מתחברים
הדעות וההשקפות שלנו מתגבשות מהשפעות חיצוניות.
לחלק מההשפעות אנו מגיבים בצורה חיובית ומכנים זאת – "התחברות" ועל חלק אחר של השפעות אנו נומר ש"אנו לא מתחברים".
משום מה האדם מאוד סומך על עצמו ועל כושרו להבחין בהשפעות המיטיבות עמו;
כל דבר שאליו הוא "מתחבר" נחשב כטוב וכל דבר שאינו "מתחבר" נחשב כלא מתאים ורע.
הבעיה שהאדם לא עוצר לרגע ושואל את עצמו, "מי בדיוק מתחבר או לא מתחבר?".
אם נבדוק שאלה זו לעומק, נגלה כמה דברים מאוד מעניינים.
האחד והחשוב ביותר לדעתי, קשור במכניות ומאמצים מודעים:
כל דבר שמצריך את שינויה של המכניות של האדם או/ו עשיית מאמצים מודעים, יתורגם מיד כדבר מה שאין האדם "מתחבר" אליו.
כמובן שכל אחד והמכניות שלו: אם למשל נומר לאדם מאוד פסיבי שעליו להתחיל לנהוג בצורה אקטיבית יותר, יהיה זה נגד המכניות שלו.
אך אם אדם אקטיבי ירצה לפעול נגד המכניות שלו, יצטרך הוא לעשות את המאמץ ההפוך, להיות יותר פסיבי.
הדבר השני קשור בידע ובהשקפות קודמות שכבר גיבשנו בעבר.
אם השקפות אלה משלימות או מתאימות להשפעות חדשות, הרי שהאדם "מתחבר", אם הם מנוגדות או לא מתאימות לתמונה הדמיונית שלנו, הרי שהאדם לא "יתחבר".
אין הדבר קשור כלל לכך שהידע וההשקפות הישנים שלנו מוטעים או נובעים מדמיון.
ובגדול בסופו של דבר, מי שקובע האם יש "חיבור" או לא, הוא האגו והתכונה העיקרית.
יש עוד דבר הנקרא מצפון, אותו מצפון יכול לכוון אותנו למקומות שבאמת יכולים להועיל ולעזור לנו, אך רוב האנשים כלל לא שומעים ולא יודעים שמצפון זה קיים, או שהם קוראים לאגו ולמוסר מצפון.
בודדים אחרים שהמצפונם כן פועל, הוא רק קול קטן וחלוש בין כל שאר הקולות והבלגן הקיים באדם, כמו טיפה בים.
בפעם הבאה כשתרגישו שאתם "מתחברים", נסו לבדוק ולראות מהיכן ולמה יש או אין "חיבור".
מניסיוני תהיה זו עבודה נכונה (לא בכל שלבי העבודה) ולא מכנית, לנסות כמה דברים שאנו לא מתחברים אליהם. דבר זה פותח הזדמנויות חדשות לגמרי לעבודה על עצמינו.
הדעות וההשקפות שלנו מתגבשות מהשפעות חיצוניות.
לחלק מההשפעות אנו מגיבים בצורה חיובית ומכנים זאת – "התחברות" ועל חלק אחר של השפעות אנו נומר ש"אנו לא מתחברים".
משום מה האדם מאוד סומך על עצמו ועל כושרו להבחין בהשפעות המיטיבות עמו;
כל דבר שאליו הוא "מתחבר" נחשב כטוב וכל דבר שאינו "מתחבר" נחשב כלא מתאים ורע.
הבעיה שהאדם לא עוצר לרגע ושואל את עצמו, "מי בדיוק מתחבר או לא מתחבר?".
אם נבדוק שאלה זו לעומק, נגלה כמה דברים מאוד מעניינים.
האחד והחשוב ביותר לדעתי, קשור במכניות ומאמצים מודעים:
כל דבר שמצריך את שינויה של המכניות של האדם או/ו עשיית מאמצים מודעים, יתורגם מיד כדבר מה שאין האדם "מתחבר" אליו.
כמובן שכל אחד והמכניות שלו: אם למשל נומר לאדם מאוד פסיבי שעליו להתחיל לנהוג בצורה אקטיבית יותר, יהיה זה נגד המכניות שלו.
אך אם אדם אקטיבי ירצה לפעול נגד המכניות שלו, יצטרך הוא לעשות את המאמץ ההפוך, להיות יותר פסיבי.
הדבר השני קשור בידע ובהשקפות קודמות שכבר גיבשנו בעבר.
אם השקפות אלה משלימות או מתאימות להשפעות חדשות, הרי שהאדם "מתחבר", אם הם מנוגדות או לא מתאימות לתמונה הדמיונית שלנו, הרי שהאדם לא "יתחבר".
אין הדבר קשור כלל לכך שהידע וההשקפות הישנים שלנו מוטעים או נובעים מדמיון.
ובגדול בסופו של דבר, מי שקובע האם יש "חיבור" או לא, הוא האגו והתכונה העיקרית.
יש עוד דבר הנקרא מצפון, אותו מצפון יכול לכוון אותנו למקומות שבאמת יכולים להועיל ולעזור לנו, אך רוב האנשים כלל לא שומעים ולא יודעים שמצפון זה קיים, או שהם קוראים לאגו ולמוסר מצפון.
בודדים אחרים שהמצפונם כן פועל, הוא רק קול קטן וחלוש בין כל שאר הקולות והבלגן הקיים באדם, כמו טיפה בים.
בפעם הבאה כשתרגישו שאתם "מתחברים", נסו לבדוק ולראות מהיכן ולמה יש או אין "חיבור".
מניסיוני תהיה זו עבודה נכונה (לא בכל שלבי העבודה) ולא מכנית, לנסות כמה דברים שאנו לא מתחברים אליהם. דבר זה פותח הזדמנויות חדשות לגמרי לעבודה על עצמינו.