מתי אומרים די?
אני אנסה לקצר:
אנחנו ביחד כמעט שנה וחצי.
4 חודשים ראשונים היו חלום, תחושה מושלמת, ידענו שנועדנו זו לזו.
אחרי 4 חודשים דברים התחילו להתדרדר, כל פעם מסיבה אחרת, שחשפה יותר ויותר חוסר התאמות בינינו.
אחרי שנה של קשר נפרדנו - לקחתי את הדברים שלי והלכתי. לא יכולתי יותר לסבול להרגיש רע.
אחרי שבועיים של גיהנום חזרנו.
הרגשתי כאילו אני בקשר חדש - כמו בהתחלה שלנו, אבל מפוכחים יותר.
היו ריבים וחיכוכים, אבל אני ראיתי אותם כחסרי חשיבות. אז רבנו והשלמנו, אז מה?
לפני כמה ימים רבנו שוב, הוא טען שהוא מרגיש שאני לוקחת אותו כמובן מאליו (הוא כירכר סביבי ואני הייתי אדישה אליו, היה לי שבוע מאוד מאוד עמוס בלי שינה כמעט).
הריב הזה גרר עוד ריב, שהתפתח לממדים לא צפויים. כרגע אנחנו על סף הפרידה.
מתברר שכבר 3 חודשים, בזמן שאני מרגישה שהכל מתקתק, הוא מרגיש שהוא הולך על ביצים ונזהר לא להגיד שום דבר שיגרום לריב.
גם אני מיתנתי את הדעות שלי, אבל זה לא הפריע לי כל כך.
עוד משהו - אני התפשרתי בשבילו בשביל נושא מאוד מהותי בשבילי (ילד, הוא רוצה אני לא) והוא משתדל מאוד ללכת לכיווני בתחום אחר שהוא קריטי בשבילי - בע"ח. הוא אוהב מאוד, אני יותר מאוהבת. שאיפת חיי היא להיות פעילה ככל האפשר בתחום העזרה וההצלה של בעלי חיים.
אני יודעת שקשה לו עם זה.
הוא מפחד לחיות בבית מחסה, אני מפחדת להגיע עם חיה פצועה ולשמוע "לא". למעשה, זו באמת הדאגה האחת והיחידה שלי בנוגע למערכת היחסים שלנו. זה הדבר היחיד שגורם לי לשאול את עצמי אם הוא הגבר של חיי. עם כל השאר אני יודעת שנתמודד ויהיה בסדר. אפילו בנושא הילד.
התחושות שלו שונות. הוא כל הזמן מעלה 20 אלף בעיות שונות ומשונות שלדעתו מפריעות בקשר. הוא מפחד מחוסר הרצון שלי בילדים. הוא מפחד מזה שאנחנו רבים. הוא מפחד מזה שהדעות שלנו שונות. אני כל הזמן מרגישה ממנו חוסר ביטחון בקשר שלנו.
אני יודעת שהוא אוהב אותי. אבל אני חושבת שבמבט לעתיד הרחוק, הוא לא רואה אותי כאישה איתה הוא רוצה לבלות את כל חייו. יותר מדי דברים בי מפריעים לו.
כשאמרתי לו את זה הוא בכה. אמר שאני מכאיבה לו. ביקש עוד יום אחד לחשוב.
נמאס לי. אני עייפה. גם הוא.
מצד אחד אני מרגישה שצריך להמשיך הלאה, מצד שני אני אוהבת אותו כל כך וכואב לי לחשוב שאני אאבד אותו.
אני מפחדת שאם נסיים את זה זו תהיה טעות.
איך, איך עושים את ההחלטה הזו? כל פעם אני אומרת לעצמי שדי, נפרדים, וכל פעם שאני שומעת את הקול שלו אני רק רוצה להתחנן אליו שננסה שוב.
אני אנסה לקצר:
אנחנו ביחד כמעט שנה וחצי.
4 חודשים ראשונים היו חלום, תחושה מושלמת, ידענו שנועדנו זו לזו.
אחרי 4 חודשים דברים התחילו להתדרדר, כל פעם מסיבה אחרת, שחשפה יותר ויותר חוסר התאמות בינינו.
אחרי שנה של קשר נפרדנו - לקחתי את הדברים שלי והלכתי. לא יכולתי יותר לסבול להרגיש רע.
אחרי שבועיים של גיהנום חזרנו.
הרגשתי כאילו אני בקשר חדש - כמו בהתחלה שלנו, אבל מפוכחים יותר.
היו ריבים וחיכוכים, אבל אני ראיתי אותם כחסרי חשיבות. אז רבנו והשלמנו, אז מה?
לפני כמה ימים רבנו שוב, הוא טען שהוא מרגיש שאני לוקחת אותו כמובן מאליו (הוא כירכר סביבי ואני הייתי אדישה אליו, היה לי שבוע מאוד מאוד עמוס בלי שינה כמעט).
הריב הזה גרר עוד ריב, שהתפתח לממדים לא צפויים. כרגע אנחנו על סף הפרידה.
מתברר שכבר 3 חודשים, בזמן שאני מרגישה שהכל מתקתק, הוא מרגיש שהוא הולך על ביצים ונזהר לא להגיד שום דבר שיגרום לריב.
גם אני מיתנתי את הדעות שלי, אבל זה לא הפריע לי כל כך.
עוד משהו - אני התפשרתי בשבילו בשביל נושא מאוד מהותי בשבילי (ילד, הוא רוצה אני לא) והוא משתדל מאוד ללכת לכיווני בתחום אחר שהוא קריטי בשבילי - בע"ח. הוא אוהב מאוד, אני יותר מאוהבת. שאיפת חיי היא להיות פעילה ככל האפשר בתחום העזרה וההצלה של בעלי חיים.
אני יודעת שקשה לו עם זה.
הוא מפחד לחיות בבית מחסה, אני מפחדת להגיע עם חיה פצועה ולשמוע "לא". למעשה, זו באמת הדאגה האחת והיחידה שלי בנוגע למערכת היחסים שלנו. זה הדבר היחיד שגורם לי לשאול את עצמי אם הוא הגבר של חיי. עם כל השאר אני יודעת שנתמודד ויהיה בסדר. אפילו בנושא הילד.
התחושות שלו שונות. הוא כל הזמן מעלה 20 אלף בעיות שונות ומשונות שלדעתו מפריעות בקשר. הוא מפחד מחוסר הרצון שלי בילדים. הוא מפחד מזה שאנחנו רבים. הוא מפחד מזה שהדעות שלנו שונות. אני כל הזמן מרגישה ממנו חוסר ביטחון בקשר שלנו.
אני יודעת שהוא אוהב אותי. אבל אני חושבת שבמבט לעתיד הרחוק, הוא לא רואה אותי כאישה איתה הוא רוצה לבלות את כל חייו. יותר מדי דברים בי מפריעים לו.
כשאמרתי לו את זה הוא בכה. אמר שאני מכאיבה לו. ביקש עוד יום אחד לחשוב.
נמאס לי. אני עייפה. גם הוא.
מצד אחד אני מרגישה שצריך להמשיך הלאה, מצד שני אני אוהבת אותו כל כך וכואב לי לחשוב שאני אאבד אותו.
אני מפחדת שאם נסיים את זה זו תהיה טעות.
איך, איך עושים את ההחלטה הזו? כל פעם אני אומרת לעצמי שדי, נפרדים, וכל פעם שאני שומעת את הקול שלו אני רק רוצה להתחנן אליו שננסה שוב.
