מתי הכי חסר לי?

...

.. בלי הרבה מילים... למה עצוב ובודד?
 
כי עצוב לי מאוד היום

היום סוף סוף בכיתי, אני לא בכיתי כשהיא נפטרה ("הייתי חזקה...") אבל בכיתי 4 חודשים אחרי זה, כשביתי נולדה... בכיתי 4 שעות... פעם בשנה סוף סוף יוצא לי לבכות ואז הכל מתפרץ על אמא ועל כל מה שניצבר במשך שנה... אז תודה למי שפגע בי, אולי בכל זאת משהו טוב יצא מזה?
 
....

מוכר... אני גם מאלו שלא מרבים לבכות... וזה יכול להיות מאוד קשה... ומתיש.. אני יודעת... מי פגע בך?? <תמיד אמרתי שלכל דבר יש סיבה..
> איתך..
 

MIF2004

New member
ואוו תאיר

זה נשמע קשה.... אני אישית בעד לבכות, למרות שהרבה פעמים דווקא כשבוכים מרגיש יותר כואב, יותר קשה, יותר אבוד, וכשמדחיקים את הצורך לבכות הכל "כאילו" יותר קל, עובר קצת על ידנו... אבל בסופו של יום הבכי חשוב שהוא ייצא, כי רק הוא מאפשר לנו לאט לאט לעבור תהליך של השלמה עם המציאות האכזרית... מקווה שהבכי שיחרר לך קצת מהמוגלה והכאב....
 

wildcat6

New member
לי תמיד חסר והבכי פורץ מתי שבא לו

רק שיחה על הנושא או מחשבה שקשורה לקצה ישר חנק של דמעות בגרון. פעם אחרונה שבכיתי כשראיתי את הסרט סוף העולם שמאלה, הקטע של האב יושבים ליד מיטת האם ברגעים האחרונים, או בקשת המחילה ההדדית מהאם לילדה פשוט התפוצצתי מבכי (בסרט יש גם קטעים מאוד מצחיקים).
 
כשמתקרבים ליום השנה

אני מוצפת. כמו הלומת קרב. יש לי הבזקים של הימים האחרונים שלה, של הפרדה ממנה, של האמירות שלה. היום יום השנה הלועזי. וכמו שחווה אלברשטין כתבה ושרה: " אני לא בוכה, רק מתגעגעת..
 

אדומה2

New member
גם אני

לקראת ימי השנה של הוריי אני מרגישה כאילו אין לי בכלל מערכת הגנה או סינון. הכל נורא גדול. כל סערה קטנה בכוס תה זה בכלל צונאמי- אגב, לטוב ולרע. הטוב מרים אותי לשחקים, אבל אז מגיע הזיכרון העצוב ומפיל אותי. או שמגיע איזה שהוא קושי ואין בכלל עם מי לדבר, אני עוד שניה מתפרקת.
 

fox28

New member
תשובה

כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שניה אמא ז"ל חסרה לי. רב הזמן אני עסוקה בענייני חולין אבל אמא ז"ל תמיד במחשבותי. לפני יום הזכרון הכאב מתעצם הגם שגם ככה בימים הרגילים אמא ז"ל חסרה לי מיכל
 
למעלה