התלבטויות וללא עליות ומורדות ביחסים. אנשים כאלו זכו לגאולה של 'אחישנה'. לעומת זאת, יש אנשים הצועדים במסלול אחר- הם אינם בטוחים בפגישה הראשונה האם זו באמת האחת עימה יתחתנו, ולמען האמת גם בפגישה השישית והעשירית הם עדיין לא בטוחים לגמרי. כל פגישה הם מתלבטים מחדש האם להמשיך את הקשר או לסיים אותו. הם חווים עליות ומורדות ביחס לשאלה זו. בסופו של דבר, במידה שיחליטו להתחתן עם אותה אחת, הם יאלצו לוותר על דברים שמלכתחילה חשבו שלא יצטרכו לוותר או לשנות חלק מסדר חייהם כדי להתאים את עצמם לחיים משותפים עם בת-זוג. בשני המקרים מדובר בגאולה, שהרי לאחר הנישואין גם הזוג הראשון וגם הזוג השני יחיו חיי אהבה, אחווה, שלום ורעות באושר ועושר. ההבדל הוא, שבמקרה הראשון האדם היה 'פסיבי' בדרך לגאולה- הרי כל מה שחשב וציפה שיקרה אכן התרחש 'משמים' כמו שרצה. ובמקרה השני האדם הוא 'אקטיבי' ונדרש לבחור, להתלבט ולהשתנות לכל אורך הדרך, כדי להגיע לגאולה המצופה. בכל צומת בחיים שאליה אנו מגיעים ישנן שתי דרכים: הדרך בה הדברים יתקדמו בדיוק בצורה האידיאלית בה היינו מצפים שיתקדמו ואנו עומדים ומשתאים כיצד הקב"ה מוביל אותנו בדיוק למקום אליו רצינו להגיע- אחישנה. והדרך בה אנו חווים דרך חתחתים, מלווה בלבטים והתבלטויות תמידיים, בה נצטרך לבחור, לוותר ולשנות, בשביל שבסופו של דבר נוכל להגיע למנוחה ולנחלה המצופה- בעתה. בסופו של דבר שתי הדרכים מובילות אל הגאולה. הראשונה תוביל את האדם בדרך הישרה והחד-משמעית- בדרך זו הקב"ה מתאים את הגאולה למידותיו של האדם, . והשניה היא דרך שהאדם יעצב לעצמו ובמהלכה הוא גם יעצב את עצמו- דרך שהאדם מעצב את עצמו כדי שיוכל להיגאל ולהגיע ליעדו. עלינו לזכור שבכל צומת וצומת ניתן באופן עקרוני לזכות לגאולה של 'אחישנה'. גם כאשר המציאות נראית מסובכת ולא- ברורה והדברים לא הולכים בכיוון שבו ציפינו או חלמנו, צריך לדעת שגם אם יש להתמיד בדרך זו ולהביא את עצמנו לגאולה שתבוא בהמשך, עדיין היתה אפשרות אידיאלית בה היינו זוכים לגילוי שכינה ברור של 'אחישנה'. אז מצד אחד, אנו צריכים להאמין שגאולה של 'אחישנה' יכולה ליפול עלינו בכל רגע ורגע בלי שנצפה, אולם מצד שני, אסור לנו 'לסמוך' על כך שהגאולה תגיע אלינו ועלינו מוטלת עלינו האחריות להביא את עצמנו לגאולה שאליה אנו מתפללים, בכל ההקשרים.
 
יפה ומענין

אבל לא נראלי שהבבדל בין הדרך הראשונה לשנייה זה פסיבי או אקטיבי יש הרבה יותר ענין וחשיבות למי שיועדה לו הרי נאמר שאפשר להפסיד זיווג ראשון משמע זה עדיף.אבל יפה מאד מה שכתבת כמו תמיד
 
חופש בחירה יש יש הכל

אבל יש גיל שאתה מרגיש שאם אין את העיקר הכל חסר.אבל בהחלט את צודקת
 

ארטיימר

New member
לוידע

שולחת תמיכה. אם יש קצת עיכוב אולי זה בגלל שעוזרים לך בסינונים כדי למצוא משו טוב באמת. אולי זה דוקא כי מעריכים אותך שם
 
אכן זה המשאלה של כלם/ן פה...

אין נוסחת קסם אך יש עצה נחמדה..וזה לא לפסול סתם לפני שרואים!
 
באמת שהלכתי בדרך שאת מציעה

והיא בכללי נכונה לא לפסול אף אחד משמועות אבל בתכלס התאכזבתי עד עכשיו.כנראה שיש משו בשמעות רק משו
 
למעלה